היום אנחנו יצאנו לכיוון סולט לייק סיטי.
סמוך לנפי עומד הר נבו. כן, כן, הר נבו. רק שמשה לא ראה כאן את הארץ המובטחת. אבל הר נבו ביוטה מתנשא לגובה 3,600 מ' ועוברת בו דרך נופית יפה Nebo Loop Scenic Byway. בתחילת הדרך, זו אפילו דרך כורכר לא ממש סלולה, אבל בהמשך הכביש סלול. סיגי כבר בטוחה שלארץ המובטחת לא נגיע. אבל הנופים יפים. בדרך יש גם אזור שנקרא "מטבחי השטן" שהוא מעין ברייס קניון קטן. אחר כך כבר רואים יותר מטיילים ונופשים ורמת הלחץ (של סיגי) יורדת.
אבל אנחנו בקיץ, אז יש גם פעילות לקיץ והיא בעיקר מגלשות הרים ואומגה. כמו שכבר אמרתי, אצל האמריקאים הכל בגדול, אז האומגה היא אומגה מדגם ZipRider ששי כמוה כ- 20 בעולם. עולם לגובה של כ- 170 מ' (עם רכבל), כ- 700 מ' אורך ומהירות גלישה שמגיעה עד 80 קמ"ש. נדב ממש פחד מהעניין ואפילו היו קצת דמעות בעיניים, אבל ברגע שנפתחה הדלת ויצאנו לדרך, הכיף היה גדול. גם המגלשות מהירות והכיף גדול.
הגענו לפנות ערב לסולט לייק סיטי. כמובן, מיד קופצים לשעה לבריכה. בערב, נדב וקרן החליטו להישאר במלון ואני וסיגי יצאנו לסיור ראשוני במרכז העיר ובאזור Temple Square. רואים שהמורמונים עשירים וחזקים. הכל כל כך מתוקתק ומצועצע, אבל יפה ונעים. הפסל הגדול של ישו עם רקע היקום מסביב פחות עושה עלי רושם, אבל לחלק לא מבוטל מהאנשים זה שיא הביקור. נכנס ל"אוהל המועד" (Tabelnacle) של המורמונים. זה בית תפילה ענק עם עוגב ובו פועלת המקהלה המפורסמת של המורמונים. אז בדיוק אחת הנגנות התאמנה קצת ונהננו מקצת צלילים שמימיים. סולט לייק סיטי ב- 9 וחצי בלילה זה כמו חיפה. הכל סגור, כבישים ריקים ואפילו המסעדות כבר סגורות. אנחנו קצת רעבים אז עצרנו בסבווי, שזה המקום המועדף שלנו בטיול מבין האלטרנטיבות של המזון המהיר.
יצאנו מריצ'פילד ועלינו צפונה לנפי. הרבה מהשמות ביוטה הם שמות מהתנ"ך או מספר המורמונים. נפי, ע"פ ספר המורמונים, הוא אחד הנביאים ומקים שושלת המורמונים. נפי, ביחד עם משפחתו שהיו משבט מנשה ובתקופת המלך צדקיהו עזבו את ארץ ישראל, דרך המדבר הערבי והפליגו מערבה והגיעו לארה"ב, היא הארץ המובטחת של המורמונים.
סמוך לנפי עומד הר נבו. כן, כן, הר נבו. רק שמשה לא ראה כאן את הארץ המובטחת. אבל הר נבו ביוטה מתנשא לגובה 3,600 מ' ועוברת בו דרך נופית יפה Nebo Loop Scenic Byway. בתחילת הדרך, זו אפילו דרך כורכר לא ממש סלולה, אבל בהמשך הכביש סלול. סיגי כבר בטוחה שלארץ המובטחת לא נגיע. אבל הנופים יפים. בדרך יש גם אזור שנקרא "מטבחי השטן" שהוא מעין ברייס קניון קטן. אחר כך כבר רואים יותר מטיילים ונופשים ורמת הלחץ (של סיגי) יורדת.הנקודה הבאה שלנו היא Park City. זו עיירת נופש מאוד מרכזית באזור. יש במקום אתרי סקי ומתקיים בה פסטיבל הסרטים "סנדנס". המקום גם שימש כחלק מהכפר האולימפי באולימפיידת החורף של סולט לייק סיטי ב- 2002.
אבל אנחנו בקיץ, אז יש גם פעילות לקיץ והיא בעיקר מגלשות הרים ואומגה. כמו שכבר אמרתי, אצל האמריקאים הכל בגדול, אז האומגה היא אומגה מדגם ZipRider ששי כמוה כ- 20 בעולם. עולם לגובה של כ- 170 מ' (עם רכבל), כ- 700 מ' אורך ומהירות גלישה שמגיעה עד 80 קמ"ש. נדב ממש פחד מהעניין ואפילו היו קצת דמעות בעיניים, אבל ברגע שנפתחה הדלת ויצאנו לדרך, הכיף היה גדול. גם המגלשות מהירות והכיף גדול.
הגענו לפנות ערב לסולט לייק סיטי. כמובן, מיד קופצים לשעה לבריכה. בערב, נדב וקרן החליטו להישאר במלון ואני וסיגי יצאנו לסיור ראשוני במרכז העיר ובאזור Temple Square. רואים שהמורמונים עשירים וחזקים. הכל כל כך מתוקתק ומצועצע, אבל יפה ונעים. הפסל הגדול של ישו עם רקע היקום מסביב פחות עושה עלי רושם, אבל לחלק לא מבוטל מהאנשים זה שיא הביקור. נכנס ל"אוהל המועד" (Tabelnacle) של המורמונים. זה בית תפילה ענק עם עוגב ובו פועלת המקהלה המפורסמת של המורמונים. אז בדיוק אחת הנגנות התאמנה קצת ונהננו מקצת צלילים שמימיים. סולט לייק סיטי ב- 9 וחצי בלילה זה כמו חיפה. הכל סגור, כבישים ריקים ואפילו המסעדות כבר סגורות. אנחנו קצת רעבים אז עצרנו בסבווי, שזה המקום המועדף שלנו בטיול מבין האלטרנטיבות של המזון המהיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה