אתמול חגגנו יום הולדת לנדב. היום נחגוג עם האמריקאים את יום העצמאות.
גם היום התחיל בבריכה. הילדים כבר לא ממש ילדים קטנים, אבל על בריכה לא מוותרים. אבל גם הילד הגדול נכנס להתרעננות. יש דבר יותר טוב לעשות בלאס וגאס ב- 8 בבוקר ?
איך אפשר לבלות בוגאס בלי ביקור באאוטלט / קניון? ממש ליד המלון נמצא מרכז קניות גדול Premium Outlets. אז עם המוני אמריקאים בחופשה, יצאנו קצת לקניות. אני קניתי חולצות נאוטיקה ובאמריקה כמו באמריקה - קופונים, קופונים.... נדב קנה תיק יפה לבית הספר, סיגי ביקרה באלדו. קרן נשארת נאמנה ל- Forever 21 אז זה יהיה בהמשך.
המשכנו לצד השני של העיר לביקור האחד הקניונים הגדולים בעולם. Fashion mall. פשוט מפלצת.
אני ונדב הודענו מראש שאנחנו מוותרים על התענוג והולכים לבקר ב- Wynn, אחד המלונות היותר יוקרתיים בוגאס. במלון יש סוכנות של פרארי ומזראטי. יש במקום תצוגת רכבים, מוסך שנראה כמו בית מרקחת ותצוגת רכבי אינדי. נדב נכנס לצילום באחד ברכבי הפרארי והחיוך והאושר שווים הכל. הוא גם כמובן יודע שפרארי הרבה יותר טובה ממזרארטי. לצערי, אני לא ממש יכול להשוות.
חזרנו לקניון, גם כאן יש פרארי מי שרוצה, תמורת תשלום הוגן, יוכל לצאת לסיבוב נסיעה. לפחות כאן מותר לצלם.
פגשנו את הבנות עם השקית הצהובה של Forever 21, עוד סיבוב בקניון וחזרה למנוחה קצרה במלון לפני יציאה לחגוג את יום העצמאות.
ליד וגאס יש 2 ערי לוויין. הנדרסון הגדולה (כ- 250 אלף תושבים) ובולדר סיטי הקטנה (15 אלף תושבים). נסענו להנדרסון. החגיגות בפארק מרכזי. החנייה בחניון של בית ספר תיכון (זה חניון של בית ספר ?? זו חנייה של אאוטלט... איזה גודל). על רמת מבנים ומתקנים כאלו, אנחנו יכולים רק לחלום. הגענו לפארק, בעיקר משפחות שבאות עם שמיכות ואוכל, ילדים משחקים בפארק וזה בעיקר הפנינג מקומי. אפילו דוכנים אין כאן. החלטנו לנסוע לבולדר. קצת יותר קטנה ואינטימית.
גם בבולדר, חוגגים בפארק המרכזי, כמעט כל העיר באה עם שמיכות, כיסאות, אוכל (והם אוהבים לאכול...). במדשאה המרכזית יש גם דוכני אוכל. קנינו Hawaiian Shaved Ice שזה בעצם קרח מרוסק עם סירופ בטעמים וכל צבעי הקשת. כל כמה דקות מכריזים על ילד שנמצא, אמא באה לקחת וכל הקהל מוחא כפיים. אין במה, אין אומנים, אין להקות מחול בהדרכת מנהלת ביח הספר לריקוד זה ובית ספר אחר, אין קצף, אין פטישים. אבל חגיגה, מוזיקה אמריקאית ושמח. כמובן שמצדיעים לחיילים ששומרים על המדינה וחייל מקומי עולה לבמה נותן מספר אישי, יחידה, איפה הוא מוצב ומתי הוא אמור לצאת לאפגניסטן. לפני הזיקוקים, עולה תלמידה מקומית לשיר את ההמנון. היא נעמדת מול הדגל, שרה את ההמנון בהתרגשות, במדשאה דממה שאפשר לשמוע זבוב. ב- 9 בערב התחילו 30 דקות רצופות של זיקוקים. והביתה. כל כך פשוט.
אנחנו נפרדים מ וגאס ומתחילים את המסע שלנו צפונה.
גם היום התחיל בבריכה. הילדים כבר לא ממש ילדים קטנים, אבל על בריכה לא מוותרים. אבל גם הילד הגדול נכנס להתרעננות. יש דבר יותר טוב לעשות בלאס וגאס ב- 8 בבוקר ?איך אפשר לבלות בוגאס בלי ביקור באאוטלט / קניון? ממש ליד המלון נמצא מרכז קניות גדול Premium Outlets. אז עם המוני אמריקאים בחופשה, יצאנו קצת לקניות. אני קניתי חולצות נאוטיקה ובאמריקה כמו באמריקה - קופונים, קופונים.... נדב קנה תיק יפה לבית הספר, סיגי ביקרה באלדו. קרן נשארת נאמנה ל- Forever 21 אז זה יהיה בהמשך.
המשכנו לצד השני של העיר לביקור האחד הקניונים הגדולים בעולם. Fashion mall. פשוט מפלצת.
אני ונדב הודענו מראש שאנחנו מוותרים על התענוג והולכים לבקר ב- Wynn, אחד המלונות היותר יוקרתיים בוגאס. במלון יש סוכנות של פרארי ומזראטי. יש במקום תצוגת רכבים, מוסך שנראה כמו בית מרקחת ותצוגת רכבי אינדי. נדב נכנס לצילום באחד ברכבי הפרארי והחיוך והאושר שווים הכל. הוא גם כמובן יודע שפרארי הרבה יותר טובה ממזרארטי. לצערי, אני לא ממש יכול להשוות.חזרנו לקניון, גם כאן יש פרארי מי שרוצה, תמורת תשלום הוגן, יוכל לצאת לסיבוב נסיעה. לפחות כאן מותר לצלם.
ליד וגאס יש 2 ערי לוויין. הנדרסון הגדולה (כ- 250 אלף תושבים) ובולדר סיטי הקטנה (15 אלף תושבים). נסענו להנדרסון. החגיגות בפארק מרכזי. החנייה בחניון של בית ספר תיכון (זה חניון של בית ספר ?? זו חנייה של אאוטלט... איזה גודל). על רמת מבנים ומתקנים כאלו, אנחנו יכולים רק לחלום. הגענו לפארק, בעיקר משפחות שבאות עם שמיכות ואוכל, ילדים משחקים בפארק וזה בעיקר הפנינג מקומי. אפילו דוכנים אין כאן. החלטנו לנסוע לבולדר. קצת יותר קטנה ואינטימית.
גם בבולדר, חוגגים בפארק המרכזי, כמעט כל העיר באה עם שמיכות, כיסאות, אוכל (והם אוהבים לאכול...). במדשאה המרכזית יש גם דוכני אוכל. קנינו Hawaiian Shaved Ice שזה בעצם קרח מרוסק עם סירופ בטעמים וכל צבעי הקשת. כל כמה דקות מכריזים על ילד שנמצא, אמא באה לקחת וכל הקהל מוחא כפיים. אין במה, אין אומנים, אין להקות מחול בהדרכת מנהלת ביח הספר לריקוד זה ובית ספר אחר, אין קצף, אין פטישים. אבל חגיגה, מוזיקה אמריקאית ושמח. כמובן שמצדיעים לחיילים ששומרים על המדינה וחייל מקומי עולה לבמה נותן מספר אישי, יחידה, איפה הוא מוצב ומתי הוא אמור לצאת לאפגניסטן. לפני הזיקוקים, עולה תלמידה מקומית לשיר את ההמנון. היא נעמדת מול הדגל, שרה את ההמנון בהתרגשות, במדשאה דממה שאפשר לשמוע זבוב. ב- 9 בערב התחילו 30 דקות רצופות של זיקוקים. והביתה. כל כך פשוט.אנחנו נפרדים מ וגאס ומתחילים את המסע שלנו צפונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה