כשרעבים, שום דבר לא משנה

נפרדים מואלדז ויוצאים בחזרה לאנקורג'. יש לנו היום נסיעה של כ- 500 ק"מ. עד Glennallen, ניסע בכביש שהגענו איתו לואלדז' ואז נעלה על כביש 1 לירושלים של אלסקה, אנקורג'.

בדרך לואלדז, מזג האוויר היה די סגרירי, בלשון המעטה. התקווה שלנו מהפוסט לפני יומיים התגשמה והשמיים מאירים לנו פנים אז עצרנו שוב לביקור בקרחון וורטינגטון. סיגי, כדרכה בקודש, נשארה בתצפית ליד החניון ויתר החבורה צעדה בשביל הבאמת קליל לכיוון הקרחון. הגענו ממש עד שפת הקרחון ושם צילמנו אולי את התמונות היו מרשימות שהיו לנו בטיול (מותר, אחת למאה, גם להכניס תמונה שלי לבלוג). הנוף באזור מדהים.

בחניון יש "מצגת" עם תמונות על הקרחון והנסיגה שלו. די מדהים הנושא. בעבר, הקרחון הגיע עד אזור הכביש.לאחר סיום הביקור בקרחון, לוקחים מנוחה קצרה לפני שממשיכים.

ממשיכים בנסיעה לאורך כביש 4 Richarson Highway. עצרנו ב- Willow Lake לתצפית על רכס הרי Wrangell. כפי שכתבתי בפוסט קודם, "מעבר לכביש" נמצא הפארק הלאומי הגדול ביותר בארה"ב - Wrangell St.Elias. 

נשמור את הביקור בפארק אולי לטיול החוזר באלסקה, אבל בינתיים , נהנה מהנופים המרהיבים של הרכס. ב- Glennallen עצרנו להתרעננות קצרה בתחנת הדלק בצומת. פותח בשיחה קצרה עם מקומי שמתדלק לידי (הקלות שבא הם פותחים בשיחה עם זרים...זה מאפיין את אמריקה בכל מקום שהיינו). מיד שומע מבטא זר, שואל מאיפה ומיד מתגלה אוהד ישראל רפובליקני שבלי לפגוע בו, אני בספק רב אם הוא יכול להצביע על ישראל המפה.... אבל ישראל בתודעה שלהם ועם מרבית האנשים שאני פגשתי, באופן חיובי מאוד.

פנינו לכביש 1 לכיוון אנקורג'. כ- 87 מייל מ- Glennallen עצרנו לתצפית על קרחון מטנוסקה (Matanuska Glacier). מי שאינו מעוניין לשלם כסף כדי להתקרב לקרחון יכול להסתפק בתצפית על נהר הקרח מהכביש הראשי. 

קרחון מטנוסקה הוא קרחון עצום - אורכו קרוב ל- 45 ק״מ ורוחבו כשלושה עד שישה ק״מ. בתקופת הקרח האחרונה, לפני יותר מ- 10,000 שנה, הגיע הקרחון עד לאזור שבו שוכנת כיום העיירה פאלמר (Palmer), מרחק  80 ק״מ לכיוון דרום מערב. 

עוצרים להצטלם, ורסרי"ת המשמעת, דואגת שהחיילים יהיו מסודרים לצילום. וזו גם הפעם שהיא נתפסה על חם... תחשבו מה אני עובד כאן בטיול. פשוט בלתי נסבל :-) תמיד אמרתי שצריך סבלנות בטיול מאורגן לכל סוגי המטיילים.

אני בטוח ששאלתם את עצמכם, קוראים יקרים, אז מה הקשר של הפוסט עד כה, לכותרת הפוסט. 

אז, כמו שאומרים הפוליטיקאים, שאלה מצויינת וכעת, לתשובה. הבחור הצעיר שבחבורה, מקפיד מאוד על ארוחות במרווחי זמן קבועים. אך מה לעשות, אלסקה היא לא ניו יורק או קליפורניה. אין מק'דונלדס כל מטר והמסעדות המקומיות, לבחור בן 16, פעמים נראות לא ממש מזמינות (למרות לאני בטוח שחלק לא מבוטל מהן הם מקומות נחמדים לאוכל מקומי). אז מתקרבת שעת הצהריים, והשעון הביולוגי של נדב מצלצל בקולי קולות ולא מצאנו שום מקום שמקבל את האישור שלו להיכנס אליו. וכשרעבים, כמו שאמרו הגששים, "הסעיף משתחרר". שום דבר כבר לא מעניין. והדרך לאנקורג' עוד ארוכה. בתכנון, חשבתי לעצור קצת לפני פאלמר בחוות Musk Ox שם מגדלים בעלי חיים דמויי ממותה (הגדולים מבני משפחת הכבשים) שמקורם באזור הארקטי. אז כשהבטן מקרקרת (ונודה על האמת, כבר לכולם, אבל המבוגרים יותר לא מתלוננים יותר מידי), המשכנו לפאלמר. עצרנו ב.... כמובן, מקד'ונלדס והחגיגה גדולה כמעט כמו השתייה שמגישים פה.

אחרי ארוחה טובה ומהירה, נסענו למלון באנקורג' Best Western Golden Lion Hotel.

יצאנו לקניון נחמד לא רחוק מהמלון. ה"בנים" ו"הבנות" התפצלו. הבנים מצאו אולם באולינג, אז שיחקנו כמה משחקים. לא מפספסים שום הזדמנות למשחק באולינג. מחר ממשיכים לחצי האי Kenai.