יש לנו היום יום ממש עמוס. נסיעה בפארק דנאלי.
התעוררנו מוקדם כי ב- 07:45 יוצא האוטובוס שלנו לתוך הפארק. אי אפשר להיכנס לפארק עם רכב וצריך להשתמש במערכת ההסעות (המאוד יעילה) של הפארק. אין ברירה, אני חייב להזכיר את ארוחת הבוקר כאן. הלינה לא כוללת ארוחת בוקר אז נכנסו למסעדה של המתחם. הבנים הזמינו French Toast שמגיע עם סירופ מייפל ובייקון. איך אמרו הגששים - "איך הולך לבן עם פלפל חריף? ב- 67 הכל הלך...." איתי ונדב טענו שזה מצויין.... קרן ואני הזמנו "עוגיית" קנמון. הגיע משהו בנראה כמו מוטציה ענקית עם המון קינמון למעלה. בקיצור - כמו שהיום אומרים -מנות "מוגזמות".
הגענו למרכז המבקרים ועלינו על האוטובוס הירוק. לרוב הנוסעים מצפה נסיעה של כ- 12 שעות הלוך חזור. לא פשוט. אנחנו נתפנק בטיסה בחזרה עם מטוס קל.
ההסעות, פורמאלית, ללא הדרכה אבל הנהג נחמד מאוד, בעל ידע עצום על הפארק ומסביר המון על הפארק, חיות הבר ועוד. למרות השעות הארוכות באוטובוס, הנסיעה ממש נעימה. כל האוטובוס בציפייה לראות דובים וגם אלה מגיעים - ראינו 7 דובי גריזלי. פעמיים זה היה אמא דובה עם 2 גורים שהולכים אחריה ועוד דוב בודד. בפעם השנייה, הדובים הקטנים השתעשעו בדשא והתגלגלו עד שאמא דובה הרימה קול והחבר'ה כמו ילדים טובים המשיכו אחריה. ממש נחמד, אבל דוב גריזלי ששוקל 200 קילו זה לא משהו שכדאי לפגוש פנים מול פנים....
לא יצא לנו לראות Moose (אייל קורא) אבל ראינו אייל מסוג Caribou (אייל הצפון).
לפני הנסיעה מצאתי באמזון, במחיר ממש מציאה, משקפות שדה של נשיונל גאוגרפיק. זו הייתה קנייה מצויינת. הצפייה בדובים ובאייל הייתה משודרגת תודות למשקפת שמאפשרת לראות אותם ממש יפה. חובה לכל מי שנוסע למקומות עם חיוב בר.
לקראת הצהריים, העננות מתחילה להתגבר ואפילו מתחיל לרדת גשם. הדנאלי מכוסה כולו עננים ולא ממש רואים אותו אבל המראות מרהיבים. הגשם והעננות הרבה קצת מלחיצה אותנו בקטע של אולי תבוטל לנו הטיסה ואז נחזור את כל הדרך חזרה....
הגענו לקנטישנה. המקום היה במקור עיירת כורי זהב שהוקם ב- 1905 אך בניגוד להרבה מקומות דומים הצליחה להמשיך ולהתקיים במקום, כיום בעיקר מתיירות. ה"עיירה" נמצאת כ- 150 ק"מ מהכניסה לפארק ובחורף עיקר הקשר הוא אווירי (כמו לא מעט מקומות באלסקה). מקדמים את פנינו בחור נחמד וחייכן וכלבה חמודה בשם צ'ארלי. לא מעט מזכירה במבנה את בוני. אז הטיסה כרגיל והכל בסדר.
לפני העלייה למטוס, שוקלים אותנו כדי שלא נחרוג מהמשקל המותר. מזל שאין 5 כמוני בטיסה.... מטוס די קטן, חד מנועי. המטוס נוסע על המסלול ובשניות עולה לאוויר. אני יושב ליד הטייס (צריך לאזן משקל, גם הוא לא מהרזים...). המראות מהטיסה מדהימים. בהתחלה אנחנו טסים ממש בתוך ענן אבל די מהר יוצאים לשמיים פחות מעוננים. טסים בגובה של כ- 5,000 רגל ( בערך 1,500 מטר) אבל זה לא 5,000 רגל מהקרקע. צריך לזכור שיש הרים מתחתינו.
הטייס לוקח אותנו לטיסה מעל קרחון. רואים המון מערות קרח שנוצרות עם הפשרה של הקרח. הקרחון גדול ומרביתו בכלל שחור. באזור של הקרחון יש "קצת" רוחות והמטוס "קצת" מתנדנד. אם אתם שואלים - אז כן - חלק מהחבר,ה אפילו קצת בלחץ. 
הטיסה נמשכת כמעט שעה. באמת חוויה שאף אחד לא ישכח. מגיעים לאזור הכניסה לפארק. הטייס מנחית את המטוס בקלי קלות. סיגי ירדה מהמטוס, נישקה את הקרקע והצטלבה חמש פעמים...... זה בצחוק. אבל הלחץ וקצת הפחד עושים את שלהם. הירידה מהמטוס הייתה עם רגליים ושפתיים רועדות. אבל הכל בסדר. מתאוששים ואפילו מצטלמים.
מה שבטוח, על הרפטינג מחר היא מוותרת....
יום מלא חוויות.
את הערב הקדשנו לפיצה מקומית וחזרנו כולם עייפים לבקתה.
אפילו אני ישנתי רצוף 8 שעות עד 6 בבוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה