אפילוג

לא להאמין אבל כבר חודשיים וחצי עברו מאז שחזרנו מארה"ב, איך שהזמן רץ.

לנו, הגדולים, יהיו זכרונות חזקים מהטיול, אבל לנדב, לא בטוח כמה שהוא יזכור את הנסיעה הזו, אם בכלל. (לא שהשיקול הזה היה בכלל במכלול השיקולים שלי).

הנסיעה והבילוי האינטנסיבי המשותף הם בעלי ערך לא רגיל מבחינתי ואני מאמין בכל ליבי שלנסיעות הללו יש ערך אדיר שלא פג, (למרות הקושי שלי והעלות הכספית הלא מבוטלת...).

ואני מתכוון לכל הנסיעות שלנו עם הילדים במשך השנים.

אגב זכרונות, יש לנו קטעים נחמדים מאוד עם נדב שמעלה מידי פעם, בהפתעה ובלי הכנה מוקדמת, "זכרונות" מהטיול.

הנה כמה פנינים:

לפני מספר ימים, נדב ביקש לאכול בבורגר ראנץ'. והוא אומר לי - "אבא, בוא נלך לקריון, מדברים שם עברית!"

בסוכות, בנינו סוכה וקרן ונדב פתחו בסוכה חנות. הם לקחו קופסת קרטון ועשו ממנה קופה רושמת. לכל מי שביקש לקנות משהו, המחיר שנדב נקב היה בדולרים. זה היה כל כך מצחיק

יום אחד נדב אומר לי - "בא לי לנסוע לבית הלבן" ואני לא מבין אפילו מה פתאום זה בא לו עכשיו...

במשך מספר ימים נדב הזכיר את הפארקים של דיסני, שהוא רוצה לנסוע לשם וציין כמה שהיה לו כיף, וממש מציין מתקנים - הנסיעה עם פיטר פן, שודדי הקאריביים ("אבל לא היה תנין בסוף..."), הנסיעה במתקן של באז שנות אור שנסענו ביחד וירינו על זורג והיו לנו המון נקודות.

לחשוב כמה שהוא, ב"זמן אמת", פחד לעלות למתקנים האלה ורק אחרי שכנועים לא מעטים הסכים להיכנס.

בקושי הספקתי לחזור וכבר בוער לי ב.... לצאת לעולם. זו כנראה מחלה שלא אגמל ממנה.

מאיר אריאל היה גאון עם השיר שכתב

לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל

עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל

היום העשרים ואחד

07.08.2006

היום יום הולדת לקרן. יש לנו בת מצווה.

אז אחרי הנשיקות שלנו, התקשרנו בבוקר לסבים ולסבתות וההתרגשות הייתה גדולה (בעיקר שלהם...).

- - - - -

החלטנו לוותר על מרכז החלל. יש לנו נסיעה ארוכה למיאמי ואם היינו נוסעים, אז היינו מגיעים למיאמי ממש מאוחר ובלחץ.

בדיעבד, זו הייתה החלטה טובה. הגענו לקראת 4 למיאמי. חשבנו לצאת למיאמי ביץ', למרות שנדב (כרגיל) אבל גם קרן לא מעט לא רצו (כנראה כבר די עייפים מהטיולים) וממש ביקשו להישאר במלון ולצאת לבריכה. די התעקשתי ועלינו לרכב.

המלון שלנו היה ברח' 117 והיינו צריכים להגיע לים. מהר מאוד גילינו שהכבישים בשעה הזו פקוקים לגמרי אז חזרתי למלון. וירדנו לבריכה.

בערב, יצאנו למיאמי ביץ'. אי אפשר שלא לחגוג יום כזה - יום הולדת לקרן וסיום הטיול.

הרחוב הראשי של מיאמי ביץ' מלא במסעדות, בתי קפה, מועדונים, מוזיקה ברחוב, רוח ממש נעימה מהים.

ישבנו לאוכל, קינחנו בפונדו שוקולד. נדב ציפה לעוגת יום הולדת והיה ממש מאוכזב ממה שקיבלנו....גם את הנר לא הצלחנו להדליק בגלל הרוח. אז כשנחזור הביתה, נכין עוגת יום הולדת כמו שצריך, עם המון נרות ונחגוג עם כולם.

- - - - -

אני לא מתכוון לסכם את הטיול. הבלוג הזה מסכם את הכל.

היום התשעה עשר והיום העשרים

05-06.08.2006

ביומיים האלה בילינו ב-2 פארקים של דיסני - Magic Kingdom & MGM.

אתמול חזרנו למלון בשעה 12 וחצי לילה בערך לכן לא עדכנתי את הבלוג.

דיסני זו ארץ בפני עצמה. יורדים מהאוטוסטרדה מאורלנדו, נכנסים דרך שער גדול Disney World ונכנסים לעולם של דיסני שכולל מספר פארקים מרכזיים (מג'יק קינגדום, MGM, אפקוט, אנימל קינגדום, עולם מים ועוד אטרקציות קטנות יותר. מלבד זה יש במקום אגמים, ים של בתי מלון, מערכת היסעים מדהימה הכוללת אוטובוסים, רכבת Monorail עילית, מעין מעברות. פשוט מדהים.

אתמול בלילה, אחרי הזיקוקים המפורסמים של דיסני, כמות אדירה של אנשים זרמו לכיוון היציאה אבל הפינוי היה מהיר בצורה מדהימה, ללא צפיפות או לחץ, הרכבות נכנסו אחת אחרי השניה, אחרי הרכבת צריכים לקחת עוד קרונועית לחניה. יצאנו תוך 10 דקות, ולא היינו בין הראשונים. פשוט מדהימה כל מערכת ההיסעים של דיסני.

בכלל, לזכות דיסני ייאמר שהארגון שלהם מדהים.

הפארקים עצמם נחמדים. יש כמה אטרקציות נחמדות אבל לא ברמה של יוניברסל או לפארקים של Six Flags מי שמחפש המון ריגוש, לא אצל דיסני. אבל למרות איך שזה נשמע, היה די מהנה, התורים לא נוראיים ויש להם מערכת FastPass די חכמה שמי שמנצל אותה (ואנחנו ניצלנו אותה ממש טוב) כמעט לא עומד בתורים.

ב-Magic Kingdom למרות שמדובר בפארק יותר קיטשי, בלי כמעט להרגיש, נשארנו עד חצות. בצהריים יש את התהלוכה המפורסמת, בערב תהלוכת האורות ואחריה מופע זיקוקים מדהים. זה היה פיצוי על המופע שלא זכינו לראות בתל אביב. מופע הזיקוקים באמת כיף, במיוחד שאני חולה על זיקוקים....

MGM הוא מעין סט צילום אחד גדול. יש כמה מתקנים ממש נחמדים - טירת הפחד ונפילה מקומה 13, רכבת הרים עם לופים בתוך מבנה סגור ומופע אפקטים של מכוניות ואופנועים שממש הדליק אותנו. באמת היה מרשים. התהלוכה ב-MGM כוללת את הדמויות המצויירות של דיסני ונדב נפנף ואפילו לחץ ידיים לאחת הבובות. זו התקדמות רבה לילד שלרוב המתקנים צריך כמעט בכוח לקחת ומפחד (כמעט) מכל מתקן, אפילו התמים ביותר.

לסיכום, היה נחמד. מעייף. אבל אחרי 5 ימים בפארקים הגענו לרוויה ממשית.

- - - - -

מחר יום הולדת לקרן. הילדה שלי כבר בת 12 !!!!

היום השמונה עשר

04.08.2006

היום אנחנו ב-Island of Adventure, הפארק השני של יוניברסל.

הפארק הזה פשוט כיף. נהנינו ממתקנים ברמה ממש גבוהה. שוב, היה לנו את הכרטיס של קיצור התורים שחסך לנו המון תורים והספקנו כל מה שרצינו. גם לנדב היה זמן נחמד. עד הצהריים הסתובבתי עם איתי וקרן בכל המתקנים היותר מרגשים. התחלנו בנסיעה ב-Incredible Hulk. על ההתחלה הסתובבנו ו"התברגנו" והתהפכנו וצרחנו. וחשבנו שזו היה הכי מסעיר.... המשכנו לנסיעה של ספיידרמן הכוללת סרט תלת מימד ואפקטים של אש ונפילות. היה כיף. עלינו על מעין קורה צפה במים ונרטבנו לגמרי, הגענו לפארק היורה וראינו מתקן מים נוסף, אז היינו כבר רטובים אז נכנסנו ונהנינו. ואז הגענו למתקן הכי מטריף, 2 רכבות שנוסעות במקביל עם סיבובים וברגים ממש מלהיבים. עשינו את ה"דרקון הכחול" פעמיים ואת "האדום" פעם נוספת עד שכבר בקושי עמדנו יציב על הרגליים. באותו הזמן סיגי ונדב בילו בעיקר בעולם של "חתול תעלול" ועלו על קרוסלה ועל נסיעה על דגים מעופפים.

החלטנו לנוח קצת, נפגשנו עם סיגי ונדב ומפה המשכנו יחד במתקנים נוספים שגם נדב או סיגי עלו. אני ויתרתי על הנסיעה ברפסודה ושמרתי על זכותי להישאר יבש. נדב הפתיע את כולם כשביקש לעלות על המתקן של X-Man. כמו כוסות התה של דיסני, אבל "קצת" מהר. הוא לא הפסיק לצחוק ולצעוק כל הזמן.

בקיצור היה ממש כיף.

כמו שעון, השמיים מתחילים להתקדר ואנחנו החלטנו לנסוע ל-Outlet מותגים. נסענו לאורך Internationa Drive שהוא הרחוב המרכזי של אורלנדו. לאורך הרחוב המון בתי מלון מפוארים, מרכזי כנסים, מסעדות, חנויות שונות, מקומות בילוי והכל נוצץ ומלא באנשים. קנינו בחנות של Nike לנדב וקרן נעליים ותיק גב לקרן. הכל ב- 75 דולר.

בחזרה למלון, הילדים ירדו קצת לחדר המשחקים במלון, אני עולה לעשות כביסה זריזה ועוד מעט ניפול ונירדם....

- - - - -

חוץ ממלון אחד, בכל מלון יש חדר כביסה עם מכונות כביסה ומייבשים. זה מבחינתנו הצלה רצינית. בשביל מחיר (ממוצע) של 3 דולר, עושים כביסה ומייבש וזה פתרון אדיר. אחת לכמה ימים עושים כביסה ולא מסתובבים עם כביסה בשקיות.

- - - - -

עוד 4 ימים הביתה. מוזר, אבל אין תחושה של "רוצים הביתה" למרות שהסתכלנו על תמונות מניו יורק וזה נראה לנו כמו לפני המון זמן. בארץ יורים כבר על חדרה....אנחנו כבר מתחילים לחשוב מה עושים, בייחוד עם הילדים ונדב במיוחד (הרי אותו אי אפשר לשלוח לאף אחד). נחצה את הגשר הזה כשנחזור. בינתיים יש לנו עוד כמה ימים לבלות כאן.

היום השבעה עשר

03.08.2006

היום אנחנו ב-Universal Studios.

המלון שלנו נמצא 3 דקות נסיעה מהפארקים של אורלנדו. קצת התפנקו היום בבוקר במיטה אחרי היום המעייף של אתמול.

הגענו לפארק, אספנו את הכרטיסים שקניתי מראש ונכנסנו.

קניתי מראש 3 כרטיסים לקיצור תורים. לא זול אבל איזה פינוק! בגדול, אנחנו לא יודעים מה זה תור. ומספיקים כל מה שרוצים, אפילו פעמיים. הכרטיס מאפשר להיכנס לכל מקום פעם אחת בלי תור רגיל. בפעם השנייה מציגים פרצוף לא מבין, אומרים את ה- What, What המפורסם ולא מתעסקים איתנו...

הפארק ברמה מדהימה. הכל מתוקתק, האטרקציות ממש כיפיות - הסרט התלת מימד של שרק מדהים, סימולטור של ג'ימי ניוטרון וכוכבי ניקולדיון יפה ומצחיק עם שילוב מטורף של ריקוד הציפורים בסוף. צחקנו בלי סוף, אפילו נדב נכנס. הנסיעה בסרט המומיה כמו שצריך, יש מופע של תוכנית ריאליטי שרצה כאן בטלוויזיה ולקחו אנשים מהקהל כמשתתפים.

- - - - -

עמדנו כבר לצאת בחזרה למלון ופתאום התחילה סופת ברקים ורעמים רצינית. השמיים עדיין די כחולים ואני לא ממש מבין מאיפה הרעמים החזקים. אבל תוך כמה דקות, השמיים אפורים והתחיל גשם רציני.

טוב שלקחתי את השכמיות. נדב תפס חרופ רציני בעגלה ושום רעמים או גשם לא העירו אותו. כיסיתי אותו בשכמייה והגענו לחנייה די יבשים.

- - - - -

מגיעים למלון ושומעים חדשות ממש קשות מהארץ. 12 הרוגים ביום אחד. מצד אחד אנחנו מבלים ועושים כיף לא רגיל ובארץ נהרגים אנשים, כל מי שאנחנו מכירים מתרוצצים ממקום למקום או ש"מבלים" בממ"דים ומקלטים. כשיצאנו לארה"ב חשבנו שהכל ייגמר עד שנחזור. אנחנו עוד 5 ימים חוזרים ונראה שגם אנחנו "נזכה" לטעום מהמלחמה הזו.

לילה טוב לכולם.

- - - - -

העלאת תמונות לאתר הופכת לסיוט רציני. ממש אכזבה האתר הזה. ננסה שוב מחר.

היום השישה עשר

02.08.2006

השעה 22:50 בלילה ואני כל כך עייף שדבר אחרון בראש שלי זה בלוג.

סיפור ארוך אבל לנו יהיה נחמד להיזכר בהכל אחרי שנחזור.

קמנו היום לפני 5 בבוקר כדי לצאת לטיסה לאורלנדו. קצת הלך ברגל שמאל אבל הכל הסתדר.

בשדה התעופה, המזוודה הגדולה שקלה יותר מ- 50 פאונד ורצו לחייב אותי ב-50 דולר משקל עודף. אז רצתי וקניתי תיק עלייה למטוס ב- 10 דולר והעניין סודר. אחר כך שיגעו אותנו עם העניין של הנעליים. בנוסף, בגלל שהיה לי מחשב, לקחו אותו הצידה לבדיקה. בטרמינל העבירו אותנו משער לשער עד שמצאו שער פנוי, ונוצר איחור קל של כ- 15 שעה.

הטיסה לאורלנדו הייתה ממש בסדר. המזוודות הגיעו במהירות. שכחנו את העגלה של נדב בטרמינל, בדרך לדוכן של אלמו. רצתי מהר בחזרה ולמזלנו, העגלה הייתה איפה שהשארנו אותה.

קיבלנו רכב מיניואן. הרכב שהיה לנו בצפון אולי לא היה מיניואן אבל היה לא פחות מרווח ל-5 אנשים ואולי פי 2 מקום למזוודות, ובלי לקפל כסאות. שלא לדבר על ה-GPS. חזרה לימי המערות לעומת ה-GPS של הרץ. צריך להתקשר למוקד ולהגיד לאן נוסעים ואז הוא "מטעין" את הכתובת. המכשיר הוא בעצם טלפון נייד עם מסך מזערי והנחיות בקול מאוד לא ברור. כל כך צדקתי כשהתעקשתי על ה-GPS של הרץ בניו יורק (למרות ההצעה של סוכנת הנסיעות. עוד נוכחה לכמה שהם מיותרים !!). הסתובבנו פעמיים סביב שדה התעופה אבל בסוף הצלחתי להתביית על המכשיר הזה ויאללה, למלון. הגענו מוקדם מידי ולא קיבלנו את החדר, אז יצאנו ל-Sea World.

- - - - -

הפארק היה נחמד וסופר מעייף. הפארק ממש גדול, והמון הליכה. יש כאן בעצם 3 מתקני "אקשן" והעיקר כאן זה המופעים.

המופע של "שאמו" הלוייתן ממש מרשים. המתקן שנקרא "קראקן" משאיר אותך בלי אויר ושיניים - 2 לופים מלאים, כמה ברגים שהם אפילו יותר כיפים מהלופ ונפילות מדהימות. המתקן מסוגו הכי ארוך באורלנדו.. בגלל שהוא די מרתיע, התור ממש קצר אז הילדים עלו עליו פעמיים.

גם נדב עלה בפעם הראשונה על מתקנים יותר רציניים. המתקן הראשון היה שיט כולל נפילה מגובה שבה נרטבנו כהוגן. השני, רכבת מהירה. הילד החזיק לי את היד חזק ועשה פרצופים מבוהלים אבל הסיכום שלו - כיף.

חזרנו למלון פשוט שפוכים.

ככה עוד 4 ימים נראה לי שאני צריך עוד שבועיים חופש.

- - - - -

לילה טוב. תמונות אני אוסיף מחר. אין לי כח עכשיו ל-Blogger....

- - - - -

מצורפת תמונה...

היום החמישה עשר

01.08.2006

קמתי הבוקר ויצאתי מוקדם ל"מטבעה". אחד מ-2 המקומות היחידים בארה"ב שבהם מדפיסים כסף. כמו להרבה מהמקומות בוושינגטון שרוצים לבקר בהם, יש "קיוסק" שמחלק כרטיסי כניסה בחינם, למי שמגיעים ראשונים (עד שנגמרים הכרטיסים, ואלו נגמרים בד"כ מהר...) אז הגעתי חצי שעה לפני שה"קיוסק" נפתח והיה כבר תור די ארוך אבל השגתי כרטיסים.

חזרתי למלון, אספתי את בחבר'ה ויצאנו לסיור ממש נחמד ובו ראינו את אחד המקומות השמורים ביותר בארה"ב ואת התהליך של הפיכת נייר (שבעצם מורכב ברובו מכותנה) לכסף. כמובן שאסור לצלם אז אין תמונות...

וידוי קל - הסיור הנ"ל החליף סיור במוזיאון ההיסטוריה של הטבע שהיה מתוכנן להיום. היינו במוזיאון ממש דומה בניו יורק והחלטתי לעשות סיור קצת יותר קליל. המוזיאונים האלו מעייפים מאוד והילדים, למרות מאמצי התרגום, חוטפים שעמום די מהר.

אבל על מוזיאון האויר והחלל לא ויתרנו. מדובר במוזיאון פשוט ענק ותלויים שם מהתקרה מטוסים, חלליות, טילי שיגור ענקיים, ויש תצוגות ממש מעניינות. מוזיאון ממש כיפי למי שנהנה מהנושא. יש אולם מיוחד המציג את הפרוייקט של האחים רייט, תצוגה של המטוס של לינדברג שחצה את האוקיינוס, תצוגה מרשימה על פרוייקט אפולו והטיסות לירח, דגם של רכב החלל למאדים, תצוגת של מטוסים ממלחמות העולם ועוד המון דברים. אני ממש נהניתי ונראה שגם לילדים היה זמן טוב.

אני ואיתי עלינו בסוף הסיור על סימולטור טיסה. אני הייתי הטייס והפכתי וסיבבתי את הסימולטור הזה לכל הכיוונים וצרחנו בפנים כהוגן. היה ממש כיף. רק נדב קצת נלחץ מהסימולטור ואפילו בכה טוב כנכנסתי. כשיצאתי מהסימולטור, הוא נתלה עלי וחיבק אותי איזה 10 דקות כנראה זה די הפחיד אותו.

- - - - -

ארוחת צהריים במק'דונלדס הענקי במוזיאון. אתה לא מספיק להזמין וההזמנה מוכנה בדלפק הבא. השירות כאן של מק'דונלדס כל כך מהיר שזה לא יאומן.

- - - - -

המוזיאון נמצא בערך 100 מטר מהמלון אז חזרנו למלון לנוח לשעה ואחר הצהריים נסענו ל-Union station. הסתובבנו בתחנה בין החנויות ואחר כך יצאנו לראות את בית המשפט העליון והספרייה הציבורית שהם בעצם בדרך חזרה למלון.

- - - - -

7 וחצי בערב. חזרנו למלון ובדיוק חוגגים כאן יום הולדת להולידיי אין. אז אכלנו גם עוגה טעימה. כמובן שהילדים לא מוותרים על הבריכה ובילו שם עד 9 בערב.

- - - - -

הערה - שוב כנראה יש בעיה באתר של Blogger ואני לא מצליח להעלות תמונות. ננסה מחר.

היום הארבעה עשר

31.07.2006

חם, חם בטבריה. חם גם בוושינגטון. אבל אני מעדיף יום חם מאוד והמון זיעה על פני גשם.

לזכותינו הקפדנו בלי לוותר על משמעת מים. אני סוחב כל יום 7 בקבוקים של 0.5 ליטר ובכל מקום אפשרי ממלא שוב. אני חושב שהיום מילאתי את הבקבוקים איזה 4 פעמים. אבל זה חשוב ביותר. במרכז המבקרים של הבית הלבן ילד אחד כנראה התייבש והזמינו דחוף אמבולנס.

אז היה היום יום ממש חם, הזענו כהוגן, הלכנו המון ברגל אבל ראינו את נקודות המורשת האמריקאית העיקריים במלוא הדרם.

קנינו כרטיס ל-Tourmobile. עלה ל-5 80 דולר ואפשר לעלות לרדת כל היום לאורך ה-Mall וארלינגטון. האוטובוס הראשון שעלינו היה בלתי נסבל. האוטובוס זחל יותר לאט מהליכה וה"מדריכה" הייתה זקנה זעפנית (על הבוקר) שדיברה גם בטון מעצבן. התכנון היה לרדת בבית הלבן אבל הנסיעה הייתה כל כך מעצבנת שהתחלנו את הסיור שלנו באנדרטת לינקולן. התחלה לא כל כך מוצלחת ליום הרבה יותר טוב. בהמשך האוטובוס נסע בקצב סביר והמדריכים היו ממש נחמדים.

באופן כללי - כל האנדרטאות ענקיות, מרשימות ורואים איך האמריקאים בנו מורשת אמיתית בנוייה על ערכים (אומה אחת, שיוויון לכול, חופש) שנבנו ע"י אבות האומה שכנראה היו באמת חבורה מיוחדת. הערכים האלו חוזקו ע"י נשיאים מיוחדים כלינקולן ורוזוולט.

ביקרנו באנדרטת לינקולן (לדעתי הכי מרשימה ומקרינה גדלות), המשכנו לאנדרטה לזכר חללי ויאטנם, הבית הלבן (תצפית מ-2 הצדדים) מרכז המבקרים של הבית הלבן ואנדרטת וושינגטון. אפשר לכתוב כאן ספר שלם על כל אחת מהאנדרטאות. מכאן לקחנו שוב את האוטובוס ונסענו לאנדרטת ג'פרסון (לדעתי הכי יפה) עם עצי הדובדבן שמסביב והבריכה ליד, אנדרטת רוזוולט, גשר ארלינגטון וחזרה ל-Mall.

בהחלט יום מיוחד, אבל מעייף.

חזרו למלון (כבר כמעט 5 אחר הצהריים). מזל שאכלנו ארוחת בוקר טובה. נכנסנו למק'דונלדס (ממש מתחת למלון) ואכלנו כאילו אנחנו במסעדה 3 כוכבים במישלן. עלינו לבריכה של המלון שנמצאת על הגג והתקררנו קצת.

- - - - -

אנחנו ממש מבולבלים ממה שקורה בארץ. החדשות הן שהממשלה החליטה על הרחבת הפעילות כאשר מסביב מדברים כל הזמן על הפסקת אש בגלל התקרית בכפר כנא. אנחנו רק מקווים שאצל כל החבר'ה שלנו העניינים שקטים יותר.

היום השלושה עשר

30.07.2006

התחלנו את היום בגן החיות של וושינגטון. נסענו ברכבת התחתית. תחנות הרכבת התחתית ענקיות (כמו הכל בושינגטון), חדשות, נקיות ונוחות. גן החיות ממש גדול. הייתה רק "בעיה" קטנה, היה היום יום ממש חם ורוב החיות כאן פשוט חיפשו להם מקום בצל כדי לנוח והיה קצת קשה להתרשם מהם. אבל ראינו את דובי הפנדה (שוכבים במאורה...), דרקון הקומודו ותצוגה של חיות מהאמזונס.

מגן החיות המשכנו למוזיאון הריגול. היה ממש כיף. המוזיאון מאוד אינטראקטיבי ויש לילדים המון דברים לגעת ולשחק. התצוגה מרשימה מאוד וכוללת גם אביזרים מיוחדים של עולם הריגול וחלקם מודלים אמיתיים, כמו מטרייה ששימשה בחיסול שביצע ה-KGB בלונדון של עריק בולגרי. במצגת של מרגלים שנתפסו יש פינות לאלי כהן ולפולארד. באמת מוזיאון כיפי. נדב לא בדיוק מצא את עצמו כאן ודי התרוצץ כועס והיה קושי לשתף אותו במייצגים, אבל איתי וקרן די נהנו. רק חבל שאסור לצלם במוזיאון.

יצאנו די עייפים מהמוזיאון והחבר'ה רצו לחזור למלון בתחתית. אני שכנעתי אותם ללכת ב-Easy למלון ובדרך לעצור לנוח בגן הפסלים הלאומי. הורדנו נעליים, טבלנו רגליים בבריכה (בתמונה רואים את איתי וקרן...), נדב תפס חרופ, איתי חטף אזהרה מהשוטר וכולם הסכימו שהיה עדיף על המלון.....

בערב יצאנו לג'ורג'טאון. הסתובבנו ברחוב M. המקום מלא אנשים, בתי קפה ומסעדות. אכלנו ארוחת ערב מצויינת. היה ערב ממש נחמד ומהנה.

- - - - -

ואסיים בבדיחה ממש ישנה אבל אקטואלית.

עולה חדש מרוסיה עבד כשומר בבניין צים בחיפה. בערב הוא מתקשר למכבי האש וצועק: "שריפה בצים, שריפה בצים" אז הכבאי אומר לו: תשים טלק.....

ולא אוסיף יותר.

היום השנים עשר

29.07.2006

טיילנו היום באזור כפרי האמיש. הכפרים מרוכזים סביב כביש 340 אבל צריך ממש להיכנס פנימה כדי לראות את אורח החיים שלהם. עצרנו בעיירה Intercourse. חתיכת שם הם מצאו לעצמם החברה האדוקים.... לקחנו סיור קצר בעגלה ואמיש די מבוגר הסביר לנו על האזור ועל הכפר שהסתובבנו בו. השם Intercourse נובע ממסלול מרוצי סוסים שהיה כאן בתחילה והיו נוהגים להגיד Enter the course והשם קצת השתבש....

המשכנו לעיירה Strasburg. הדרך עוברת ממש בחוות של האמיש. האנשים עובדים בשדות שלהם, עם הילדים. בכל מקום הם מסודרים טיפ טופ ולבושים בתלבושת המסורתית שלהם וכובעי הקש. שדות התירס באזור כאן לא נגמרים. קשה לי להאמין שהם מעבדים את השדות ללא מיכון מודרני. חוץ מתירס הם מגדלים ומוכרים אפרסקים מדהימים. קניתי 2 והצבע והטעם נפלאים. ב-Strasburg נמצאת חווה עם מודל מוקטן של רכבות נוסעות וההפתעה לנדב - יש כאן גם מודל נוסע של תומאס הקטר. איזו שמחה.

מאז ה"הפתעה" של איתי וקרן בניאגרה, נדב מחכה להפתעה שלו. כמובן שלא יצאנו בזול וקנינו לו קטרים. אבל הוא דיבר על ההפתעה שלו כל היום והילד פשוט היה מאושר. גם לו יש "הפתעה" משלו.

בסמוך עצרנו לנסיעה ב- Strasburg rail raod. רכבת סטייל המאה ה-19, כולל כרטיסנים, נהג קטר ופחם. ממש נחמד והמון אנשים נוסעים ברכבת שעוברת באזור כפרי האמיש שבדיוק עובדים בשדות התירס.

לסיכום, יום ממש נחמד.

יצאנו לדרך לוושינגטון. החבר'ה נכנסו למלון ואני נסעתי לתחנת Union להחזיר את הרכב. איזה מבנה אדיר.

כבר בערך 7 בערב, והמלון שלנו נמצא ממש מול המוזיאון האוויר והחלל, אז יצאנו רגלית לגבעת הקפיטול. וושינגטון מרשימה בצורה בלתי רגילה. עלינו לגבעת הקפיטול, עשינו תצפית על ה-Mall ו-Washington monument. פשוט מרשים.

- - - - -

התחילו להופיע כותרות על פתרון למצב. מקווים שאכן העניין יגיע לפתרון טוב בהקדם.

היום האחד עשר

28.07.2006

התחלנו את היום בנסיעה להרשי. מבחינתי הרשי זו אכזבה רבתי !! בכלל לא מדובר בסיור במפעל שוקולד אלא מתקן פרסומי ותו לא. נסיעה של כ-5 דקות במתקן סטייל It's a small world בדיסני שמסביר בפשטות רבה את הליך ייצור השוקולד. המתקן מיועד בעיקר לילדים. אחר כך יורדים לתוך חנות שוקולד ענקית. הילדים גם הלכו לראות סרט תלת מימד. לפחות הילדים נהנו אבל אם מישהו שואל אותי, ממש מיותר.

המשכנו מהרשי לכיוון מחוז לנקסטר, המחוז של האמיש, המנוניטים והברטרן. אלו 3 כתות נוצריות אדוקות שמקורן בהולנד. עצרנו בעיירה ליליץ לביקור ב- Sturgis Pretzel House, מאפייה שהוקמה ב- 1861 וקיימת עד היום והיא נחשבת כמאפיית ה"בייגל" הראשונה בארה"ב. בתחילה נראה כמו עוד חנות אבל הביקור היה ממש כיפי. קיבלנו כובע אופים, כל אחד קיבל בצק והדרכה איך להכין בייגל, הבייגל נכנס לתנור ואכלנו בייגל חם מהתנור. היה ממש נחמד.

המשכנו ל-Bird on Hand שהיא אחת מעיירות האמיש ונכנסנו לשוק האיכרים. קצת מצועצע אבל נחמד מאוד ואפילו נראה כמו שוק חי עם מוצרים יום-יומיים ביחד עם מוצרי תיירות.

נסענו למלון, קפיצה קצרה לבריכה ובלי להרגיש - סיימנו חצי מהטיול.

- - - - -

התקשורת עם הארץ כאן ממש מאכזבת. 3/4 מהזמן אין קליטה בסלולרי (סלקום ופרטנר). לקחתי כרטיס חיוג של 018 וזה מתברר ככרטיס די מחורבן, סליחה על השפה....אנחנו די מתקשים להתקשר לארץ וזה פשוט לא ייאמן.

עוד דבר שעובד ממש גרוע זה השירות של Blogger. מדובר באתר של Google שעובד בקצב איטי להחריד בימים האחרונים. די מאכזב. מי שמתברר כשירות מצויין הוא אתר Zoto.com. אני מגבה באתר את כל התמונות והעניין הולך בקלות ובמהירות.

- - - - -

מכאן יש תחושה של "שגרה" מלחמתית ואפילו התחילו ב-CNN דיבורים על הפסקת אש אבל אני מניח שבארץ כשמתחילות הצפירות, אין שום הרגשה של "שגרה". אז אנחנו מקווים שיהיה כמה שיותר שקט ושהכל ייגמר מהר.

היום העשירי

27.07.2006

היום נסענו ונסענו ועוד נסענו.

אנחנו בדרך לוושינגטון והיום הייתה לנו נסיעה של כ- 450 ק"מ. מדינת פנסילבניה היא יער אחד גדול ומלא עיירות טיפוסיות (אבל יפות) קטנות לאורך הדרך. נסענו בכביש 6 שנקרא גם Grand Army of the Republic. הכביש חוצה את ארה"ב מחוץ לחוף ואנחנו נסענו בקטע המערבי של פנסילבניה. עצרנו לרגע לביקור גם ב"גרנד קניון" של פנסילבניה. מדובר בקניון באורך של כ- 80 ק"מ ועומק של כ- 300 מטר.

לאחר מכן ירדנו בכביש 15 העובר לאורך נהר Susquehanna שהוא אחד הערוצים שהכי סובלים משיטפונות בארה"ב. לפיכך, הוקמה מערכת לחיזוי והזהרות מפני שיטפונות בערוץ הנהר. לפני כחודש היו כאן שטפונות די רציניים ואפילו בחדשות בארץ הראו את השטפונות האלו. אבל היום הכל נקי ומסודר.

- - - - -

הגענו למלון, ירדנו לבריכה ואפילו הפעלנו את הג'קוזי. המלון ממש כיפי.

פקידות הקבלה לא עזבו אותנו מרגע שהבינו שאנחנו מישראל. אחת הפקידות ראתה שאנחנו מ"קרית..." ואמרה שבחדשות הראו "קרית..." וזה ממש הימם אותה. אנחנו ממש אטרקציה מהלכת, לצערנו.

היום התשיעי

26.07.2006
אתר Blogger קצת מזייף הערב...אני מקווה שאצליח לסיים את הסיכום שלי.

היום התחיל בהפתעה לאיתי וקרן. סיור במסוק מעל המפלים. יצאנו למנחת והילדים עלו על המסוק הראשון ויצאו לטיסה לאורך הנהר ומעל המפלים. לפי החיוכים שלהם כשירדו, החוויה הייתה מדהימה.

חזרנו למפלים ועלינו על הסירה Maid of the mist ששטה ממש לתוך המפלים. קיבלנו את השכמיות המפורסמות אבל ליד המפל הקנדי, הזרימה אדירה ודי נרטבים, במיוחד אם רוצים לצלם...אפילו נדב נהנה מהשייט. המשכנו רגלית ל-Table Rock שנמצא ממש על המפל הקנדי. עומדים על המרפסת ורואים את המים זורמים במהירות של 65 קמ"ש ממש לידינו. ירדנו לסיור (בדיעבד די מאכזב) במנהרות מאחורי המפלים.

המפלים מדהימים. משכנו עוד קצת זמן לאורך הטיילת. חזרנו למלון, לקחנו את הרכב ונסענו לעיירה Niagara on the lake. אחת העיירות היפות והמצועצעות ביותר שראינו. אבל הכל כל-כך יפה. ביקרנו בשעון הפרחים, ירדנו לאגם.

חזרה למלון ומחר נפרדים מהמפלים. אחד המקומות היותר מרשימים שביקרתי בו.

הילדים יזכרו את החוויות כאן להרבה זמן.

- - - - -

לצערנו, כשחוזרים למלון שומעים את החדשות מהארץ ועל ההרוגים בלבנון.

הילדים די בקשר עם החברים שלהם בארץ. גם כשבארץ שעות לילה מאוחרות, יש ילדים שמחוברים. קרן ואיתי מקבלים די הרבה SMS מחברים והאמת, זה די נחמד.