יום רביעי, יולי 28, 2010

היום השמיני - צפונה למיין

יוצאים מבוסטון ואנחנו ממשיכים צפונה לאורך החוף, דרך ניו המפשייר (שאליה נחזור) ונכנסים למיין. יש לנו היום נסיעה די ארוכה.

התחלנו את הבוקר בסאלם. מי שראה את הסרט "צייד מכשפות" עם דניאל דיי לאויס מכיר את הסיפור. בכלל הסרט מומלץ. 
וסיפור שהיה כך היה: בחודש ינואר 1692 חלתה בתו ואחייניתו של הכומר המקומי סמואל פאריס במחלה מוזרה. האבחנה של הרופאים המקומיים הייתה שמחלתן קשורה לכשפיה של שפחה בשם טיבוטה. השפחה, שהובאה עם בני המשפחה מהאי ג'מייקה, נהגה לרכז סביבה כמה בנות טובים ולספר להן סיפורי מעשיות על טקסי וודו שהיו מקובלים בארץ אבותיה. אותה שפחה מסכנה נעצרה מייד. אחרי עינויים קשים "הודתה" באשמה. לא זאת בלבד, אלא שאף האשימה נשים נוספות בשותפות בכשפים. כך החל מעגל קסמים, שבו כל אישה שנעצרה באשמת כישוף הלשינה על אנשים ונשים נוספות בקהילה כשותפים למעשיה - וזאת כדי להקל בעונשה. לא פחות מ-156 נשים וגברים הואשמו במעשי כשפים. הטריבונאל של בית המשפט המקומי, שהוקם על ידי חבורת הצדקנים בעיירה, הרשיע 55 מהם. 14 נשים וחמישה גברים נידונו למוות בתלייה - מאחר ולא הסכימו להודות בכך שהיו מכשפים, וזאת גם תחת עינויים מטורפים. אחד מהם, ברנש בשם ג'יילס קורי, אף נסקל באבנים לפי מיטב המסורת התנכי"ת עקב סירובו לעמוד במשפט. הוא לא נשבר כדי למנוע את בית המשפט מלהחרים את רכושו. ציד המכשפות המוטרף הזה נפסק רק כאשר החלו הנשים החשודות להאשים בכשפים גם את נכבדי העיר ואת עשירי העיירה. או אז הוחלט פה אחד להפסיק את המחזה הנלעג. 

הבעיה היחידה, אנחנו משכימי קום. בעיר יש מוזיאון המכשפות, מוזיאון שעווה ועוד מיצגים. אבל כאן החברים מתחילים את היום רק ב- 10..... אז סיירנו קצת בעיר, במקום שבו נערך המשפט, עברנו ליד בית הקברות (בתי הקברות כאן הם בלב העיר כך שאי אפשר שלא לעבור לידם), נסנעו קצת לנמל והמשכנו צפונה. יש לנו היום דרך ארוכה.

נסנענו בקייפ אן, רצועת חוף יפה צפונית לבוסטון. המקום הוא מרכז לדייג ותיירות בעיקר לשייט לווייתנים. עצרנו ברוקפורט, עיירה קטנה עמוסה בגלריות וחנויות קטנות. נכנסנו ל- bearskin neck שלוחת סלע ארוכה לתוך הים ואפשר לטייל עד הקצה.


עלינו על הכביש המהיר והמשכנו צפונה. בכניסה למיין נכנסו לאחד מהאאוטלטים הגדולים - קיטרי. פשוט ענק. רחוב שלם עם כ- 11 מתחמי "ביג" גדולים עם כל חנויות המותגים המוכרים והלא מוכרים. ענק. מלא אנשים. גם אנחנו בזבזנו קצת כסף בחנות נייק.


התחנה הבאה, רוקלנד שבה  נבקר מחר. אנחנו במיין, הנופים כבר שונים,
יותר יערות, ירוק, כפרים קטנים לאורך הדרך. הדרך יפה. ב- Wiscasset  ישנו "מוסד" אמריקאי - Red's Eats (יש לו אפילו ערך בויקיפדיה....). מדובר בדוכן מזון למכירת סרטנים וגם נקניקיות, גלידה ועוד. יש במקום תור כאילו מחלקים זהב.
אחרי נסיעה ארוכה נכנסים ישר לבריכה ולג'אקוזי. יום עמוס ויפה.


אין תגובות: