קורונה 2020 א'

2020 שנה מטורפת. לתאר בפוסט את מה שאנחנו עוברים זו משימה אולי בלתי אפשרית. 

חזרנו מונציה בתחילת פברואר. איזה טיול נהדר היה לנו.

באותו הזמן היו בעיקר דיבורים על הנגיף ה"סיני". ארגון הבריאות העולמי דיווח כל יום על נדבקים ומתים. בסין הגיעו ל-80 אלף נדבקים. כולנו ציקצקנו בלשון וראינו כתבות של איציק הסיני על הסגר בווּהָאן. נו, אז, הנגיף החליט שהשוק בווּהָאן קטן עליו ועשה קפיצה קטנה לאיטליה, ומשם לספרד, צרפת, גרמניה, בריטניה. לכל אירופה. כמובן שגם לארץ הקודש הוא הגיע. המשיך בקפיצה ענקית לארה"ב ודרום אמריקה. בפועל, לכל העולם.....

אז ה-80 אלף נדבקים של סין זו בדיחה קטנה. העולם כבר סופר מעל 15 מילין נדבקים, 625 אלף נפטרים ועוד המסיכה נטויה. 

לישראל הנגיף הוא הגיע בסוף פברואר. התחיל בביקור קצר בחנות צעצועים הפיראט האדום ומשם יצא לטייל בארץ עם העדפה מסויימת לביקור מיוחד בשכונות של חרדים אבל בשאיפה, באמת, לבקר את כולם. כמו אליהו הנביא בפסח. רק תפתח את הדלת והוא יגיע.

ההתנהגות של הקורונה זה כמו "כדור הפלא" הצבעוני שהיינו משחקים כילדים. זורקים אותו והוא קופץ כמו משוגע לכל כיוון ובשום שלב אי אפשר לדעת לאן יגיע בקפיצה הבאה.

יש אין ספור אתרים עם עדכוני קורונה. הטובים שבהם -

Worldmete CoronaVirus

Johns Hopkins University

וההתדרדרות הגיעה -

* סגירת השמיים (בכל העולם) והגבולות. בגדול, העולם נסגר. אין מעבר בין מדינות. שֶנְגֶן.... שֶמִנְגֶן.... הכל סגור.

ביטלנו את הנסיעה של סיגי לברלין שהייתה מתוכננת לסוף מרץ. הרציונאל היה לקבל את הכסף מהביטוח. יתר הבנות לא ביטלו כי "חבר" עוד חשבו שהטיול יהיה בנובמבר..... Silver lining / אופטימיות היא שם המשחק.

הרבה מיילים, עצבים ואפילו הגשת תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות אבל בסוף, אחרי 4 חודשים ראינו את ההחזר מהשטיח המעופף וחברת הביטוח. באותו זמן עוד חשבתי שיש התכנות לנסיעה לארה"ב .....😂😂😢. הייתי בודק כמעט ברמה יומית את ההודעות של משרד החוץ האמריקאי לגבי כניסת טיסות מאיטליה. היום, כשארה"ב עמוק בתוך המגיפה עם 4 מיליון (!!) נדבקים ו-150 אלף נפטרים, זה נראה מצחיק (או בעצם עצוב). אז כמובן שגם הטיול לארה"ב בוטל. אלאיטליה ביטלה את הטיסות. את הכסף הבטיחו להחזיר אבל עד היום (יולי 2020) עוד לא ראינו החזר. בסוף יחזירו.

כמה עבדתי על הטיול הזה. כדרכי בקודש, הכנתי מסלול מפורט ומדוקדק. היה צריך להיות טיול מיוחד. כולם היו.
בגלל הביקור המתוכנן בפילדלפיה, ממש עשיתי קורס לא פורמאלי על ההיסטוריה של ארה"ב ממחצית המאה ה-18, מלחמת העצמאות והקמת ארה"ב, החוקה והתיקונים הראשונים לחוקה. אנשים מדהימים. הדמויות שהכי התעמקתי בהם היו בנג'מין פרנקלין ותומאס ג'פרסון אבל היו עוד רבים וטובים. באמת תקופה מדהימה מבחינת התוצאות שלו וההשפעה על ההיסטוריה העולמית אפילו עד ימינו. מצאתי ב- YouTube סדרת הרצאות של פרופ' אייל נוה מאוניברסיטת תל אביב "ארה"ב מעליה לשקיעה?".  14 הרצאות מדהימות (שעה וחצי כל אחת). מומלץ בחום. 

את הנסיעה המסורתית לקפריסין בראש השנה גם ביטלנו. את שלב התמימות כבר עברנו. השמיים עדיין סגורים ואנחנו עמוק בתוך הגל השני שמבחינת נבדקים הוא פי 2 מהגל הראשון. גם כאן עוד צפויה לי מלחמה קטנה עם חברת הביטוח. אל Avgi's Home עם ציון ומירטה בוודאות עוד נחזור.

* שוק ההון. פעם ראשונה שעשיתי מעשה של מימוש כולל של השקעות. הבורסות בתחילת מרץ צנחו כמו האנשים שקפצו ממגדלי התאומים. במהירות, עם הראש למטה. במשך שנים היו משברים - המשבר של 2008, המשברון של דצמבר 2018 ועוד. ב- 2008 היה ברור שזה משבר פיננסי ולא ריאלי ושהשווקים יחזרו וזה אכן קרה תוך שנה. בדצמבר 2018 היה משבר שאף אחד לא ממש הבין. יותר כמו מימוש נקודתי שקצת הלך רחוק מידי אבל התיקון היה די מהיר. 2019 הייתה שנה מטורפת בבורסות. אבל ב- 2020 - זה היה משבר גורף. השווקים פשוט עומדים. ההשלכות הרסניות. פה אמרתי שאין לי כוח נפשי לנפילות כאלו מטורפות. אז מימשתי בבת אחת הכל. כמו שסיינפלד אמר Like a band aid, right off.

גם לי היה ברור שבטווח הארוך יהיה תיקון אבל כאן הטווח הארוך נראה ארוך מתמיד.

בארה"ב השוק די חזר לרמות קרובות לרמה הקודמת אבל הם עמוק בתוך המגיפה, לפני בחירות. יש הרבה דיבורים על הזרקת הכסף הענקית של הממשל לשוק. רמת סיכון מאוד גבוהה. עוד לא הגעתי לתובנה שזה הזמן להיכנס. מבחינתי הסיכון עדיין גדול מאוד ואני אפילו מעדיף להפסיד תשואה. בישראל, המדדים עוד רחוקים מהרמות של תחילת 2019. השוק כאן במשבר גדול, הגרעון צפוי להיות ענק. היינו במעל מיליון מובטלים וגם עכשיו, כמות המובטלים לא ממש מצליחה לרדת מתחת ל-800 אלף. מספרים משוגעים. כרגע הממשלה שופכת כסף כמו מים מצינור כיבוי אש שפתוח על עוצמה מלאה. בשלב מסויים, הזרם ייגמר בצינור.

התובנה האישית שלי - עד שלא יימצא חיסון, השוק לא באמת יחזור לשגרה. בכל מקרה, העולם אחרי הקורונה יהיה שונה באופן מהותי מהעולם רגע לפני . שוק הנדל"ן למסחר ומשרדים יעבור מהפכה ענקית. המסחר הקמעונאי. הממשלות יצטרכו להחזיר חלק מהכספים ששפכו בלי אבחנה. בקיצור לא פשוט. רמות הסיכון עדיין גבוהות לטעמי. ברור שמי שירצה להקשיב לסולידית, שייכנס עכשיו..... החלטות נטילת סיכון הן החלטות אישיות. אין נכון לא נכון.

הכלכלות הריאליות מתכווצות באופן משמעותי. ענפי התיירות בקריסה - חברות תעופה בגדול עומדות כבר 5 חודשים. ערים שעד לאחרונה צעקו שהם רוצים פחות תיירים - ונציה, ברצלונה, אמסטרדם - לא ראו תיירים 4 חודשים. בתקופת הסגרים של חודש מרץ התמונות מהעולם היו מטורפות. רחובות שוממים שאפילו בסרטים לא רואים דברים כאלו.

ענף המסעדנות במשבר ענק. קניונים בירידה ענקית וסוגרים בשעות מוקדמות. 

שופרסל וחברות השליחויות חוגגים בגדול.

*הורים 

אוי כמה שהם סובלים. כמה שהם סובלים. הגל הראשון פגע קשה בבתי אבות. אמרו לכולם לא להתקרב לזקנים. ואלו לא מבינים לאן כולם נעלמו..... אמא עוברת תקופה קשה מאוד. 5 חודשים בתוך הקורונה, עדיין לא מבינה מה קורה. למה אי אפשר לשבת כולם ביחד. מגיעים אליהם ב"טיפות", כל פעם כמה מהמשפחה. היא תמיד קמה אלינו ואומרים לה לחזור לשבת בספה. כל הזמן שואלת את אבא למה הוא לא הולך לשבת איתנו וכנראה חושבת שאולי הבעיה איתה. בלתי נתפס.

ההורים היו רגילים לשגרה יחסית בריאה של יציאה להרצאות, חוג פה, חוג שם, חברת חשמל, תיאטרון, סרט בשלייקס וכמובן רופאים. היומן שלהם היה מלא.... כל זה נעלם ברגע. חוץ מהרופאים והתרופות. ובתקופה כזו, למבוגרים, המצב רק מחמיר.

הנכדים ענקים. פשוט ענקים. מבקרים, מתקשרים. להורים, זה סם החיים.

את הפוסט הזה אני אסיים לבינתיים.

יגיעו עוד פוסטים על חוויות הסגר, זום, חגים (פסח, יום העצמאות) החזרה המסויימת ל"שגרה", אבטלה...  איך תהיה החזרה לעולם החדש. בטוח שיש עוד המון רגעים לציון ונושאים לציין.

אולי עד שאסיים את הזכרונות על התקופה הזו יסיימו כבר לפתח את החיסון שכולם כל כך מחכים לו.

ימי קורונה ממשיכים. נפרדים מבוני

סוף יוני 2020

הפעלתי מוזיקה במחשב ובאופן רנדומאלי התחיל להתנגן עכשיו "ניצוצות" של רמי פורטיס ובארי סחרוף.

פורטיס מדבר על האדם האחר שקיים בתוכו, ועל המאבק איתו. אני פשוט חושב על החודשים המטורפים שעוברים עלינו.

אז שמתי כמה מילים. לא חשוב ההקשר. כל אחד בוחר את ההקשרים שלו. פשוט מילים יפות בשיר נהדר.

"צועק אל הירח, בוכה ומקלל

מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל....

זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב

כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק

ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע

כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה"

איזה שיר נהדר וכל כך מתאים למצב הרוח. שלי ומצב הרוח הכללי.

אז מה היה לנו מאז העדכון האחרון - 

נפרדנו מבוני שלנו (21/06/2020). בת 14 וחצי ואיתנו 14 שנים. 

(אני כל כך אוהב את התמונה הזו. שאפו ענק לשובל על תמונה מדהימה)

לא קל ולא נעים להיות זקן. כלב או בן אדם.

כבר התקשתה לקום ולעמוד שלא לדבר על לצאת לטיול שכל כך אהבה. בשבועות האחרונים עברנו לאוכל רך ופסטרמה לפינוק שעזר לה מאוד לעבור איתנו עוד חודש של מבטים. 3 הימים האחרונים לא היו נעימים. בסוף בלית ברירה קיבלנו את ההחלטה להיפרד. 

מילה יפה "הרדמה". אז חברים, זה לא קל וחבל שלא הכינו אותנו. זה אירוע קשה. 

נדב לא באמת זוכר את עצמו בלי בוני. מלווים אחד את השנייה שנים באהבה מרשימה. כמה שנדב דאג לה בשנים האחרונות. מעיד המון על הילד !! זה לא רק נדב. בשנים הראשונות איתי היה איתה המון באותה אהבה לבוני שהוא העביר לנדב. 

אנחנו תמיד נזכור את בוני הכלבה המושלמת - אוהבת, חכמה, אוהבת פינוקים, נוחה לכולם ומפגינה חיבה קרובה.

כמה שמחה וקפיצות בסיבובים כשלקחנו את הרצועה לקראת יציאה. איזה מבטים הייתה נותנת כשמישהו הראה סימנים של יציאה לטיול. כשהייתי שם את הסנדלים כבר החלו הריקודים והדבקות המסתובבות. איזה קפיצות לגובה ועל הגדר. 

היינו יושבים בסלון ופתאום בוני קמה והולכת לדלת ומסתכלת על הדלת הסגורה. ידענו מישהו (סביר להניח בבה) מגיע. הייתה מזהה את הצלילים מרחוק. מדהימה. נדב היה מריץ אותה ועושה לה גליצים עד שפעם אחד אפילו התנגשה בדלת הכניסה. 

אוזן ימין תמיד זקופה ואוזן שמאל שמוטה. סימן היכר ייחודי שלה.

כל כך הרבה זכרונות מיוחדים ונעימים. 

אני כבר כמה פעמים השבוע יוצא לחניה והאינסטינקט בודק איפה בוני. אולי שוכבת לצד השברולט הלבנה.

חשבתי שיהיה יותר קל. אז לא. זה צובט והיא חסרה.

ביום של הפצצה Bomba Day in Venice

בשבת הקרובה סיגי ואני נוסעים לונציה.

העולם די משתגע בימים האחרונים. וירוס קורונה מסין מאיים על כולם, ראש ממשלמת ישראל נוסע לרוסיה ומחזיר בחורה שהורשעה בהברחת סמים מרוסיה במסגרת קמפיין בחירות (מס' 3 בשנה האחרונה) הזוי. אז קצת אֶסְקֶפִּיזְם תמיד מומלץ במצבים כאלו ואין טוב מנסיעה לחו"ל.

קצת עדכון על עלויות נסיעה בעידן ה- Low Cost. טיסה לונציה עם EasyJet לזוג, כולל מזוודה אחת (23 ק"ג) עלתה לנו 700 ש"ח. 5 לילות במלון בדרגה 4* בונציה (Best Western Plus Hotel Bologna) כולל ארוחת בוקר עולה 1,350 ש"ח. היינו במלון הזה ב-2011 ומדובר במלון מצויין. 

סך הכל לזוג - טיסה + 5 לילות כולל א. בוקר - 2,050 ש"ח (נהיה הוגנים, בגלל הטיסות זה בפועל 4 ימים מלאים...).

עכשיו קוראים נכבדים, אתם מוזמנים להזמין 4 לילות בבקתת עץ בעמוקה. יעלה לא פחות מ-3,000 ש"ח. 

בזמן שאנחנו נבקר בפיאצה סן מרקו, גשר ריאלטו, ארמון הדוג'ה ועוד, הנופשים בעמוקה יוכלו לבקר בקבר רבי יונתן בן עוזיאל שיש המייחסים לו סגולות לשידוך. בהצלחה עם השידוך.

לקראת הנסיעה לונציה, הזמנתי כרטיסים למרפסת בארמון Fondaco dei Tedeschi שהפך למרכז קניות יוקרתי.

אתמול אני מקבל מייל מוזר מאוד בזו הלשון - 

We regret to inform you that on Sunday, Feb 2 the store opening hours are being rescheduled to a later time due to the dismantling of an explosive device in Venezia Porto Marghera which will impede access to the City of Venice.

מה? סוגרים את ונציה לפירוק פצצה? WTF??

אז כן. מסתבר שבמסגרת עבודות בנמל ונציה (לשם דיוק - נמל מרגרה Porto Marghera) מצאו במקום פצצה במשקל של 500 ק"ג ממלחמת העולם ה-2. כן. חתיכת פצצה שלפי האזור שנסגר לתנועה, יכולה ל"טפל" באזור ברדיוס של כ- 1.5 ק"מ... נחמד.

אז לאחר לא מעט דיונים, הכריזו על ה-2 לפברואר (יום ראשון)- Bomba Day. סוגרים רדיוס של 1.8 ק"מ מאזור הפצצה כדי לנטרל אותה ולהוציא אותה מהנמל. בין היתר ייסגר הגשר שמחבר בין מסטרה לונציה. לפי התוכנית הגשר יהיה סגור בין 7:30-12:30 אבל לך תסמוך על איטלקים....

אני לא מבין. איפה כל הבישופים והקרדינלים של הכנסייה הקתולית? עבודות ביום ראשון קודש? מה זו הפריצות הזו?

צריכים לשלוח אותם לקורס ניהול מדינה מזורז במאה שערים ובבני ברק.

נקווה שלא יהיו בעיות, ללא שביתות איטלקיות ושהכל יעבור בשלום.

אם כך, "ביום של הפצצה" יש לנו 2 אלטרנטיבות - לצאת לונציה ברכבת של 7 בבוקר או לחכות לסיום הפרוייקט ולצאת לונציה בצהריים. כנראה נלך על האופציה השנייה. ונציה ביום ראשון לא מתעוררת לכוס קפה איטלקי טוב לפני 10 בבוקר ואין לנו מה לחפש בעיר שוממה וקרה ב-7 בבוקר. נטייל קצת ל- Piazza Ferretto, הכיכר של מסטרה.

arrivederci venezia 

יציאה לדרך חדשה ומתחילים ב... קרקוב

היום זהו אחד הימים המיוחדים בחיי.

אחרי כמעט 30 שנות עבודה (התחלתי לעבוד בשטרן, אברדם את וייסקופף במרץ 1990), אני יוצא באופן פורמאלי לדרך חדשה, לא ידועה. אתמול החזרתי את הרכב לקיבוץ חניתה. עוד "לבנה" בקיר היציאה לדרך החדשה.

השנתיים האחרונות היו שנתיים "מיוחדות" שאולי ארחיב עליהן בהמשך. עכשיו זה עוד לא הזמן. אני עוד לא מוכן לזה.

אני שלם עם השינוי באופן לא יאומן. בבית כבר חודשיים, מתחיל לחשוב על מה עושה הלאה וזה יגיע.

בינתיים, אין כמו קפיצה קטנה לחו"ל כדי להתחיל את הפרק הבא.

אז נדב, סיגי ואני נוסעים לקרקוב ל-5 ימים. קרן בארה"ב, איתי בדיוק חזר מקמבודיה, אוקה ומושיק בצרפת, ליאור אדווה ונווה בהודו, ניר בסיני. רק בבה ופידר "תקועים" בקרית ביאליק.

אז אני מאחל לעצמי הצלחה והנאה מהדרך החדשה. מגיע לי.

נפרד מהדלקן

אחרי 23 שנים שבהם נהגתי ברכבים של מקומות העבודה, הערב, כנראה, היה התדלוק האחרון שלי עם דלקן.
חזרנו מהליכה נעימה בטיילת ליד הים, נסענו ל"דלק" באיצטדיון. וזהו. ופתאום חשבתי על זה.
יום שבת מחזיר את הרכב.
חייכתי. 😉. באמת שאין שום מחשבות שניות.

שלום כיתה א

שלום, שלום, שלום כיתה א

שלום לגננת לגן

שלום, שלום, שלום כיתה א

הגענו, אנחנו כאן.

אני כבר מתגעגע לגן ולקיבוץ. אלו היו שנתיים נהדרות לנדב. הצוות הפשוט נפלא, הסביבה הקיבוצית, הגן הפתוח, הירוק, הטיולים לשדות. חממה נהדרת. אני משלם מחיר מצפוני כבד מאוד על זה שנדב עזב את הקיבוץ. היו את כל הטיעונים שבעולם להישאר בקיבוץ לעוד כמה שנים, למול הטיעון ה(כאילו) חברתי ש"נכנענו" לו.

אז נפרדנו מהגן במסיבת סיום ומסיבת יום הולדת לנדב. נדב התנהג רגיל וכנראה לא ממש הבין שהוא בעצם נפרד מהגן, מהחברים שליוו אותו יום יום, מהצוות שחיבק ועזר.

אנחנו נפרדים גם מענת ומשה שהיו ממש משפחה שנייה לנדב.

נדב סיים את הגן ונותר לו יום אחד בבית לפני שהתחיל את ימי ההכנה בבי"ס אלמוגים. אז משתוללים בבית והתוצאה - שבר בעצם הבריח, בילוי מאחה"צ ועד הלילה במרפאות ומיון רמב"ם. ועכשיו, 3 שבועות עם יד מקובעת.

סאגת תיק לבית הספר - לפני כחודש קנינו לנדב תיק (ספיידרמן) יפה בקרביץ. 200 ש"ח. אחר כך הסתבר שבדור כימיקלים נותנים מתנה לילדי עובדים שעולים לכיתה א' תיק. אז קיבלנו תיק (ספיידרמן) כמעט זהה. בנוסף, עירית קרית ים מצאה לנכון לתת לתלמידי כיתה א' - ניחשתם נכון - תיק. אז אנחנו מצויידים ב- 3 תיקים, עם מיטב לוחמי הנינג'ה.לפחות בקרביץ היו מוכנים לזכות אותנו בתיק אחד.

בדור כימיקלים היה טקס ממש נחמד. הילדים קיבלנו את התיקים, אכלו קצת ממתקים, חבשו קסדות ויצאו לסיור.

אז בשעה טובה הגיע ה-02.09 (01.09 היה שבת...). השביתה המסורתית של המורים נדחתה בצו של בית משפט. הסיפור הזה עם ארגון המורים העל יסודיים פשוט כבר נמאס ובעצם נמשך כבר חודשים רבים, וכבר נכתב על זה אפילו כאן. אז המורים כמובן שלא יוותרו על חופשות החגים, אז אחרי החגים אנחנו כנראה צפויים לשביתה גדולה. בסוף יתנו להם עוד 5%, הארגון יצא בהצהרות נצחון וכולנו הפסדנו המון זמן יקר.

אבל לא נקלקל את השמחה, אנחנו מתחילים כיתה א.

החבר'ה לובשים את בגדי ה"חג", יוצאים להצטלם - נדב, כרגיל, מחפש סיבות להתעצבן - השמש מפריעה לו, כדור הארץ מסתובב מהר מידי, אחמדיניג'אד מאיים עלינו מידי בוקר. אבל בסוף אנחנו מצליחים להוציא כמה תמונות נחמדות.

נוסעים לבית הספר, נכנסים לכיתה. נדב עוד לא מכיר אף אחד ואני לא מקנא בו. הכל חדש - מקום חדש, ילדים חדשים, מסגרת יותר נוקשה, הכל לא ידוע. עם נדב אני ממש לא שקט. לא בעניין יכולות. זה כרגע לא מעניין אותי כל כך. אבל כשאיתי הלך לכיתה א', הוא היה בוגר יותר ומוכן, עם הרבה חברים שעלו איתו מהגן והשכונה. גם קרן עלתה לכיתה א עם חברים מהגן והיה לה את איתי בסביבה.

נדב עוד נראה לי די קטנציק, בסביבה חדשה ולא מוכרת, עדיין בלי חברים מוכרים ומעט מאוד ילדים בבית הספר שהוא מכיר. כבר כמה ימים מאז שהתחילו הלימודים ואני לא שקט עם עצמי, ובעיקר בנושא הקיבוץ. אבל נדב בסך הכל חוזר מבית הספר די שמח, מציין שנחמד לו עם הילדים ונקווה שבסוף הוא יהיה הרבה יותר חזק ממה שאנחנו חושבים.

אז בנימה אופטימית זו נסיים. שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת בכל.

בלוגר הוא אתר מתיש בצורה בלתי רגילה ואם הייתי יודע איך הייתי מעביר את כל הפוסטים לאתר יותר ידידותי. לא להאמין כמה פעמים הייתי צריך להעלות מחדש תמונות שנמחקות בגלל delete מיותר אחד. לא שמעו על UnDo בבלוגר?? יאללה נסיים לפני ששוב אני אצטרך להתחיל מחדש.

קיץ 2007, אין תעודות וחופש גדול

הפוסט האחרון היה ב- 01 במאי. חודשיים לא היה לי על מה לכתוב?? כנראה אני סתם עצלן.

הח'ברה הגדולים יצאו לחופש גדול. אני חושב שזו פעם ראשונה בהיסטוריה של המדינה מפגרת שלנו שלא חילקו תעודות סוף שנה. כל הכבוד לארגון המורים. האמת העצובה היא שלאף אחד זה גם לא אכפת !

איתי יצא לסמינר מד"צים של הנוער העובד והלומד. כמעט שבועיים מחוץ לבית (בלי טלפון ובלי אס.אם.אסים).

אני חושב שההתנתקות הזו מצויינת. אנחנו נבקר אותו בשבת הקרובה וזה מוזר לי מאוד ומזכיר לי את השבת שההורים שלי באו לבקר אותי ב"טכני" בקורס, בערך בתקופת הטירנוזאורוס-רקס.

כמו-כן, איתי צפוי לעבוד שבועיים אצלי במפעל.

קרן תצ'תעמם מן הסתם הקיץ.

נדב הופך לילד בכל יום ("התפתחות" מילד קטן). אני כל כך נהנה ממנו שזה מדהים. הוא מספר ומתאר את הפעילויות שלו בגן. יש לו המון חברים והוא פעיל בגן בצורה פשוט נהדרת. אני כל כך אוכל את עצמי על כך שהקשבתי יותר מידי לסביבה ולא רשמתי אותו לבית הספר בקיבוץ (כולל המרחבים). אני מקווה שאני אתבדה.

הקיץ גם מן הסתם כבר לא ניסע לחו"ל. פעם קודמת זה היה בגלל שהייתי די עייף מתכנון הנסיעה. השנה התחלתי מקום חדש, אני עסוק מעל לראש בעבודה ובכל הקשיים (העסקיים) שיש כאן. ביקור אצל ה"דוד סם" יהיה יקר ויידחה כנראה לשנה הבאה (בלי נדר). לנסוע סתם לאירופה, אפילו אני אומר שזה מיותר. הגעגועים ל"טרמינל" לא ייפסקו, הם פשוט ימשיכו עוד קצת עד למפגש הבא.

יזמות, סוציאליזם וגעגועים לסין

היום אחר הצהריים, נדב מתקשר אלי, ומתאם איתי יציאה לקריון לקניית צעצוע.

הוא גם אפילו לא שוכח להנחות אותי להשאיר הודעה לפני שאני מגיע.....

אז אנחנו הולכים לקריון.

נכנסים ל"להיט בראש" ואני מגלה שלגמרי ירדו מהפסים עם הבובות האלו. בובה ממותגת עולה בין 120-150 ש"ח. פשוט שערוריה !! אני חייב להודות שלא פעם הייתי מתלונן וקונה אבל הפעם פתחתי בשיעור צרכנות מס' 1 לילדי הגן והחלטתי שהגיע הזמן שילד יבין מה זה "יקר". האמת, קיבל את הבשורה המפתיעה די בשקט.

הסתפקנו בסט של חץ וקשת ב- 15 ש"ח.

אבל אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ - בערב, אחרי שנדב ירה חיצים על בוני והיא כבר לא ידעה איפה להתחבא, הוא נזכר שבעצם הוא רצה צעצוע. אז פתאום הוא אומר לי (כמעט ציטוט מלא): "אבא, כשיפלו לי השיניים, אל תזרוק אותם. תשמור אותם כדי שנקבל כסף מהפייה ויהיה לך הרבה כסף לקנות לי צעצוע" !!! פשוט יזם מתחיל. יש לנו משפחה של יזמים. ניר מוכר הדפסים על חולצות. נדב, יוצר רווחי הון על שיני החלב שלו.

אז בזמן שהיזם הצעיר מתכנן את הרווחים הראשונים שלו מנפילת השיניים, אח שלו הגדול נסע לתל-אביב להפגנת ה-1 במאי.

....שבן שלי קטן, מומיל'ה.....הייתכן שהישר מהבית הקפיטליסטי שגדל על תורתם של קיינס ומילטון פרידמן, יצא סוציאליסט? מי יודע. כנראה שזה עדיין פחות סוציאליזם ויותר לצאת עם החבר'ה מהקן.

נדב הודיע לי שהוא מתגעגע לבבה ופידר. הוא גם אמר שהוא חושב שגם הם "מתגעגעים לכולם". אני כבר רואה את הדמעות של פידר כשתשמע את זה.

כמעט שכחתי, אני במקום עבודה חדש. לשם שינוי, עסוק עד מעל לראש, ים של נושאים לטיפול, אבל לראשונה מזה המון זמן אני מרגיש שאני עושה את מה שאני רוצה לעשות.

לימוד רכיבה על אופניים לצד שינוי בקריירה

אין לי כוח לבלוגר !!!!!!!!!!!!!

דבר פשוט כמו עדכון תאריך פוסט אי אפשר לעשות בצורה פשוטה.

לפי התמיכה שלהם זה אפשרי, אבל אם אני לא מצליח, מה יגידו איזובי הקיר.......

פוסט שנרשם במקור ב- 25.02.2007.

סוף השבוע האחרון היה אחד הטובים שהיו לי בזמן האחרון.

אחרי שהודעתי שאני עוזב, נכנסתי לסוף השבוע עם ים של אנרגיות אישיות חיוביות שקשה להסביר את זה. זה נשמע אפילו לי קצת פלצני, אבל זו באמת ההרגשה.

חבל רק שאיתי וקרן חולים כמו שצריך כבר כמה ימים.

ביום שישי-שבת האחרונים אני חושב שעשיתי מרתון.

כבר כמה זמן שאני חושב שהגיע הזמן ללמד את נדב לרכב על האופניים ללא גלגלי עזר. אז ביום שישי יצאנו לכביש העוקף ליד פסי הרכבת, לקחנו את בוני איתנו, חבשנו קסדה על הראש והתחלנו בעבודה. בדקות הראשונות נדב נטה לצדדים, כמו כל הילדים ברגעים הראשונים. אני רץ אחריו, מחזיק בכסא מאחור ואומר לו "תתקן" כדי להחזיר את שיווי המשקל.

והילד, כמו גדול, תוך 15 דקות, כבר מצליח לנסוע לבד וכל הזמן אומר לי "אני מתקן".

אז במשך שעה רצתי איתו בלי סוף.

חזרנו הביתה, ונדב הפגין את היכולת המדהימה שלו ב"פיאצה" (ואני רץ אחריו....).

ואחרי כל זה עוד יצאתי לריצה שלי עד האיצטדיון וחזרה...

יום שבת, אימון בוקר ב"פיאצה"..... נדב על האופניים, אני רץ לידו (הוא כבר מרשה לעצמו לנסוע ממש מהר).

אחר כך, עבדנו יחד בגינה. עקרתי את 3 השיחים ליד המחסן. פשוט עבודת פרך !!!

אין כמן גינון בשביל ריפוי בעיסוק.

אבל נדב מדהים - לוקח מגרפה ופשוט מנקה את הגינה כמו שצריך.

אחר כך אנחנו יושבים, קצת משחקים, הרבה מפטפטים.

פוסט שנרשם במקור ב- 22.02.2007.

ניסיתי בלי סוף לשנות את תאריך הפוסט אך ללא הצלחה. הבלוגר של גוגל זה כנראה לא המוצר הכי מוצלח שלהם, ואני לא הראשון שאוצר את זה. אבל כמו שאמרו לפני, התחלתי, ולכן אסיים.

זהו, הודעתי!
עד שסוף סוף הגיע הזמן להודיע על ההתפטרות שלי, אז שייקה התאשפז. לא רציתי למסור לו את ההודעה בטלפון, אבל ביום חמישי כבר הרגשתי שאי אפשר יותר ומסרתי את ההודעה בטלפון. אז זהו, נגמרת התקופה הכי מוזרה בחיים המקצועיים שלי (כאן זה לא המקום לפרט.......). אבל מסתבר שגם עולם כזה, כמו שידעתי בשנה האחרונה קיים.....אבל לא בשבילי.
איזו הרגשה מצויינת!! מזמן לא הרגשתי כל כך טוב. אני רק מקווה שהסיום יהיה מהר ככל שאפשר כדי שאוכל אולי אפילו ל"גנוב" איזה חופש קצר.
אני (שוב) יוצא לדרך חדשה.

בלי טלפון נייד......

סיימתי את עבודתי בדוידוביץ. נקודה.

החזרתי את האוטו, את הטלפון, ניקיתי את כל מה שצריך, בלי פרידות מיוחדות.

רוב הצוות נפרד ממני בצורה אפילו די מרגשת למען האמת, בייחוד בהתחשב בתקופה הקצרה ש"ביליתי" בדוידוביץ.

משפחת דוידוביץ, על דורותיה,די התעלמה ממני. לא שהיו לי ציפיות אבל בכל זאת.....

עכשיו לסוגיה צדדית מעניינת. אני בלי פלאפון.

הרבה פעמים חשבתי כמה המכשיר הזה מטריד ומעיק וכמה היה כיף להיפטר ממנו.

תמיד אמרנו : "איך פעם הסתדרו בלי....". אז אני יומיים בלי פלאפון.

מהר מאוד מגלים כמה המכשיר הזה הפך להיות, למעשה, חלק מאיתנו, אפילו מבלי שנרצה.

לא לדאוג, ביום חמישי אני מתחבר בחזרה למאה ה-21....

חופשת פסח 2007

יום אחד, עוד כמה שנים, נדב יבוא איתי חשבון על חוסר תיעוד חייו.

כשאיתי נולד, צילמנו כל "גרעפס" שהוא עשה.... עם קרן, התדירות קצת ירדה אבל יש 2 קטנטנים בבית אז מצלמים.

היום, ודוקא בעידן הדיגיטאלי כשלא עושים חשבון לצילומים, אני כמעט לא מצלם.

ולמה זה עולה עכשיו - אז ככה - ביום שישי הייתה פעילות לפסח בגן דקל ו(שוב) שכחתי לקחת את המצלמה.

כשהילדים "יצאו ממצרים" והגיעו לבושים לבן, עם מקלות ההליכה, (כמעט) כל ההורים שלפו הצלמניות והחלו לתקתק.

חוץ ממני.....(נחמת עניים, יש עוד כמה עבריינים כמוני.....).

אז אני אשתדל לתקן את דרכי בהמשך.

מזל שאנחנו נוסעים הרבה לחו"ל. לפחות שם מצלמים בלי סוף.

אז יום שישי, ילדי גן דקל לובשים חולצות לבנות גדולות (של אבא...), לוקחים מקל, הולכים לשדות, "יוצאים ממצרים", חוצים את ים סוף ומגיעים לארץ המובטחת - בית הדייגים. נדב משתף פעולה בצורה פשוט נהדרת. איזה בוגר!

אז אנחנו עושים פיתה/מצה ואוכלים את מעשה ידינו להתפאר.

אחר כך ה"בוגרים" מעלים את מסכת חד-גדיא כאשר כל ילד מקבל תפקיד מתוך הסיפור. נדב - הוא המים שמכבים את האש. כולם שרים את הפזמון וממש נחמד. אחר כך מגיע אליהו הנביא, מחלק לכל ילד אגוז והולכים הביתה.

איתי עושה חיים בחופש הזה. יצא לטיול עם הנוער העובד והלומד ליהודיה. החבר'ה ישנים בחוץ בשקי שינה. רק חבל שמזג האויר קצת התקלקל וקיצרו להם את הטיול. לקרן, כבר ביום הראשון "מצ'עמםםםםם...." אבל לא לדאוג, הם מוצאים זמן לחגוג.

ואני, ובכן השבוע הייתי יום שלם בדור. המקום מסודר, נקי, רגוע, המפעל מתוקתק כמו שעון גרמני. פשוט מרשים. אני מקווה שהתחושה הממש טובה שלי הפעם לא תתבדה.

הבלוג הזה התחיל כסיכום טיול, אבל עושה לי חשק סתם לרשום, לעצמי בעיקר, הגיגים מיוחדים שבעוד כמה שנים אני אחייך כשאקרא אותם. אז ננסה, כל עוד תהיה לי סבלנות, או שיטילו אצלי וטו על הנושא

- - - - - -

איזה סבא וסבתא יש לילדים שלי

נדב סיפר לפידר שהוא לא יכול לקפוץ בשלוליות כי אין לו מגפיים.

כמו כן, אבא ואמא הבטיחו לקנות לו מגפיים אבל לא קנו...

נתחיל בזה שזו השמצה חסרת שחר, אבל בבה ופידר כמובן מיד רצו וקנו לשנורר הקטן מגפיים