היום השני בדרך לגליישר. הדרך אנחנו נוסעים לכיוון העיר קליספל אשר נמצאת די בקרבת הפארק.
עיקר הדרך, כביש 93, עובר באזור שמוגדר כשמורת אינדיאנים "ראש שטוח" Flathead. השמורה מהווה ריכוז של מספר שבטים. אפילו השלטים בשמורה כוללים כיתוב בשפת האינדיאנים. המילה שמורה די מטעה. זה אזור די רגיל. יש בו ריכוזים די גדולים של אינדיאנים אבל בפועל, גרים באזור בעיירות רבות יותר "לבנים" מ"אדומים". לאינדיאנים יש בעיקר זכויות על הקרקע, זכויות מים וזכויות נוספות (כמו זכות להפעלת קזינו, מה שאסור לאזרחים אחרים במונטנה). בתחילת המסלול, מסיבה לא ברורה לנו, מספר מקומות היו סגורים. עצרנו בתחנת מסחר הוותיקה ביותר במונטנה. תחנת מסחר הכוונה לריכוז של מספר חנויות במתחם אחד. מעיין אאוטלט של המאה הקודמת. אבל היה סגור... רק עמודי הטוטם בחוץ מציינים את האופי האינדיאני של המקום. בדרך יש מספר מרכזי תרבות ומוזיאונים של שבטים שונים.
מהכביש הראשי ירדתי לתצפית קצרה על סכר מקומי. המראה בסוף יפה אבל הדרך אליו די צדדית ושוב סיגי "קצת" בלחץ. כבר כל כך הרבה שנים. בסוף זה יעבור לה....הגענו לאזור אגם Flathead. נכנסו לעיירה פולסון וכאן נכנסתי לסטטיסטיקה. בעיר מותר לנסוע 25 מייל לשעה ובכניסה לעיר אני על 38 מייל לשעה. אחרי כמה מטרים, פתאום ניידת מאחורי, אורות אדומים וכחולים מהבהבים, אורות גבוהים קדמיים מהמבהבים. כשעצרו את או.גיי סימפסון על רצח היו פחות אורות מהבהבים. מגיע שוטר, מוציא אותי בכוח מהאוטו, מקפל את היד לאחור ומודיע לי שאני עצור.
סתם !! סתם !! עובד עליכם הקוראים..... כל הסיפור עם האורות אמיתי. אבל ניגשת אלינו שוטרת חביבה, מבקשת רישיונות, מסתכלת על הרשיון, ושואלת מאיפה זה. בינתיים עובר אוטובוס תיירים מקומי פתוח (מעין אוטובוס אמפיבי) והכרוז מודיע בקולי קולות לכל היושבים שזו השוטרת הכי טובה בפולסון. השוטרת הולכת לניידת שלה וחוזרת עם פתק. זה לא קנס אלא דוח אזהרה. יצאתי בזול. שלא ישתמע שאני רץ כאן בכבישים. אני די מקפיד על מהירות (וזה די קל עם בקרת השיוט). הבעיה היא שבכבישים הבינעירוניים השינווים במגבלות המהירות בסמוך לעיירות הקטנות די תכוף. מן הסתם לא ממש שמתי לב לשלט ההאטה בכניסה לעיר. בחלק לא מבוטל מהערים מותר לנסוע 35 מייל לשעה. אבל אין תירוצים. צריך לשים לב. טוב, גם זו חוויה.
ממשיכים לקליספל. בדרך השמים מתכסים עננים ואחרי כמה דקות, מתחיל שיטפון אדיר (ואני לא סתם מגזים). שבר ענן. פשוט לא יאומן איך תוך דקות יורדת כזו כמות של גשמים. ביחד עם הגשם, מתחיל לרדת גם ברד כבד שדופק חזק על הרכב. לא ברור לי איך כי בחוץ לא קר, אפילו די חמים. לא מעט רכבים עוצרים בצד הדרך מהברד הכבד. כל הכביש לבן. מדהים. אחרי כמה דקות, הגשם והברד מפסיקים ואחר כך השמיים מתבהרים וחזרנו לקיץ הרגיל.
הגענו לקליספל. החלטתי קצת לגוון ומצאתי אולם באולינג בעיירה סמוכה. נסענו והיה ממש כיף. רק לידיעה, משחק באולינג עולה כאן 3.5 דולר. כ- 10 ש"ח. שיחקנו נדב, קרן ואני, 3 משחקים ועלה לי 37.5 דולר, עם נעליים. נדב אפילו ניצח במשחק אחד והשמחה גדולה. אנחנו נמצאים בנקודה הכי צפונית שלנו בטיול, מבחינת לינה. מחר נגיע יותר צפונה בפארק גליישר אבל לקראת סוף היום מתחילים לחזור דרומה. אני נרשמתי לטוויטר של מינהל האוקיאנוסים והאטמוספירה האמריקאי (NOAA). המינהל מוציא התרעות בזמן אמת על סופות מגנטיות שיוצרות את הזוהר הצפוני. לצערנו, היום, אין צפי לסופה מגנטית מתאימה. ההתראה היא שמחר צפוייה סופה מגנטית ויש אפשרות להופעת הזוהר הצפוני. אנחנו מחר בעיירה טיפה דרומית מהיום (Great Falls) אבל עדיין, ברמות סופה בינונית, אולי יתמזל מזלנו. לפי הפרסום, הסופה מתחילה מחר ב- 6 אחר הצהריים ותימשך 48 שעות. נקווה שייצא לנו לראות. המחזה צריך להיות מדהים. כבר הפכתי מומחה לזוהר הצפוני. אבל, צריך גם "קצת" מזל.
קבלנו מייל מאיתי. הוא אצל בבה, רואה תמונות מהטיול ומתפנק בטוסט הידוע של בבה. כמה טוב שמפנקים את הג'ינג'י שלנו כי אנחנו מתגעגעים אליו בטירוף, למרות שמדברים כמעט כל יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה