הטיול שלנו באלסקה נראה, על המפה כמו הספרה 8. אנקוראג' היא האמצע של הסיפרה וממנה יצאנו ל"עיגול" העליון - עלייה לדנאלי, ואלדז וחזרה לאנקוראג'. אנחנו מתחילים היום את הקטע של החלק התחתון של ה-8, חצי האי קינאי.
לפני שאנחנו נפרדים מאנקוראג' (עד הפעם הבאה), אז קפצנו למאפייה מקומית שבר המליץ עליה - Great Harvest Bread. הוא עוד לא היה באלסקה (גם זה יגיע) אבל מצא סרטון ממש יפה על המאפייה המיוחדת הזו והיא ממש מעבר לכביש. מומלץ לצפייה קצרה.
אז עצרנו במקום, מקום נחמד עם בחורות חייכניות, אפשר לסיים ארוחת בוקר מהטעימות שמציעים כאן. קנינו לחם טרי ועוגת קינמון ענקית שבהמשך התבררו כקנייה מצויינת. מצויידים במאפים טריים, אנחנו נפרדים מאנקורג' ויוצאים לכיוון חצי האי קינאי. הקטע הראשון של הנסיעה הוא לאורך מפרץ Turnagain. למי שיטרח להסתכל במפה, המפרץ הוא ה"זרוע" הימנית של מפרץ קוק הגדול. למפרץ קוק, 2 "זרועות" בצורת האות Y - מפרץ Knik ומפרץ Turnagain. בסוף המאה ה- 18 הפליג החוקר ג'יימס קוק לחיפוש המעבר הצפוני (מעבר המחבר את האוקיינוס השקט לאטלנטי דרך היום הצפוני). מבט קצר במפה מגלה שהוא היה רחוק מאוד מהמעבר.... אבל מדובר על המאה ה- 18.
למרות שהקצין הראשי, William Bligh, העריך ששני המפרצים מובילים לנהרות ביבשת ולא למעבר הצפוני (כפי שזה בפועל), קפטן קוק שלח אותו לחקור את מפרץ קוק. בליית' חזר ודיווח שהמפרץ מוביל לנהר. קפטן קוק אז שלח אותו למפרץ השני. גם כאן, לתסכולו של בליית' התברר שהוא צודק.... זה לא המעבר. בכעסו הוא קרא למקום Turn Again.... "|מסתובבים עוד פעם"). דבר אחד בטוח, בליית' זכה לשוט באחד המקומות היפים. ב- Turnagain Arm תופעת גאות ושפל קיצונית הגדולה בארה"ב כאשר פער הגבהים הוא עד 12מ' שיוצרים אזור בוצי ענקי (ומסוכן מאוד לגישה) בזמן השפל. נחשול גאות עד גובה 2 מטרים ומהירות של 20 קילומטרים בשעה מתרחש בשעות אחר הצהריים (נחשולים משמעותיים מתרחשים סביב ימי ירח "מלא" וירח "חדש"), כשהמים "חוזרים" למפרץ. יש ברשת לא מעט סרטונים של גולשים שעולים על הנחשול. מרשים.
לאורך המפרץ מספר נקודות תצפית - Beluga Point, Bird Creek, Bird Piont. איך התמונה הפנוראמית שלי?? תגובות יתקבלו בברכה.
אנחנו באופן רשמי נכנסים לקינאי. התחנה הקרובה שלנו תהיה באגם וקרחון Portage שם יצאנו לשייט קצר לקרחון. שייט אידיאלי - לא ארוך, תצפית נהדרת על הקרחון. מרשים. סמוך לקרחון, הספינה עצרה ל"דוג" גושי קרח מהאגם.
קוראים יקרים, אלסקה מדינה קרה. הקיץ נעים, אבל בשייט סמוך לקרחונים, הטמפרטורות נמוכות. קר. יש להיערך בהתאם.
היעד הסופי שלנו זו Homer. אנחנו נוסעים בכביש 1. הנופים לאורך הדרך באמת מרשימים. ממש כיף. נוסעים לאורך נהר קינאי. ליד Cooper Landing התקהלות קטנה. אחד הכללים הראשונים באלסקה, יש התקהלות, כנראה יש דוב בסביבה.
עצרנו ואכן, דוב חום (לא גריזלי) ירד לשחייה או לדיג בנהר. לא יודעים בדיוק מה הייתה הכוונה שלו, אבל הבחור לא העריך לגמרי את הזרם בנהר והתחיל להיסחף למרכז הנהר. אבל, הדוב היה בחור רציני ויצא מזה בכבוד. התכנון שלי היה גם לעצירה להליכה במסלול Russian River. מדובר במסלול באורך של כ- 2.5 מייל לכל כיוון וידוע כמקום שבו מגיעים הרבה דובים לדוג דגים. לאחר שיקול קל,
בהתחשב ביום היחסית עמוס, הוחלט לוותר ולהמשיך בנסיעה. נסענו במעקף שנקרא Skilak Lake Road. קראתי בזמן התכנון כמה המלצות על המסלול הנ"ל וחשבתי שיהיה נחמד לצאת קצת מהכביש הראשי. למי שמתכנן טיול באזור, אפשר לחלוטין לוותר.
ממשיכים בנסיעה להומר. עצרנו בסולדוטנה (Soldotna). אנחנו באיזור הדרומי יותר של אלסקה ובעבר, לפני שהרוסים מכרו את אלסקה לארה"ב, ישבו כאן רוסים. זה מתבטא בחלק לא מבוטל של שמות העיירות כאן. סולדוטנה עיירה חמודה מאוד, מהווה מרכז ליוצאים לדיג וציד. 
בפארק היה הפנינג נחמד, לאורך הנהר דייגי סלמון. הם דגים את הסלמון, חותכים את הדג במקום ואת השאריות זורקים בחזרה לנהר. עצירה נחמדה מאוד.
אנחנו נוסעים לאורך החוף, המערבי של חצי האי.
עצרנו לביקור קצר בכנסייה הרוסית הנינילצ'יק (הזכרתי לפני רגע את עניין שהמות הרוסיים, נכון?). הכפר שנוסד ע"י "החברה הרוסית-אמריקאית". קצת היסטוריה. החברה הייתה חברה פרטית שקיבלה זיכיון קיסרי מהצאר פאבל הראשון ב- 1799 במטרה לתת זכויות מסחר מועדפות ב"אמריקה הרוסית".
הזיכיון הקיסרי העניק לחברה 68 שנות מונופול על כל המסחר הרוסי עם יבשת אמריקה בכלל ואמריקה הרוסית בפרט. מחברת מסחר כלכלית הפכה החברה הרוסית-אמריקאית לשליטה בפועל של אמריקה הרוסית כאשר ראשי החברה כיהנו גם כמושלי אמריקה הרוסית. החברה שמרה על מעמדה עד רכישת אלסקה ב-1867, מה שהביא גם לפירוק החברה. העיירה Ninilchik הקומה ב- 1820 לטובת עובדי החברה שלא יכלו לעמוד במסעות לרוסיה. כאשר נמכרה אלסקה לארה"ב, בחרו מרבית התושבים להישאר במקום (החלטה נבונה בהחלט).
העיירה נפגעה קשות ברעידת האדמה של 1964 כאשר האדמה שקעה כמטר וחלקים נסחפו למפרץ וכמו בעוד מקומות באלסקה, נבנתה מחדש בסמוך.
הכפר מפורסם בעיקר בזכות הכנסייה הרוסית - The Transfiguration of Our Lord Russian Orthodox Church – אשר נבנתה ב- 1901 (ותודה ל Google photos על האפקט המוצלח על התמונה שצילמתי).
או-טו-טו מגיעים להומר / Homer.
הומר (Homer) היא עיירת אמנים ודייגים, הנמצאת בדרום מערב חצי האי קינאי, בסופו של כביש Sterling Highway. בניגוד לעיירות רבות באלסקה, הומר היא מקום חי ונושם, לא רק בזכות תיירים שבאים ועוזבים, אלא בעיקר הודות למרקם האוכלוסייה המקומית. מצפון תוחמות את הומר פסגות מושלגות, ממערב מפרץ קוק, ומדרום מזרח מפרץ קצ׳מק (Kachemak Bay), שמשמעות שמו בשפת בני האליאוט, "המפרץ הערפילי". הומר מפורסמת בלשון חולית שאורכה כשישה ק״מ, שזכתה לכינוי "הספיט" (Homer Spit). ברעידת האדמה של שנת 1964שקע ה- Spit בכשלושה מטר, וחלק מהמבנים שעליו נהרסו. היום מהווה המקום את לבו התיירותי של היישוב.
טיילנו רגלית לאורך ה Spit. חנויות אומנים חמודות. הנוף של המפרץ מסביב חלומי. בלי לחשוב לרגע, הייתי מוכן לעבור לגור במקום. עם החורף הקר.
מחר נוסעים ל- Seward. רוב הדרך תהיה בכביש שנסענו בו היום.
הפוסטים בטיול של אלסקה, ארוכים מהרגיל. אבל אין מה לעשות, כל כך הרבה מקומות יפים ומיוחדים. אחד הדברים הקשים בכתיבת הבלוג - לבחור את התמונות המיוחדות מבין הכמות האין סופית של תמונות שמצלמים. אני מזכיר מידי פעם את הטיולים "של פעם". חוזרים עם 5-6 פילמים של תמונות שלא תמיד ידעת אם יצאו כמו שצריך וטיול ל"אירופה הקלסית" יוצא עם 150-200 תמונות. גג. היום ביום גשום, אנחנו מצלמים הרבה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה