היום טיילנו לאורך אזור הגייזרים של יילוסטון. יילוסטון עומדת בכל הצפיות שהיו לפני הנסיעה ויש לנו עוד יומיים לטייל בפארק. הנופים, תופעות הטבע המאוד מיוחדות. קשה מאוד להעביר בתמונות. 
עצרנו לאורך נקודות העצירה בכביש של אזור הגייזרים. בדרך לפארק וגם בחזרה ממנו עומדים לפעמים רכבים בצד הכביש. זה סימן שיש כאן חיית בר. אז גם אנחנו עצרנו וראינו איילים בצידי הדרך. לאורך הדרך יש 3 "אגנים" - התחתון, האמצעי והעליון. אולד פייתפול המפורסם נמצא בעליון. הגענו מהכניסה המערבית של יילוסטון ועצרנו ברוב המקומות לאורך הכביש עד שהגענו לקראת הצהריים לאולד פייתפול. בכל מקום, החניות כבר מלאות אבל כל הזמן יוצאים אנשים ונכנסים רכבים חדשים. הסדר מופתי. מסלולי ההליכה בכל המקומות מסודרים כטיילת רצפת עץ. אסור לרדת מהמסלול. באגן התחתון נמצא מתחם בשם "סיר הצבע" / Fountain Paint Pot. יש בו עשרות מעיינות חמים שהשוליים שלהם צבועים בהמון צבעים ע"י אצות שפעילות במעיינות. 
באגן האמצעי פועל המעיין החם הגדול ביילוסטון - "מעיין הפריזמה הגדול". הגענו יחסית מוקדם בבוקר (בסביבות 9 וחצי בבוקר) בחוץ די קריר ואילו המעיינות חמים. הפרשי הטמפרטורה יוצרים מסך של אדים. המים זורמים מהמעיין כלפי מטה. מילים לא יוכלו תאר את המראות האלו. פשוט מרהיב. 
כשהגענו למרכז המבקרים בדיוק התחיל הגייזר להתפרץ. עמדנו וצפינו בהצגה. קצת טיילנו במרכז המבקרים הענק, אכלנו צהריים ואני ונדב הלכנו שוב לראות את הגייזר. במרכז המבקרים יש שלט שמציין מתי ההתפרצות הבאה (+/- 10 דקות). אז תפסנו מקום בשורה הראשונה, על רצפת העץ, וצלמנו את הגייזר בפעולה. 
נסענו בחזרה לווסט יילוסטון. ממש צמוד למלון נמצא מרכז הגריזלי והזאב. זהו מעין גן חיות חינוכי קטן שמחזיק דובי גריזלי, דובים שחורים, זאבים, נשרים. כל החיות (ע"פ המצויין בכניסה) הן חיות שמסיבות כאלו ואחרות לא יכלו להמשיך לחיות בטבע והגיעו ממקומות שונים בצפון אמריקה. הגריזלי הוא חתיכת דב. דבר אחרון שמישהו רוצה זה לפגוש אותו בטבע. 
כתבתי קודם על הספרים שקראתי כילד. אז ביחד עם ביל קרטר, אני חושב שקראתי את כל ספרי קרל מאי. בוודאי אלו שהיו בספרייה בקרית ים, והיו הרבה. בכלל, המערב הפרוע, אינדיאנים (וינטו), ציידים לבנים (יד הנפץ, יד האש), כל זה הסעיר לי את הדמיון כילד. הילדים של היום לא יודעים מה הם מפסידים. הגריזלי היה "כוכב" גדול בספרי קרל מאי. אז במציאות הוא אכן חיה מרשימה. אני מניח שבטבע הפראי, הוא בכלל מדהים (שוב, לא שווה להיפגש איתו...). ליד המרכז, יש קולנוע IMAX וראינו סרט במסך ענק על יילוסטון. אז גם לפי הסרט, מחכים לנו עוד יומיים מרשימים.
עצרנו לאורך נקודות העצירה בכביש של אזור הגייזרים. בדרך לפארק וגם בחזרה ממנו עומדים לפעמים רכבים בצד הכביש. זה סימן שיש כאן חיית בר. אז גם אנחנו עצרנו וראינו איילים בצידי הדרך. לאורך הדרך יש 3 "אגנים" - התחתון, האמצעי והעליון. אולד פייתפול המפורסם נמצא בעליון. הגענו מהכניסה המערבית של יילוסטון ועצרנו ברוב המקומות לאורך הכביש עד שהגענו לקראת הצהריים לאולד פייתפול. בכל מקום, החניות כבר מלאות אבל כל הזמן יוצאים אנשים ונכנסים רכבים חדשים. הסדר מופתי. מסלולי ההליכה בכל המקומות מסודרים כטיילת רצפת עץ. אסור לרדת מהמסלול. באגן התחתון נמצא מתחם בשם "סיר הצבע" / Fountain Paint Pot. יש בו עשרות מעיינות חמים שהשוליים שלהם צבועים בהמון צבעים ע"י אצות שפעילות במעיינות. 
באגן האמצעי פועל המעיין החם הגדול ביילוסטון - "מעיין הפריזמה הגדול". הגענו יחסית מוקדם בבוקר (בסביבות 9 וחצי בבוקר) בחוץ די קריר ואילו המעיינות חמים. הפרשי הטמפרטורה יוצרים מסך של אדים. המים זורמים מהמעיין כלפי מטה. מילים לא יוכלו תאר את המראות האלו. פשוט מרהיב. אולד פייתפול הוא הגייזר המפורסם והידוע מבין 10,000 התצורות ההידרו-תרמיות המיוחדות שבפארק. הוא מתפרץ בממוצע אחת ל-80 דקות, ואז מתפרצים ברעש לעבר השמים אלפי ליטרים של מים רותחים וקיטור (בין 14,000 ל- 32,000 ליטרים) המגיעים לגובה של בין 33 ל- 50 מ'. כל התפרצות כזאת נמשכת בין דקה וחצי לחמש דקות. פייתפול הזקן נחשב למתמיד ביותר, מכיוון שמעולם לא החמיץ התפרצות במשך למעלה מ-120 שנות תצפיות. בשל מופעיו התמידיים העניקה לו משלחת המחקר משנת 1870 את שמו.
כשהגענו למרכז המבקרים בדיוק התחיל הגייזר להתפרץ. עמדנו וצפינו בהצגה. קצת טיילנו במרכז המבקרים הענק, אכלנו צהריים ואני ונדב הלכנו שוב לראות את הגייזר. במרכז המבקרים יש שלט שמציין מתי ההתפרצות הבאה (+/- 10 דקות). אז תפסנו מקום בשורה הראשונה, על רצפת העץ, וצלמנו את הגייזר בפעולה. 
נסענו בחזרה לווסט יילוסטון. ממש צמוד למלון נמצא מרכז הגריזלי והזאב. זהו מעין גן חיות חינוכי קטן שמחזיק דובי גריזלי, דובים שחורים, זאבים, נשרים. כל החיות (ע"פ המצויין בכניסה) הן חיות שמסיבות כאלו ואחרות לא יכלו להמשיך לחיות בטבע והגיעו ממקומות שונים בצפון אמריקה. הגריזלי הוא חתיכת דב. דבר אחרון שמישהו רוצה זה לפגוש אותו בטבע. 
כתבתי קודם על הספרים שקראתי כילד. אז ביחד עם ביל קרטר, אני חושב שקראתי את כל ספרי קרל מאי. בוודאי אלו שהיו בספרייה בקרית ים, והיו הרבה. בכלל, המערב הפרוע, אינדיאנים (וינטו), ציידים לבנים (יד הנפץ, יד האש), כל זה הסעיר לי את הדמיון כילד. הילדים של היום לא יודעים מה הם מפסידים. הגריזלי היה "כוכב" גדול בספרי קרל מאי. אז במציאות הוא אכן חיה מרשימה. אני מניח שבטבע הפראי, הוא בכלל מדהים (שוב, לא שווה להיפגש איתו...). ליד המרכז, יש קולנוע IMAX וראינו סרט במסך ענק על יילוסטון. אז גם לפי הסרט, מחכים לנו עוד יומיים מרשימים.שיהיה שבוע טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה