אנחנו נפרדים היום ממונטנה ונוסעים לקודי בוויומינג. נסיעה לא קצרה של כ- 500 ק"מ.
העיר גרייט פולס במונטנה נמצאת על המסלול של לואיס וקלארק אשר חקרו את צפון מערב ארה"ב. הם עברו את המישורים הגדולים, הרי הרוקי'ס ועד החוף המערבי. שם הם גילו שלא ממש באו לאסוף אותם והם בילו שנה נוספת בדרך חזרה. את העיר חוצה נהר המיזורי אשר מתחיל במונטנה, לא רחוק מכאן. תזכורת, באזור יילוסטון עובר קו פרשת המים. כל הנחלים ממזרח לו זורמים לאוקינוס האטלנטי. המיזורי זורם מזרחה, מתחבר למיסיסיפי ומגיע עד למפרץ מקסיקו.
אחרי סיור קצר לאורך המיזורי, אנחנו יוצאים דרומה לקודי. אנחנו כאמור נוסעים בחלק המערבי של "המישורים הגדולים" של ארה"ב. כאשר נוסעים בכבישים עם הנופים האינסופיים, אני מבין את המושג "שדות הציד הנצחיים" של האינדיאנים (שוב, חזרה לסיפורי קרל מאי). אצל האינדיאנים, זה הביטוי לגן עדן, אבל גם השדות והמרחבים בדרום מונטנה לא רחוקים מנצחיים. נוסעים מאות קילומטרים עם שדות וערבות ענקיים ובקושי רואים נפש חיה.
אחר הצהריים הגענו לקודי. חלק עיקרי מהטיול אנחנו ישנים ברשת Hampton Inn (רשת מצויינת. אני אוסף לא מעט נקודות ומכיוון שזו תת רשת של הילטון, מחכה לנו לפחות סוף שבוע חינם ברשת הילטון בארץ). אבל בקודי אין להם מלון אז הזמנתי מלון ברשת Best Western. אנחנו במלון Sunset Inn ובטעות נכנסתי למלון צמוד בשם Sunrise Inn. האמת לא ממש נראה Best Western אבל זו הכתובת. נכנסנו פנימה וזה לא ממש מה שהרגלתי את המשפחה. נדב או בכינויו הידוע (כפי שאמא שלי תמיד אמרה) "הגרף פוטוצקי" פשוט בהלם. תתפלאו (או לא...), אבל יש אנשים שלנים במוטלים כאלו ונשארים בחיים ! כאשר מתגלה הטעות, נשמעת אנחת רווחה גדולה מאוד מצד ה"הגרף" ובני לווייתו. אז המלון שלנו, שנמצא ממש צמוד, אכן עומד בסטנדרט של "הגרף".
אחרי התארגנות קצרה, יצאנו לעיר. קודי מתחרה עם ג'קסון על תואר עיר המערב הפרוע. לדעתי אין ממש תחרות. קודי לוקחת בגדול. לא שלג'קסון חסר משהו. רפטינג, פעילות חורף. אבל בקטע של בוקרים, קודי "לוקחת" בגדול. 
קודי היא בעצם עיר של איש אחד - באפלו ביל. שמו האמיתי, ויליאם (ביל) קודי. מכאן השם. מי שלא מכיר את הסיפור של באפלו ביל לא יודע מה זה מערב פרוע. באפלו ביל הוא האיש שבעצם בסוף המאה 19 ותחילת המאה העשרים הביא את סיפורי המערב הפרוע לעולם ובעצם יצר את הבסיס העיקרי לתדמית. הוא נע ברחבי ארה"ב והגיע לאין ספור מקומות עם המופע שכלל עשרות אם לא מאות של מציגים מסיירים, אינדיאנים, מקסיקנים, סוסים, שוורים ועוד ועוד. בשלב מסויים הוא הקים את העיר קודי ופתח בה מלון בשם "אירמה" (על שם הבת שלו) שפועל עד היום. ליד המלון מתקיים כל יום קרב יריות בסגנון המערב הפרוע. אז קודם כל שרים את ההמנון, מצדיעים לחייל בשירות פעיל ואז המופע (הדי משעמם ומיותר....). אחרי המופע טיילנו קצת בעיר ונסענו לאחד האירועים הכי כיפיים שלנו בטיול - רודיאו.
קודם כל תקלה "קטנה". חשבתי בבוקר שהבטרייה של המצלמה תספיק ואיכשהו, צלמנו 5 תמונות ברודיאו והמצלמה פרשה לנוח. אז רוב התמונות הן מהאייפונים או ממצלמת הווידאו והאיכות בהתאם. אבל הרודיאו ממש מלהיב. זו ממש תחרות פעילה ולא מופע. המשתתפים מגיעים מאזורים שונים. מתחילים כמובן בהמנון. בסוף עוד נדע אותו בעל פה. ברודיאו יש רכיבה על סוסים, תפיסת עגלים עם חבל וקשירת הרגליים, זוג רוכבים שתופסים עגלים, דהירה על סוס מסביב לחביות, רכיבה על פרים שדי משתוללים. הכל נמדד בזמן והקהל משולהב וגם אנחנו. יש כמה ליצנים שרצים כל הזמן בזירה. נותנים גם לכמה ילדים לרכב על סוס ותחרות קטנה של דהירה. ילדים בני 6 רוכבים על סוס כמו שאצלנו רוכבים על אופניים. הפנינג ענק. שעתיים מלאות של חגיגה.
העיר גרייט פולס במונטנה נמצאת על המסלול של לואיס וקלארק אשר חקרו את צפון מערב ארה"ב. הם עברו את המישורים הגדולים, הרי הרוקי'ס ועד החוף המערבי. שם הם גילו שלא ממש באו לאסוף אותם והם בילו שנה נוספת בדרך חזרה. את העיר חוצה נהר המיזורי אשר מתחיל במונטנה, לא רחוק מכאן. תזכורת, באזור יילוסטון עובר קו פרשת המים. כל הנחלים ממזרח לו זורמים לאוקינוס האטלנטי. המיזורי זורם מזרחה, מתחבר למיסיסיפי ומגיע עד למפרץ מקסיקו.
אחרי סיור קצר לאורך המיזורי, אנחנו יוצאים דרומה לקודי. אנחנו כאמור נוסעים בחלק המערבי של "המישורים הגדולים" של ארה"ב. כאשר נוסעים בכבישים עם הנופים האינסופיים, אני מבין את המושג "שדות הציד הנצחיים" של האינדיאנים (שוב, חזרה לסיפורי קרל מאי). אצל האינדיאנים, זה הביטוי לגן עדן, אבל גם השדות והמרחבים בדרום מונטנה לא רחוקים מנצחיים. נוסעים מאות קילומטרים עם שדות וערבות ענקיים ובקושי רואים נפש חיה.
אחר הצהריים הגענו לקודי. חלק עיקרי מהטיול אנחנו ישנים ברשת Hampton Inn (רשת מצויינת. אני אוסף לא מעט נקודות ומכיוון שזו תת רשת של הילטון, מחכה לנו לפחות סוף שבוע חינם ברשת הילטון בארץ). אבל בקודי אין להם מלון אז הזמנתי מלון ברשת Best Western. אנחנו במלון Sunset Inn ובטעות נכנסתי למלון צמוד בשם Sunrise Inn. האמת לא ממש נראה Best Western אבל זו הכתובת. נכנסנו פנימה וזה לא ממש מה שהרגלתי את המשפחה. נדב או בכינויו הידוע (כפי שאמא שלי תמיד אמרה) "הגרף פוטוצקי" פשוט בהלם. תתפלאו (או לא...), אבל יש אנשים שלנים במוטלים כאלו ונשארים בחיים ! כאשר מתגלה הטעות, נשמעת אנחת רווחה גדולה מאוד מצד ה"הגרף" ובני לווייתו. אז המלון שלנו, שנמצא ממש צמוד, אכן עומד בסטנדרט של "הגרף".
אחרי התארגנות קצרה, יצאנו לעיר. קודי מתחרה עם ג'קסון על תואר עיר המערב הפרוע. לדעתי אין ממש תחרות. קודי לוקחת בגדול. לא שלג'קסון חסר משהו. רפטינג, פעילות חורף. אבל בקטע של בוקרים, קודי "לוקחת" בגדול. 
קודי היא בעצם עיר של איש אחד - באפלו ביל. שמו האמיתי, ויליאם (ביל) קודי. מכאן השם. מי שלא מכיר את הסיפור של באפלו ביל לא יודע מה זה מערב פרוע. באפלו ביל הוא האיש שבעצם בסוף המאה 19 ותחילת המאה העשרים הביא את סיפורי המערב הפרוע לעולם ובעצם יצר את הבסיס העיקרי לתדמית. הוא נע ברחבי ארה"ב והגיע לאין ספור מקומות עם המופע שכלל עשרות אם לא מאות של מציגים מסיירים, אינדיאנים, מקסיקנים, סוסים, שוורים ועוד ועוד. בשלב מסויים הוא הקים את העיר קודי ופתח בה מלון בשם "אירמה" (על שם הבת שלו) שפועל עד היום. ליד המלון מתקיים כל יום קרב יריות בסגנון המערב הפרוע. אז קודם כל שרים את ההמנון, מצדיעים לחייל בשירות פעיל ואז המופע (הדי משעמם ומיותר....). אחרי המופע טיילנו קצת בעיר ונסענו לאחד האירועים הכי כיפיים שלנו בטיול - רודיאו.
קודם כל תקלה "קטנה". חשבתי בבוקר שהבטרייה של המצלמה תספיק ואיכשהו, צלמנו 5 תמונות ברודיאו והמצלמה פרשה לנוח. אז רוב התמונות הן מהאייפונים או ממצלמת הווידאו והאיכות בהתאם. אבל הרודיאו ממש מלהיב. זו ממש תחרות פעילה ולא מופע. המשתתפים מגיעים מאזורים שונים. מתחילים כמובן בהמנון. בסוף עוד נדע אותו בעל פה. ברודיאו יש רכיבה על סוסים, תפיסת עגלים עם חבל וקשירת הרגליים, זוג רוכבים שתופסים עגלים, דהירה על סוס מסביב לחביות, רכיבה על פרים שדי משתוללים. הכל נמדד בזמן והקהל משולהב וגם אנחנו. יש כמה ליצנים שרצים כל הזמן בזירה. נותנים גם לכמה ילדים לרכב על סוס ותחרות קטנה של דהירה. ילדים בני 6 רוכבים על סוס כמו שאצלנו רוכבים על אופניים. הפנינג ענק. שעתיים מלאות של חגיגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה