כרגיל, קצת לפני הנסיעה

ושוב נפגשים בעולם הוירטואלי.
השנה, נחרוג ממנהגנו בשנים האחרונות ונשוב ל"עולם הישן" וניסע, לבקשת קרן, לארץ המגף. השנה כאמור, קרן חוזרת למקורות לאחר שנת עצמאות קצרה ושוב נוסעת עם ה"משפוחה". האמת, ילדה חכמה. הנסיעות המשפחתיות בהרכב מלא מן הסתם כבר לא ממש יחזרו. לי זה ממש חסר. אני לא רוצה להיכנס לנוסטלגיה נוטפת אבל זה בלתי נמנע. אנחנו כבר די הרבה שנים מטיילים עם הילדים. מאז הטיול הראשון עם איתי וקרן ב- 1999 (קרן הייתה בת 5, איתי בן 8....), נסענו בעצם כל שנה (חוץ מהפסקה אחת ויחידה) לטיולים משפחתיים שלטעמי, עצם החוויה המשותפת משדרגת את כל הטיול פי כמה.

לגבי איטליה - אני כבר חשבתי על ילוסטון ופארקים לאומיים, הרי הרוקי ועיירות מערב פרוע. בתמימותי, שאלתי את קרן, "נו, לאן השנה?" אני חשבתי בעיקר לאיזה צד ביבשת אמריקה - חוף מערבי, מזרחי, באמצע. הילדה, שהייתה ב- 5 השנים האחרונות 4 פעמים בארה"ב, כולל פעמיים חודש במחנות קיץ, אמרה בלי יותר מידי היסוס ומחשבה - איטליה. איטליה?? כן איטליה. אני מניח שאחרי הביקור המוזיאון הותיקן או בגלריה אופיצי בפירנצה, היא תחשוב לעצמה שוב למה בחרה באיטליה.... סתם, סתם. אבל אני לא מוותר לכם ילדים. קצת מוזיאונים ותרבות רק יעשירו את העולם שלכם. אתם עוד תודו לי.

באמת יהיה טוב להתרענן שוב בהיסטוריה עתיקה, ארכיטקטורה, מאכלים, נופים. אני מאוד אהבתי את איטליה. רומא בסילבסטר 1994 הייתה מדהימה והטיול שעשיתי עם ההורים שלי צרוב אצלי לתמיד.

אני יודע, יולי אוגוסט באיטליה. יש שיגידו שכבר עדיף להישאר במזגן בבית. אז אני אומר ממש לא ! החופשה, הניתוק מהשגרה האינטנסיבית, השבועיים פלוס של 24 שעות עם הילדים, אין להם תחליף בשום מזגן. וחוץ מזה, איפה נוכל למצוא לימונצ'לו אמיתי בקרית ים? פסל של בתולת ים בסוף חוף קרית ים וכתבה בטלוויזיה, עדיין לא עושה אותנו קופנהגן.

לא שכחתי את כוחות הביטחון. לכן, בזמן שאיתי יזיע לו על מגרשי המסדרים, אנחנו, לאות סולידריות, נזיע ברחובות פומפיי.

הכנות לנסיעה. איפה ימי דוידוביץ העליזים...? היו גם צדדים חיוביים ל"חוויה" הזו. היום, עד השנייה האחרונה עובדים בקצב מטורף ורק מקווים שלא נפספס שום דבר. טיסות, רכב, מלונות, מסלול טיול, סגווי, קפיצה חופשית, פארק מים, ביטוחים, תקשורת - הכל מחכה לנו.

אני ממש צריך את החופש הזה.
אז כמו שאומרים באיטלקית - Avanti !

היום העשרים - ניו יורק

היום האחרון. התלבטנו בבוקר האם ללכת לאחד המוזיאונים בעיר (מוזיאון הטבע, המוזיאון היהודי). בסוף החלטנו לא לעשות כלום.....סתם לבלות יום במנוחה.

יום ראשון בניו יורק, וב- 10 בבוקר העיר עדיין כנראה קצת נחה. הלכנו מהמלון ברגל לכיכר קולומבוס (כ- 9 בלוקים, לא רציני). במקום נמצא מרכז Time Warner - שילוב של משרדים, חנויות, מרכז ג'ז ועוד. הבניין נראה כאילו הוא משתלב עם השמיים. כיכר קולומובוס היא בפינה הדרומית-מערבית של הסנטרל פארק.


נכנסנו לסנטרל פארק שמתחיל להתמלא במבקרים. בפארק המשחקים היו המוני ילדים. אנחנו הצטערנו שלא הבאנו את הכדורגל של נדב. אז החלטתי לעשות הליכה בחזרה למלון (45 דקות כל הסיפור) והבאתי את הכדור. כולם מסביב משחקים בבייסבול, ואני ונדב משחקים כדורגל. אבל היה ממש כיף. מזג האוויר מצויין.

בכלל, מזג האוויר כל הטיול היה מצויין, קצת גשם בהתחלה, אבל לא כזה שגרם לנו לשינוי בתוכניות ובניו יורק היה מזג אוויר אביבי וכיפי. רק היום בערב, הסתובבנו פעם אחרונה ב- Times Square, התחיל טפטוף קל....


נפרדנו בערב מהעיר בהליכה ל- Times Square הנוצצת. ה"פרידה" מניו יורק כנראה הפעם תהיה ארוכה. אין ספק שזו העיר שיש לה הכי הרבה מה להציע. עיר מיוחדת ומדהימה.





ארה"ב זו מדינה שיש לה כל כך הרבה מה להציע למטיילים.
היינו כאן 3 פעמים - חוף מזרחי, חוף מערבי, ניו אינגלנד וניו יורק (מורחבת),
עדיין יש עוד המון מה לראות.

אז להתראות עד הפעם הבאה.

היום התשעה עשר - ניו יורק

לפי התכנון המקורי, היינו אמורים לנסוע לפילדלפיה היום. היו לי התלבטויות על היום הזה. פילדלפיה היא עם חשובה בהיסטוריה האמריקאית. מנגד, בטיול הזה היינו בלא מעט אתרי מורשת אמריקאיים, מדובר ב-4 שעות נסיעה (2 לכל כיוון) ולא הבנתי שמדובר בממש חובה לביקור... אנחנו גם כבר בסוף הטיול והמחשבה של לקום ממש מוקדם לא נראתה לנו. אז נבלה לנו בניו יורק ואת היום האחרון, נקדיש ליום קליל ולא מתוכנן.

היום יום שבת, יום ההולדת של קרן. את היום נבלה בסנטרל פארק. אחד המקומות היותר כיפים בניו יורק. הפארק פשוט נהדר, אווירה של חגיגה. עגלות עם סוסים, ריקשות/אופניים (ניו יורק מוצפת ברוכבי אופניים עם עגלה מאחור להסעת 2 נוסעים. לא ניסינו, אבל זה לא נראה בילוי מוצלח או ממולץ. גם ה"נהגים" לא עושה רושם מלהיב במיוחד בלשון המעטה), אנשים עושים ג'וגינג, המון מטיילים, זמרים, נגנים. בקיצור, כיף.


הלכנו ברגל מהמלון (כ- 9 בלוקים). נדב אוהב חיות וגני חיות, אז התחלנו בגן החיות המפורסם של הסנטרל פארק. זהו פארק קטן. בגן החיות הזה יש הרבה חיות שנדב ממש אוהב. מאז הביקור בספארי, נדב ממש מתלהב מעטלפים. בביתן הטרופי היו לשמחתנו עטלפים. עובד הגן בדיוק ניקה את הכלוב והעטלפים השתוללו ועפו לכל הכיוונים. בגן החיות מוצג נמר שלג נדיר (Snow Leopard). הנמר כנראה די חם לו אבל ראינו גור מדהים שוכב ממש על החלון כי שם הייתה לו פינה מוצלת. בסמוך, עומדים להם 2 דובי קוטב ענקיים. בהמשך, פינגווינים. במרכז הגן, כלבי ים. כלב הים הגדול עומד לו ועושה "גרפסים" לצהלות הקהל..

המשכנו לטייל בפארק, שכרתי סירת משוטים ואני ונדב יצאנו לשעה מהנה במיוחד של שייט בבריכה. אני ונדב חתרנו ביחד, נדב השפריץ עלי מידי פעם מים והחגיגה בעיצומה.

כל היום חיכינו לטלפון מקרן. לקראת 4 אחה"צ, עצרנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. אני מתחיל לכתוב SMS לקרן ליום ההולדת ובאמצע ה- SMS טלפון מקרן. איזו שמחה !!! כמה כיף לשמוע אותה. כבר כמעט חודש שלא ראינו אותה, חוץ מתמונות, אבל הם עושים שם חיים נהדרים והסיום המתקרב, די מרגש את הח'ברה הצעירים. בערב, מיקה שלחה לקרן ברכת יום הולדת ואני בטוח שזה ירגש את קרן עד דמעות.

היום השמונה עשר - ניו יורק

אני עברתי לכתוב בבקרים עבור היום הקודם. אבל, תאריך זה תאריך, אז -
-----------------
מזל טוב לקרן !!!!! היום יום הולדת 16 !!!
-----------------

אנחנו כבר מריחים את סוף הנסיעה וזה קורה בכל טיול. הריח של הבית עושה את שלו.
בבוקר יצאנו לביקור בצ'יינה טאון ו- Little Italy. התחלנו בצ'יינה טאון. נדב לא הכי מחבב את הסינים מסיבה עלומה. סיניות מבוגרות מציעות לנו בכל מטר שעוני רולקס וסרטי DVD. בדוכנים מוצעים למכירה דברים לגמרי לא מזוהים וגם הכיתוב בסינית.


עברנו רחוב ואנחנו ב- Littel Italy. כאן זה בעצם ריכוז מסעדות איטלקיות גדול. על אחת המסעדות ראיתי תמונה של ג'יימס גנדולפיני ("טוני סופרנו") שהצטלם עם בעל המסעדה ואפילו חתם כטוני סופרנו....  מן הסתם, ברחובות האלו לא מעט גנגסטרים אכלו את הארוחה האחרונה שלהם.

חזרנו לרחוב 34 ונכנסו ל- Macy's. ה"חנות" עומדת על בלוק שלם ולפחות 7 קומות של בגדים, תיקים וכו'.

אחר הצהריים נוסעים ל- Coney Island. לפני כמאה שנה זה היה מקום הבילוי המועדף בניו יורק, עם חופים, בתי מלון, מסעדות, טיילת ועוד. לא מעט סרטים צולמו על הטיילת המפורסמת. האזור הצמוד הוא ברייטון ביץ' שהיה מזוהה עם מהגרים רוסים-יהודים. בלא מעט שלטים (אפילו ברכבת ההרים)  עדיין יש כיתוב ברוסית.


ב- Coney Island יש מתחם של לונה פארק עם מתקנים ותיקים ומוכרים - הגלגל הענק וה- Cyclone העתיק. אני עליתי על הרכבת וזו בהחלט לא חוויה ל"מתחילים". עולים על ספות מרופדות בלויות וההשתוללות בעיצומה. מזל שהשיניים לא עפו לי מהפה. טיילנו בטיילת העץ, ירדנו קצת לחוף הים אבל זה מלא באמת במהגרים, אבל לא רוסים מאודיסה אלא מאמריקה הלטינית, שחורים וגם חרדים דוברי יידיש. אם בטיול זה דגמתי אתרי סיינפלד, אז כאן ג'ורג' קיבל את ההחלטה להתחתן עם סוזאן...

בכניסה לטיילת עומד מ- 1916 "דוכן" הנקניקיות של Nathan's. הדוכן כבר השתלט על כל המבנה והמון אנשים עומדים לאכול נקניות. כל שנה, ביום העצמאות האמריקאי, נערכת כאן תחרות אכילת נקניקיות. השיא העדכני עומד על 68 נקניקיות וכולם מוזמנים לשבור אותו. אז הכל כאן הכי גדול והכי מפורסם בעולם, אז אכלנו נקניקיה. אכלנו בגרמניה נקניקיות "קצת" יותר מוצלחות. הצ'יפס טעים, עם גבינה מותכת. הנסיעה ל- Coney Island למנהטן היא כשעה אז עלינו על הרכבת בחזרה למנהטן.

היום השבעה עשר - ניו יורק

בניו יורק בבקרים אנחנו כבר די מתפנקים ומרשים לעצמנו לישון עד 8 בבוקר (בניגוד לשבוע הראשון שקמנו די מוקדם). יצאנו לביקור באינטרפיד. זו פעם שניה שלנו כאן אבל המוזיאון הזה הוא באמת שווה ביקור חוזר. נכנסנו בהתחלה לצוללת הגרעינית וזה סיור ממש מעניין (בפעם הקודמת היה כאן תור ארוך מידי וויתרנו). סיירנו בנושאת המטוסים, עלינו על מתקן סימולטור של רכבת בחלל - אין, אין כמו הריגוש של רכבות הרים אמיתיות. עלינו לסיפון העליון והתצוגה כאן קצת שונה מפעם קודמת אבל עיקר הדברים ללא שינוי - תצוגה של מטוסי קרב ומסוקי קרב ממלחמת העולם השנייה ועד ה- F-16 וה- F-14 של היום. המוזיאון עורך עצומה להביא לכאן מעבורת חלל שעומד "לפרוש". עוד כמה שנים, והמבקרים יזכו לבקר גם במעבורת חלל מקורית.

חזרנו באוטובוס לשדרה השמינית. ממש לפני הכניסה למוזיאון השעווה, עמדה בחוף וופי גולדברג והצטלמה עם סיגי.... נדב ממש לא אוהב את המוזיאון ונראה שזה די מטריד אותו. יש ילדים שמפחדים מליצנים. נדב מבובות שעווה. אבל בהמשך, עמד לו בוב ספוג והחיוך יצא.

התחנה הבאה "מקדש" ספורט נוסף, המדיסון סקוור גרדן ברח' 34. עשיתי סיור במתקן כולל כניסה לחדרי צפייה של מנויים "רציניים". האולם ענק ומדהים ורק לחשוב על החוויה של משחק NBA עם הקהל, התפאורה והכרוז. שחקני ניקס לא יביאו אז הביאו אחת מקבוצת המעודדות של הניקס להצטלם עם הח'ברה. הגרדן משמש גם ללא מעט מופעי מוזיקה והיום יש כאן מופע של של להקת רוק שלא מוכרת לי אבל הרעש בחזרות כל כך חזק. אנחנו עוברים באולם המוזיק ושם מוצגים כל המפורסמים שהופיעו בהיכל, כולל תקליטים ושלטי המופע שלהם. לבסוף, סיור קצר בחדרי ההלבשה של הניקס והריינ'רס (הוקי קרח).

אנחנו חוזרים למנוחה קצרה במלון. בערב, יצאנו לבריאנט פארק שזו בלי ספק אחת מפינות החמד של ניו יורק. בחזרה, עברנו דרך מרכז רוקפלר. כל העצים מכוסים בתאורה יפה.

הולכים לישון. נדב רוצה לקום באמצע הלילה לראות איך ניו יורק בלילה. אז המלון מבצע את הבקשה ובשעה 2 בלילה, אזעקת אש במלון ! כולם רצים במדרגות, אנחנו מהקומה העשירית, אבל אין שום סימן לאש או עשן. אז כשהגענו לקומת הכניסה, הסבירו שזו הייתה אזעקת שווא. תודה על ההתעמלות הלילית.....

היום השישה עשר - ניו יורק

גריניץ' וילאג'. פעם מרכז הבוהמה של ניו יורק. היום, שכונה שהפכה קצת יקרה מידי בשביל הבוהמה. אבל השכונה בהחלט "אחרת". התחלנו בשוק האיכרים ביוניון סקוור - Union Square Greenmarket. התחתית מוציאה אותנו ישר לתוך השוק. שוק כמו השוק של יום שישי בקרית ים. טוב, לא נגזים, אבל דוכני ירקות, פירות, פרחים, לחמים, ביצי יען (20 דולר לביצה אחת), דוכן של אמיש ועוד ועוד. נדב התלהב במיוחד מסוג מסוים של עגבניות שנראות כמו מוטציה.

בפארק הצמוד יש, כרגיל, המון סנאים ונדב שוב חולם על סנאי כחיית מחמד בבית שלנו.... נדב האיר את תשומת ליבנו שבניו יורק יש המון יונים, סנאים, כלבים אבל אין חתולים. עוד קוריוז קטן. דיברתי בבוקר עם ההורים ואמא מספרת לי שהם טיילו והלכו המון ברגל לראות את פסל לינקולן. אני, האמת, לא זוכר ציון מיוחד של פסל לינקולן. אז אנחנו מטיילים ביוניון סקוור ובפארק עומד לו..... אברהם לינקולן.

המשכנו לכיוון וושינגטון סקוור פארק - Washington Square Park. למי שלא זוכר, כאן סאלי הורידה את הארי אחרי שהם נהגו את כל הדרך לניו-יורק באחד הסרטים היותר אהובים עלי. הכיכר ממש צמודה ל- NYU. ישבנו בכיכר, במזרקה שבמרכז ילדים קופצים למים. בתחזית אמרו שירד גשם, אבל די חם (למרות שהבנתי שבמוסקבה ממש חם, אז אנחנו ממש לא מתלוננים על מזג האוויר הנוח שלנו).


המשכנו לרחוב בליקר שהוא הלב של השכונה. זו שכונה די ותיקה בניו יורק. הרחובות כאן הם לא השתי וערב של ניו יורק. מהשכונה מתחיל המספור של רחובות ושדרות, אבל כאן, כמו בצ'יינה טאון והרובע האיטלקי, לרחובות יש שמות. טיילנו גם ברחובות צדדיים, הבתים יפים, עצים, יש כמה "משולשים ירוקים" (ככה הם קוראים להם) ופארק נחמד. גם כאן מפעילים מזרקה קטנה והילדים במים.

ממול הפארק נמצאת מאפיית "מגנוליה". זו מאפייה שכונתית נחמדה. המוכרות עם סינרים ובנדנה כמו לפני 40 שנה. אבל, בפרק ב"סקס והעיר הגדולה" באו לכאן הבנות לאכול קאפ-קייק, והשאר היסטוריה.  הניו יורקרים נוטים לנהור בהמוניהם למה שנחשב טרנדי ויעמדו בתור לעוגה קטנה. אז היה מלא באנשים אבל עדיין בלי תור. אז אכלנו Cup Cake נחמד עם קרם טעים.

את אחר הצהריים הקדשנו לאחת החוויות היותר מיוחדות - הלכנו לאיצטדיון הינקי'ס. כשהגענו, הבנו שיש משחק. הניו יורקים בדיוק עכשיו בטירוף של שיא Home Run של אחד השחקנים והיום, במשחק שנכנסנו אליו, הוא נכנס להיסטוריה עם ההקפה ה-600. אין כבר כרטיסים, אז קנינו 2 כרטיסים אצל ספסרים ואני ונדב נכנסו להיכל התהילה. החוויה באמת מיוחדת ומומלצת. האיצטדיון חדש. האמריקאים הולכים למשחק בייסבול כמפגש חברתי ומשפחתי. משפחות שלמות. יושבים, מדברים, אוכלים (אין סוף דוכני אוכל ב"טיילת" מסביב לטריבונות), מסתובבים. המשחק די איטי והכל על מסכי ענק. אבל חגיגה שלמה. המשחק נמשך המון זמן. נכנסו בעצם אחרי שהוא כבר התחיל, בילינו כשעה וחצי. ביציאה, נדב מבקש "אצבע" כמו של קרן (תמונה משמאל, בתוך האיצטדיון). אנחנו יוצאים. המשחק עוד לא נגמר אבל הרבה כבר בדרך החוצה, כנראה יודעים מה יהיה בתחתית....וזו באמת מפוצצת באנשים. החוויה הייתה בהחלט מיוחדת.

היום החמישה עשר - ניו יורק

"או"ם שמום...." כבר אמר בן גוריון, וידע על מה הוא מדבר. נסענו בבוקר באוטובוס לבניין האו"ם. אין אפשרות לבקר בבניין אלא בסיור מודרך של כשעה. אנחנו ויתרנו על הסיור. בניין האו"ם נמצא בשדרה הראשונה על ה- East River.
לא רחוק, נמצאים שני מבנים מעניינים - בניין קרייזלר והגרנד סנטרל. בניין קרייזלר מרשים, אבל מרחוק.... הכניסה אליו, כמו הכניסה למגורדי השחקים בניו יורק, מכוסה בשיש (כאן זה בשיש חום / אדום), שורת מעליות ושומרים.


המשכנו לתחנת הגרנד סנטרל. המסוף המקורי נבנה בשנת 1871 בידי איל הספנות ומסילות הברזל קורנליוס ונדרבילט, אותו ונדרבילט שבנה את הארמון בניופורט. עסק טוב היה בניית מסילות ברזל... המבנה גדול ומרשים. נזכרנו בסרט "מדגסקר" שבו החיות שברחו מגן החיות הגיעו לגרנד סנטרל. מן הסתם, המון סרטים הגיעו לכאן. מדברים על סרטים, ומחוץ לתחנה סגרו קטע רחוב ומצלמים סרט. יש התקהלות לא קטנה. סט כמו בסרטים.... צוות, ציוד, כיסאות עץ.

עוד קצת והגענו למרכז רוקפלר. עוד מתחם ענק, אבל ממש יפה ונחמד לטייל כאן. הדגלים, הרחבה המפורסמת, NBC, רדיו סיטי ועוד. אגב NBC, נכנסים לחנות ויש בכניסה לכל תוכנית מרכזית קיר עם תמונות, חולצות ושאר מזכרות. התוכנית הראשונה בכניסה - סיינפלד. התוכנית ירדה ב- 1996 (כבר לפני 14 שנה), עדיין משודרת כאן (לא רק בישראל) בתחנות שונות. מצד שני, זה משדר גם על מצבה של NBC...

עלינו ל- Top of the Rock, התצפית המתחרה של האמפייר סטייט. בטיול הקודם עלינו כולם לאמפייר סטייט וסיגי ואיתי עלו גם כאן. לדעתי, התצפית כאן נעימה יותר, (עוד) אין את הדוחק (סיגי ציינה שהפעם היו הרבה יותר אנשים מב- 2006), תצפית נוחה מאוד מאחורי זכוכית ובקומה העליונה, פתוחה לחלוטין (אין סכנת קפיצה, מקסימום "נופלים" 2 מטר). הנוף מוכר ויפה. כמה ניו יורק גדולה רואים רק מלמעלה.


ממרכז רוקפלר, המשכנו לשדרה החמישית. ביקרנו במעבדות סוני והיה די מאכזב. בפינה של סנטרל פארק נמצאים חנות הצעצועים של שוורץ וברחבה, חנות אפל. הכניסה מהרחבה לפני "שוורץ" ויורדים מתחת לאדמה. בפנים, מיליון אנשים. לא להאמין. מטורף לחלוטין מה שקורה בחנות של אפל. ממול, מלון פלאזה. מבחוץ המבנה שופץ ומרשים אבל רואים שהדירות מקדימה ריקות. עוד נטייל בסנטרל פארק ביום ראשון.

בערב, הלכנו לראות את The Lion King. התיאטרון ממש קרוב למלון, בברודווי. האולם מלא עד אפס מקום. ההנאה מלאה. אפילו נדב נהנה וצחק עם הקהל (יש לו מתורגמן סימולטני צמוד). היה מרשים, תפאורה ותלבושות צבעונית ומיוחדות, הסיפור מוכר ופשוט. בקיצור, היה כיף של ערב.

אחרי ההצגה, הלכנו למלון. פשוט לא יאומן כמות האנשים בניו יורק. מיתון עולמי, אבל ניו יורק מפוצצת במטיילים.  

היום הארבעה עשר - ניו יורק

השעה עכשיו 9 ועשרים בערב. הכיתה יצאה לדרך בשעה 08:00 בדיוק עם ציוד מלא ונחישות להשיג את יעדיה. אני גאה לדווח שהכוח השיג את מטרותיו תוך הצגת נחישות, חתירה למגע, עמידה בקשיים והשגת היעדים שנקבעו מראש על ידי מפקד הכח, בריגדיר ג'נרל שמואל.

התחלנו את היום בארוחת בוקר במק'דונלדס. אנחנו בסוף הטיול נקבל את אות יקירי הרשת... נסענו בתחתית לדאונטאון מנהטן עד לתחנת המעבורת ל- Staten Island. בגדול, עשינו את המסלול של דאונטאון מנהטן עם שינויים ותוספות קטנות. התחלנו עם פסל השור, המשכנו בבאטרי פארק. בניגוד לפעם הקודמת, לא המשכתי בברודווי אלא נכנסו לרחוב Stone. זהו מדרחוב שנראה כמו סט של סרט שמצולם בדאבלין של סוף המאה ה- 19. הרחוב המרוצף הראשון בעולם, שנוצר ב- 1655 על ידי ממשלת Nieuw Amsterdam (השם המקורי של ניו יורק).  היום זה מרכז המסעדות של העיר התחתית. משם, המשכנו לכיוון וול סטריט. די קרוב לבורסה של ניו יורק נמצא בניין הפדרל ריזרב של ניו יורק שהוא אחד מ-12 הבנקים המרכזיים של ארה"ב שיחד מרכיבים את הבנק המרכזי (אין בנק מרכזי לכל מדינה אלא לכל קבוצת מדינות. ניו יורק היא פשוט מרכז כלכלי כל כך משמעותי שיש לו בנק מרכזי נפרד).

הזמנתי מראש סיור בכספת של הבנק אשר מחזיקה בתוכה את "מחסני הזהב"  של העולם. זהב של כ- 60 מדינות בשווי של כ- 350 מיליארד דולר. יורדים במעלית 5 קומות מתחת לאדמה, דלת מתכת בעובי של איזה 3 מטר ונכנסים לכספת. הזהב נוצץ כמו... זהב טהור. כל מטיל שוקל איזה 12 ק"ג והעובדים נועלים נעליים מיוחדות למקרה שיפול עליהם מטיל (וכבר קרו מקרים...). (אסור לצלם אז התמונה באדיבות האינטרנט). היה נחמד ונזכרנו גם בסיור שלנו בוושינגטון במדפיס הלאומי של ארה"ב.

המשכנו לביקור במרכז המבקרים החדש המציין את אירועי ספטמבר 2001. הבנייה באתר בעיצומה. בניין אחד כבר די מתקדם והמבנה המרכזי כבר בבנייה. המשכנו ל- South Street SeaPort. אני נכנסתי לתערוכת Bodies. תערוכה דומה הייתה בחיפה לא מזמן, ואני צריך להגיע לניו יורק כדי לראות את התצוגה.... תערוכה לא רגילה בלשון המעטה. גופות של אנשים שעברו תהליכי שימור מיוחדים ומראים את העצמות, כלי הדם, מערכת העצבים. גוף האדם מבפנים והחוצה. המוצגים בתערוכה עם עיניים פתוחות וזה נראה כאילו הם בוהים באנשים. אחרי שנחנו, אכלנו קצת גלידה והסתובבנו במרכז, המשכנו לנסיעה במעבורת של סטטן איילנד.

המעבורת חינם אז היא מלאה בנוסעים. יש באמת נוף נהדר של מנהטן, ניו ג'רסי, פסל החירות והנמל. חייבים לרדת מהמעבורת, אז יש נחיל של נוסעים שיוצא ומייד עובר למסלול הכניסה למעבורת. המעבורות ענקיות ולחשוב שעירית ניו יורק מסבסדת לחלוטין את הנסיעה הנ"ל, לתושבים ולתיירים.


חזרנו למלון, מנוחה קצרה ויצאנו ל- Penn station - לשחק באולינג. במקום יש אולם באולינג "אמריקאי". לא מוותרים לנו על הנעליים (בייחוד כשזה מוסיף עוד 5 דולר לאדם...). אני ונדב משחקים ונדב לא הכי מרוצה מהתוצאות....

חוזרים ל- Times square. כבר מתחיל להחשיך. הכיכר, כרגיל מלאה, השלטים מאירים בעוצמה. אני חייב לציין שיש נוכחות בולטת של משטרה וזה נותן תחושת ביטחון. אבל, שוב, בניגוד לשוטרי ישראל, השוטרים כאן, מסתובבים רגלית. איפה תראה בישראל, נניח בטיילת של תל אביב, שוטר מסייר רגלית. אין דבר כזה בארץ. שוטר בלי גלגלים או סוס, לא יזוז מהמשרד.....  (רואים שאני חסיד גדול של משטרת ישראל, נכון?)

אז לסיכום, כל הכבוד למטיילים. יום ארוך ונדב עובר אותו כמו שצריך. קצת מתעצבן בבאולינג, אבל זה בסדר. לילה טוב.

היום השלושה עשר - ניו יורק

עברו כמעט שבועיים וסיימנו את ניו אינגלנד ונוסעים לניו יורק.
תכננתי בתחילת היום לבקר באיצטדיון הינקי'ס, לפני החזרת הרכב.

האיצטדיון נמצא ברח' 161 וה-GPS "שלח" אותנו לשדרה 161 שנמצאת בקווינס. אני הרגשתי שאנחנו לא כל כך בכיוון אבל האמונה הכמעט עיוורת ב- GPS בזבזה לנו יותר משעה.... אני מניח ש"נשלים" את הביקור בהמשך. אז המשכנו למנהטן ולא נוותר בשום אופן על הביקור הבא - Tom’s Restaurant - הדיינר המפורסם מ"סיינפלד".

המסעדה מבחוץ, מן הסתם, כמו בסדרה. בפנים, די דומה, עם הדלפק והשולחנות לארבעה. אפילו הקופה הרושמת הענתיקה עובדת. הצוות כולל מלצריות בגיל ממוצע של 70 עם מבטא כבד ולא ברור, אבל ממש נחמד. כמובן, שתמונות ה"רביעיה" מככבות על הקירות (ראה ערך מיסטיק פיצה...). הגענו בצהריים וזו הייתה הזמנות טובה להזמין ארוחה קלה. היה נחמד ולא יקר.

המשכנו למלון, החזרתי את הרכב וחזרתי ברגל למלון.
לא יעזור, אני מת על ניו יורק.
המלון ממש קרוב ל- Times square שהפך למדרחוב עם דוכנים בהתחלה (די המוני) אבל הקטע המרכזי ללא דוכנים ורק כסאות ואנשים ברחוב. נכנסו לתחתית ונסענו לברוקלין. בברוקלין, טיילנו בטיילת המפורסמת. הטיילת נהדרת, הנוף של מנהטן, הגשרים. מתחת לגשר, עומדים בתור ארוך אנשים. סיגי ונדב לא האמינו לי שמדובר בתור לפיצריה - הפיצריה של גריבלדי. משוגעים, מה יכול להיות כל כך שווה בפיצריה?

עלינו על הגשר וחצינו אותו למנהטן. נדב קצת מקטר על ההליכה של אחר הצהריים, אבל אנחנו הולכים ומפטפטים וצוחקים ובלי להרגיש, הגשר נגמר.
בית העירייה של ניו יורק ממש בירידה מהגשר. יש במקום פארק קטן עם המון סנאים שממש מתקרבים למטיילים, אפילו לנדב.

חזרנו ל- Times square שמן הסתם נבלה בה לא אחת בשבוע הקרוב. אי אפשר לוותר על הביקור בטויס אר אס. Times square פשוט מטורפת. השלטים מסביב מדהימים. נדב זוכר את הלימוזינה שנסענו בה בטיול הקודם וכל הזמן מחפש לימוזינות. בינתיים, עמדה בכיכר לימוזינה "קטנה".  אפילו גנבנו הצצה פנימה.

ניו יורק.....

היום השנים עשר - Six Flags

מחר מגיעים לניו יורק....... ובזה נסכם את היום.
----------------------------------
אני חייב לרשום נקודה קטנה. המלון שלנו נמצא ליד מרכז קניות די גדול. יש צומת די בעייתית ביציאה ממרכז הקניות עם פנייה ימינה בלבד, אבל נהגים יכולים להתבלבל או לקצר ולפנות שמאלה. כשהגענו למלון, ראיתי שוטר עומד בצומת. חשבתי שכמו השוטרים הישראלים שכל מטרתם בחיים זה למלא פנקסי דוחות, גם הוא מלכודת דוחות.
אבל, הפלא ופלא, השוטר עומד קרוב לצומת, לא מתחבא מאחורי שיחים או תחנות אוטובוס ומבהיר לנהגים שמותר לפנות ימינה בלבד. כלומר, חוסך דוחות לנהגים !! היום יצאנו ברגל למרכז. השוטר ניגש אלי ושואל אם אנחנו רותים לחצות. אמרתי שכן, הוא יצא למרכז הכביש, עצר את התנועה ודאג שנעבור בצורה בטוחה.
איפה תמצא שוטר בישראל, שעומד בצומת ודואג לתנועה נכונה ובטוחה. השוטר הישראלי, ימתין לביצוע עבירה ולא ימנע אותה. ואחרי זה שואלים למה בארץ אין כבוד לשוטרים.....

היום האחד עשר - וורמונט

את החלק העיקרי של היום אנחנו עושים בכביש 100 של וורמונט שגובל בפארק הלאומי "ההרים הירוקים".
פירוש השם ורמונט בצרפתית (Ver mont) הוא הר ירוק, ואכן המדינה הזו בעלת הרים, יערות, אגמים, חקלאות. מלבד הטבע המקסים של ורמונט, יש בה המון ערים קטנות וחמודות. ורמונט ידועה בנופים שלה ובעיקר בשלכת המדהימה בסתיו (בפעם הבאה שנטייל כאן...).
התחלנו את היום בקטע של כביש 100 שמוכר כ- Food tour. בן אנד ג'רי'ס פתחו כאן מפעל גלידה ומאז האזור פורח.

באמת עולם אחר. ולא רק מבחינת מרכז המבקרים המדהים אלא בכלל מבחינת סביבת העבודה הפתוחה והנגישה. הסיור לא ארוך, סיור קצר במפעל שמייצר גלידה מחלב ולא שומן צמחי..... ובגלל זה גם הטעם המשובח, מייצר רק בכוסות כך שבגדול, זה מפעל עם קווי ייצור קטנים ופשוטים שמייצר מוצר נהדר. והכל התחיל מחנות גלידה קטנה בוורמונט ליד תחנת דלק ושני חברים שלא ממש התקבלו ללימודים שרצו ולכן חיפשו איך להתפרנס קצת.... בסיור הסתבר כי הגלובליזציה הגיעה גם לוורמונט והחברה נמכרה לפני כמה שנים ל......יוניליבר ! איזה עולם קטן.... אכלנו קצת גלידה בסוף הסיור וממשיכים הלאה.

המשכנו למפעל לייצור סיידר. כאן אין ממש סיור אלא חלון צפייה ומיכל גדול של סיידר קר וטעים וחנות יפיפיה וצבעונית צמודה. בכלל, החנויות בניו אינגלנד זה אתר תיירות בפני עצמו. נכנסו לחנות המפעל של גבינות Cabot, עוד קצת טעימות, טעימה מהנוף שליד החנות (סיגי בתמונה) ויצאנו לדרך.


כביש 100. מי שנוסע כאן בסתיו, חייב לעבור בכביש הזה. אבל גם בקיץ הוא ארוך ויפה. כביש לא רחב, לא מהיר, המון ירוק ומים, חקלאות, עיירות קטנות. עצרנו בעיירה Weston. על הכביש יש 2 חנויות General store. חנויות מהסוג של "בית קטן בערבה" שהתפתחו עם התיירות. אבל, כמו שציינתי קודם, החנויות האלו הן אטרקציה בפני עצמה ולא להאמין את כמות הפריטים שיש בה.  הנסיעה די ארוכה. הגענו לברלינגטון, אחת הערים "הגדולות" בורמונט (קרית ים אפילו גדולה ממנה...). בקרבת העיר נערך אחד הקרבות המשמעותיים במלחמת העצמאות והם מציינים את הקרב כנקודת מפנה במלחמה. כדי לציין את הקרב, הקימו מונומנט ענק ברחבה גדולה שצופה על הסביבה. המעין אובליסק הזה הוא המבנה הגבוה בוורמונט (שאין בה בכלל בנייה גבוהה...). כשבנו אותו, עוד לא היו מעליות אז היו מדרגות פנימיות, היום יש מעלית עם זקן חביב שנראה כאליו הרגע יצא מקטלוג של מלחמת העצמאות. בעיר יש גם 3 גשרי עץ מיוחדים. הגשרים היו מסומנים באופן די כללי במפה, אז נכנסתי לאחד הכבישים "לפי החוש" ואחרי נסיעה קצרה אמרתי שנעצור לשאול איפה הגשרים. נכנסתי אקראית לפנצריה וממול, בדיוק, עומד לו שביא הדרו הגשר השני. הגשרים באמת יפים ומיוחדים ומאפיינים את וורמונט.

הנסיעה די ארוכה. הגענו לברלינגטון, אחת הערים "הגדולות" בורמונט (קרית ים אפילו גדולה ממנה...). בקרבת העיר נערך אחד הקרבות המשמעותיים במלחמת העצמאות והם מציינים את הקרב כנקודת מפנה במלחמה. כדי לציין את הקרב, הקימו מונומנט ענק ברחבה גדולה שצופה על הסביבה. המעין אובליסק הזה הוא המבנה הגבוה בוורמונט (שאין בה בכלל בנייה גבוהה...). כשבנו אותו, עוד לא היו מעליות אז היו מדרגות פנימיות, היום יש מעלית עם זקן חביב שנראה כאליו הרגע יצא מקטלוג של מלחמת העצמאות.  בעיר יש גם 3 גשרי עץ מיוחדים. הגשרים היו מסומנים באופן די כללי במפה, אז נכנסתי לאחד הכבישים "לפי החוש" ואחרי נסיעה קצרה אמרתי שנעצור לשאול איפה הגשרים. נכנסתי אקראית לפנצריה וממול, בדיוק, עומד לו שביא הדרו הגשר השני. הגשרים באמת יפים ומיוחדים ומאפיינים את וורמונט.

הגענו לפנות ערב לספרינגפילד, עייפים מנסיעה די ארוכה היום. מחר, יום כיף בפארק Six Flags.
------------------------------------------
בוורמונט לא הייתה לנו כמעט כל היום קליטה בנייד. ודווקא היום קרן הייתה אמורה להתקשר. אז כל הזמן ניסינו לשווא למצוא רשתות זמינות וללא הצלחה אז פספסנו את שיחת הטלפון עם קרן וזה די צבט לנו. גם חשבנו על קרן. בסוף, בערב, חזרנו לאזור עם קליטה, יצרנו קשר עם המדריכים, קיבלנו SMS מקרן ששמעה את ההודעה שלנו ונקווה שנדבר איתה מחר.

היום העשירי - ניו המפשייר, ההרים הלבנים ופאשלה גדולה...

זה קורה גם לשועל טיולים ותיק כמוני....יום כל כך יפה, נופים נהדרים ולמרבית היום הזה אין לנו תמונות  או וידאו.

בצהריים, נסענו לאתר שנקרא Lost River. יש במקום מסלול הליכה יפה לאורך  מים זורמים ומערות שאליהן אפשר להיכנס וקצת להשתעשע. אז במערה הראשונה, כדי להיכנס, הייתי צריך להתכופף בצורה רצינית, ופתאום אני שומע רעש של פלסטיק נחבט. הבנתי שכנראה מאוחר מידי.... שתי המצלמות, וידאו ותמונות, נפלו מהתיק שהיה פתוח. המצלמות נפלו מעבר לשביל הקטן, בתוך המערה החשוכה וצללו להן למימי הנחל. לא יאמן. ניסיתי לשלוח ידיים די עמוק אך לא מצאתי כלום, גם חיפוש עם מצית קצת להאיר את המקום, לא הועיל. ב"נהר האבוד" אבדו גם המצלמות.

המזל שאני מגבה כל יום את התמונות למחשב וב- Picasa וגם את הוידאו. יש לי גם גיבוי נוסף בכונן חיצוני....
לפחות בנושא הגיבוי לא פישלתי.

חבל, התמונות של הבוקר היו ממש יפות. התמונות שהעלתי, הן באדיבות האינטרנט.....

נחזור להתחלה. התחלנו את היום בנסיעה בכביש 112 הידוע כדרך קאנקאמאגוס (Kancamagus). דרך זו עולה אל ההרים הלבנים והיא פשוט יפהפייה. בסתיו הוא נחשב לאחד הכבישים היפים בארה"ב. לאורך הדרך יש נקודות התחלה של מסלולים רגליים ארוכים וקצרים. בתחילת הדרך עצרנו בגשר עץ סגור, המשכנו בהליכה קצרה בערוץ יפה עם בריכה גדולה, עצרנו לתצפיות על ההרים. 

המשכנו, ל"נהר האבוד - Lost river gorge and boulder caves. התחלנו די בכיף ודי בהתחלה איבדתי את המצלמות. די "ביאס" לי ולכולנו את המשך הביקור שיכול היה להיות ממש יפה. בהמשך, נסענו צפונה בכביש 93. עצרנו בקניון פלאם (Flume Gorge). הליכה של כשעה בערוץ יפיפה. הקירות מכוסים בצמחיה ירוקה. בחורף, כל האזור מכוסה שלג ובאביב, הזרימה חזקה מאוד וגם קצת מסוכנת. לא רחוק מהערוץ, עלינו ברכבל לפסגת הר Canon לתצפית על אזור ההרים.

טוב, טיילנו, אבל חייבים להשלים ציוד. אין ברירה. למזלנו, אנחנו בארה"ב. כל 50 מייל יש WalMart.. אז נכנסו ל- WalMart וקניתי מצלמה דיגיטלית בדגם קצת יותר חדש מהדגם שקניתי בארץ ומצלמת וידאו של סוני בדגם "קצת" יותר חזק מהדגם שהיה לי. עלה לי ביחד 463 דולר. יותר זול ממה שעלתה לי רק מצלמת הוידאו שקניתי בדיוטי בספטמבר. נקווה שנצליח לפחות להשיב חלק מההוצאה מהביטוח.
מסקנה לגבי מצלמות - אם מתכננים נסיעה לארה"ב, פשוט לחכות עם הקנייה ולקנות כאן. המחירים ברמה שונה לחלוטין. גם WalMart ידועה במחירים שלה. נוסף לזה, בניו המפשייר אין מס אז בכלל חסכנו עוד כמה גרושים.

המשכנו ונכנסנו לורמונט. מדינה כפרית, ירוקה מאוד, שדות תירס, אגמים. אנחנו ישנים ב- Waterbury שתהיה נקודת היציאה שלנו מחר לכביש 100. לא ויתרנו על הבריכה במלון שהפעם גם הייתה קצת מחוממת אז היה ממש נחמד. בערב, נכנסו לפיצריה מקומית נחמדה. קרית ים תוססת והומה ליד העיר הזו בלילה, אבל המסעדה הייתה ממש נחמדה, אכלתי לזניה טעימה, נדב וסיגי אכלו פיצה, לא יקר, אווירה טובה. סיום נחמד ליום עמוס.

היום התשיעי - נפרדים מהחוף

היום אנחנו נפרדים מקו החוף של ניו אינגלנד ופונים מערבה לניו המפשייר.

התחלנו את היום ברוקלנד. העיר מתיימרת להיות בירת הלובסטרים ויש בה אפילו פסטיבל לובסטרים מפורסם. ייתכן שבתקופת הפסטיבל היא ססגונית ומיוחדת אבל ביום רגיל זו עיר לא מיוחדת, עם Main steet רגיל ומעגן נחמד. צפונית לרוקלנד עצרנו בקמדן. זו נקודת החוף הצפונית והאחרונה שלנו.

קמדן מנגד יפה, נשקף ממנה נוף מיוחד של הים והאיים, קצת צפונית מכאן מתחיל פארק אכדיה וכבר רואים את הנופים, ההרים, האיים הקטנים. סמוך מאוד לקמדן עלינו לתצפית על הר Battie. יש מפסגת ההר (זה יותר גבעה גבוהה מהר, אבל הנוף יפייפה) תצפית ממש יפה על קמדן וחוף הים.

אנחנו פונים מערבה. מתחילים עדיין במיין ואחר כך לניו המפשייר. עוברים בהמון עיירות כפריות בעלות שמות אנגלו-סקסיים מובהקים וגם עיירה אחת בשם Norway. כנראה שהגיעו גם נורווגים לכאן (נזכרנו בעיירה הדנית שביקנו בקליפורניה...). האזור מלא אגמים ויערות. מיין מדינת חורף כך שימים יפים כאלו מן הסתם מוציאים כאן את כולם לחופי האגמים, מפרשיות, סקי מים, סתם ילדים קופצים מהגשרים (זה "בילוי" שראינו בכמה מקומות).

בדרך, עשינו סטייה קצרה לביקור בכפר "שייקרים". קראתי במסע אחר מאמר די מעניין וארוך על ה"שייקרים" שהולכים ונעלמים.
קבוצה נוצרית מחמירה בארצות־הברית, בשיאה מנתה כ- 6,000 חברים, שגרו ב־18 קהילות שיתופיות באזורים הכפריים של החוף המזרחי. אחרי שנים ארוכות של התנתקות מהעולם והתנזרות ממין נותרו כיום רק שבעה שייקרים, כמה כפרים שהפכו למוזיאונים ומסורת עיצובית מפוארת של רהיטי עץ ייחודיים. ביחס הפוך למספרם המתמעט של השייקרים, הלך וגדל בשנים האחרונות העניין הציבורי בהם, באורח חייהם, בעבודתם ובדתם. הכפרים שנסגרו, אחרי שכל חברי הקהילה נפטרו או עזבו, הפכו למוזיאונים המשחזרים את "גן העדן על פני האדמה", כפי שכינו השייקרים את קהילותיהם.
בארצות הברית, שהייתה מקום מפלט למאמינים דתיים שנרדפו באירופה, התקבצו קבוצות עם מוזריות שונות (שייקרים, אמיש ודומיהם). היום, הם אטרקציות תיירותיות.

הגענו אחר הצהריים המאוחרים ל- North Conway. זהו מרכז יציאה ענק לטיולים באזור "ההרים הלבנים" של ניו המפשייר ואפשר לבלות כאן ימים רבים. כל מלון מנסה להיות מיוחד. אפילו המק'דונלדס כאן עם עיצוב של שולחנות כמו רכבל ארוך. במלון שלנו יש פארק מים פנימי עם מגלשות. אז נדב, שבדרך כלל לא אוהב פעילויות מסוג זה, השתכנע לעלות למגלשה ואחר כך, כבר אי אפשר היה להוציא אותו ממתחם המגלשות.   

היום השמיני - צפונה למיין

יוצאים מבוסטון ואנחנו ממשיכים צפונה לאורך החוף, דרך ניו המפשייר (שאליה נחזור) ונכנסים למיין. יש לנו היום נסיעה די ארוכה.

התחלנו את הבוקר בסאלם. מי שראה את הסרט "צייד מכשפות" עם דניאל דיי לאויס מכיר את הסיפור. בכלל הסרט מומלץ. 

וסיפור שהיה כך היה: בחודש ינואר 1692 חלתה בתו ואחייניתו של הכומר המקומי סמואל פאריס במחלה מוזרה. האבחנה של הרופאים המקומיים הייתה שמחלתן קשורה לכשפיה של שפחה בשם טיבוטה. השפחה, שהובאה עם בני המשפחה מהאי ג'מייקה, נהגה לרכז סביבה כמה בנות טובים ולספר להן סיפורי מעשיות על טקסי וודו שהיו מקובלים בארץ אבותיה. אותה שפחה מסכנה נעצרה מייד. אחרי עינויים קשים "הודתה" באשמה. לא זאת בלבד, אלא שאף האשימה נשים נוספות בשותפות בכשפים. כך החל מעגל קסמים, שבו כל אישה שנעצרה באשמת כישוף הלשינה על אנשים ונשים נוספות בקהילה כשותפים למעשיה - וזאת כדי להקל בעונשה. לא פחות מ-156 נשים וגברים הואשמו במעשי כשפים. הטריבונאל של בית המשפט המקומי, שהוקם על ידי חבורת הצדקנים בעיירה, הרשיע 55 מהם. 14 נשים וחמישה גברים נידונו למוות בתלייה - מאחר ולא הסכימו להודות בכך שהיו מכשפים, וזאת גם תחת עינויים מטורפים. אחד מהם, ברנש בשם ג'יילס קורי, אף נסקל באבנים לפי מיטב המסורת התנכי"ת עקב סירובו לעמוד במשפט. הוא לא נשבר כדי למנוע את בית המשפט מלהחרים את רכושו. ציד המכשפות המוטרף הזה נפסק רק כאשר החלו הנשים החשודות להאשים בכשפים גם את נכבדי העיר ואת עשירי העיירה. או אז הוחלט פה אחד להפסיק את המחזה הנלעג. 

הבעיה היחידה, אנחנו משכימי קום. בעיר יש מוזיאון המכשפות, מוזיאון שעווה ועוד מיצגים. אבל כאן החברים מתחילים את היום רק ב- 10..... אז סיירנו קצת בעיר, במקום שבו נערך המשפט, עברנו ליד בית הקברות (בתי הקברות כאן הם בלב העיר כך שאי אפשר שלא לעבור לידם), נסנעו קצת לנמל והמשכנו צפונה. יש לנו היום דרך ארוכה.

נסנענו בקייפ אן, רצועת חוף יפה צפונית לבוסטון. המקום הוא מרכז לדייג ותיירות בעיקר לשייט לווייתנים. עצרנו ברוקפורט, עיירה קטנה עמוסה בגלריות וחנויות קטנות. נכנסנו ל- bearskin neck שלוחת סלע ארוכה לתוך הים ואפשר לטייל עד הקצה.


עלינו על הכביש המהיר והמשכנו צפונה. בכניסה למיין נכנסו לאחד מהאאוטלטים הגדולים - קיטרי. פשוט ענק. רחוב שלם עם כ- 11 מתחמי "ביג" גדולים עם כל חנויות המותגים המוכרים והלא מוכרים. ענק. מלא אנשים. גם אנחנו בזבזנו קצת כסף בחנות נייק.


התחנה הבאה, רוקלנד שבה  נבקר מחר. אנחנו במיין, הנופים כבר שונים,
יותר יערות, ירוק, כפרים קטנים לאורך הדרך. הדרך יפה. ב- Wiscasset  ישנו "מוסד" אמריקאי - Red's Eats (יש לו אפילו ערך בויקיפדיה....). מדובר בדוכן מזון למכירת סרטנים וגם נקניקיות, גלידה ועוד. יש במקום תור כאילו מחלקים זהב.

אחרי נסיעה ארוכה נכנסים ישר לבריכה ולג'אקוזי. יום עמוס ויפה.

היום השביעי - בוסטון

איזה יופי של עיר.
יצאנו מנקודת ההתחלה של נתיב החרות בפארק. המסלול מסומן לאורך העיר והמוני אנשים מטיילים לאורכו. כמה קל לטייל בעיר ובאמצעות הנתיב המסומן להגיע לרוב המקומות המרכזיים. העיר ממש יפיפיה, שילוב נהדר של חדש וישן (וישן נראה מצויין). בוסטון הייתה עיר מרכזית במהפכה האמריקאית וזה בה לידי ביטוי בבתים המשוחזרים, בית הקברות במרכז העיר ועוד. באמת מרשים ואין ממש טעם לתאר כאן את הנקודות השונות לאורך המסלול.


באמצע המסלול, ליד Quincy Market חתכנו לכיוון האקווריום של בוסטון. נדב התלהב כמו ילד בן 9..... ראינו כרישים, אריות ים, צבי ים, מדוזות שונות ומשונות ועוד ועוד דברים מיוחדים. נכנסו גם לסרט IMAX בתלת מימד.

חזרנו ל Quincy Market. המקום הוא מקום הבילוי המרכזי של בוסטון. ה"שוק" המרכזי זה מתחם מזון ענקי. ויש כאן כמעט הכל. רק חסר דוכן פלאפל ויש הכל. אפילו שווארמה ובקלאווה יש למי שממש רוצה. נדב אכל טבעות בצל....

בין 3 המבנים הארוכים של השוק, יש מופעי רחוב נחמדים והאווירה כיפית. נקי, שקט, צבעוני, כל מה שמרכז בילויים בעיר צריך להיות. איזה יופי. 

הייתה לי הפתעה קטנה בבוסטון. אתה חושב שעברת על הדברים המרכזיים בעיר, והנה, "פספסתי" נקודה מעניינת - הסדרה "Cheers" (חופשי על הבר) מבוססת על פאב מקומי בבוסטון. בוסטון ידועה בפאבים השכונתיים שלה. אפילו ליד המלון היה אחד כזה. פאב מעוצב, עם בר מרכזי, שולחנות, מסכים המציגים משחק בייסבול. כמו בסרטים. אז הפאב ה"מקורי" הנמצא עד היום לא רחוק מהפארק, אבל הבעלים הקים העתק שלו בשוק, עם חנות מזכרות של הסדרה.  למי שאהב את הסדרה ואת ההמשך שלה עם פרייזר, זו הייתה נוסטלגיה נחמדה.