יום 6 - ברייס קניון

ברייס קניון, אולי אחד הפלאים היותר מוצלחים של הטבע.

בכל פארק שאנחנו מגיעים, אנחנו (שוב) נפעמים מהיופי. פארק ציון, אנטילופ, נהר הקולוראדו. ברייס הוא בהחלט אחד היפים שיש.

יצאנו צפונה ואנחנו נוסעים בעיקר לאורך כביש 89. כביש 89 נקרא "The West's most Western Highway" וגם "National Parks Highway". הכביש חוצה את ארה"ב מצפון לדרום, מגבול קנדה לאזור הרוקי'ז במונטנה, דרך ילוסטון, סולט לייק סיטי, ברייס קניון, ציון קניון, גרנד קניון, פניקס עד גבול מקסיקו. 1,800 מייל של כביש שלבדו שווה נושא לטיול.

לפני מיליוני שנים, האגן של קניון ברייס היה אגם שבקרקעיתו מרבצים עשירים של גיר וברזל. האגם התייבש והסלעים החלו להישחק. סלעי הגיר העשירים בברזל נחשפו לאוויר ומים והתוצאה, חלודה.... מכאן הצבעים המיוחדים של הסלעים. 

מי שממש רוצה, יכול לצאת למסלולי הליכה בתוך הקניון. אבל, מדובר בירידות ועליות של בערך 170 מטר. לא פשוט. אני אומר את זה מניסיון. ב- 2008 בבה, איתי ואני עשינו את המסלול הזה וזו הייתה חוויה "מיוחדת". בקיצור, מי שלא בכושר מינימלי, שיישאר למעלה, או שייקח טיול על סוס.

הטיול לאורך שפת הקניון הוא לא פחות יפה. זה מסלול די ארוך אבל קליל ומהנה. גם מזג האוויר היה נוח. עצרנו בנקודת תצפית נוספת שנקראת נקודת ההשראה "Inspiration Point". צריך באמת השראה כדי לטפס לתצפית. כמו הפרש הבודד, שוב אני מוצא את עצמי מטפס לבד.... אבל בחנייה מחכים לי כמה חבר'ה עם אופנועי הארלי. אז זו הזדמנות לעלות לצילום על חלום אמריקאי, והזדמנות לא פחות טובה לשרוף קצת את הרגל על אגזוז חם (למרות האזהרה).....

מברייס נסענו למלון שלנו בריצ'פילד. הימים מתחילים להתארך והשקיעה בסביבות 9. אור יש אפילו יותר מאוחר. אתמול חזרנו די מאוחר למלון וכבר לא היה ממש כוח לבריכה, אבל היום אנחנו ישר קופצים על בגדי ים ולבריכה. קצת בריכה, קצת ג'קוזי חם וכיפי, כביסה ראשונה בטיול, ארוחת ערב וכל החבר'ה כבר ישנים.

הייתה לנו היום הודעה מאוד מאכזבת. הזמנתי קפיצה חופשית בסולט לייק סיטי אבל קבוצה שהייתה אמורה לבוא ביטלה. דיברתי עם הבעלים של החברה והוא אמר לי שהוא לא יכול להוציא טיסה ל-2 אנשים. אנחנו לא מצליחים להגיע לקפיצה. זה כל כך מאכזב. קודם באיטליה, עכשיו כאן. המאמינים יגידו ש"מישהו" דואג לכך שלא נקפוץ ממטוס בגובה 13 אלף רגל ונשיר "שייפתח עלי, שייפתח...". אז חבל, ילדה בת 19 וילד בן 48 יצאו היום ממש מאוכזבים.
אני עוד נשאר לעבוד - בדיקת תלושים, לענות על מיילים. כנראה שבעידן שלנו, לא נותנים לך ממש להתנתק. אין לי את מי "להאשים" אלא רק את עצמי, אבל אני יודע שאין ברירה. אבל זה לא ממש נורא.