סיום שלב א' ועולים לקרוז

היום מסיימים את השלב הראשון המסע אלסקה.

שלב התכנון המקורי הוא תמיד קביעת תאריכים ומסלול כללי. היו 2 אפשרויות שבעיקר היו תלויות בתאריכי היציאה והקרוז - התחלה בקרוז ואחר כך טיול ביבשת או המסלול ההפוך. בהתחלה, ע"פ התאריכים שנבחרו, היינו אמורים להתחיל בקרוז ואף עשיתי הזמנות ברויאל קריביאן. בסוף, הצלחנו להתארגן מבחינת תאריכים - האילוצים היו בעיקר הזמן שבין סיום מועדי ב' באוניברסיטת חיפה (קרן) לתחילת מועדי ב' בטכניון (איתי).

חשבנו שיהיה עדיף להתחיל בטיול ביבשת ואז לעלות להתפנק על הקרוז.

אז קוראים יקרים - אין בכלל ספק - אם אתם מתכננים טיול משולב של פנים אלסקה וקרוז - הקרוז בסוף הטיול. חד משמעית. אין בכלל שיקול.

היום אחר הצהריים עולים לקרוז. יש לנו יום די קליל. בעיקר מטיילים בסוורד. יצאנו לפארק נחמד ליד המלון. 

הנופים האלו - מפרצים, רכסי הרים מושלגים, יערות (באיזה קלות היום מצלמים תמונה פנורמית...)

המשכנו לאזור מעגן הסירות של סוורד. מיד כשהגענו למגרש החניה, ראינו את הספינה "שלנו" עוגנת בנמל. Royal Carribean Radiance of the Seas. מחכה לנו בקוצר רוח.

אזור מעגן הסירות די קטן (יחסית). המון סירות עוגנות. לא היכטות המפוארות של קאן או אפילו לימסול... , חנויות לציוד דיג, מסעדות קטנות. מידי שנה, כמו בערים דומות באלסקה, מתקיימת תחרות דיג והדייגים מגיעים לנמל, שוקלים את השלל ובסוף מוכרזים הזוכים לפי קטגוריות שונות. מזג האוויר די סגרירי כמו שרואים התמונות.

חזרנו להתארגנות אחרונה לפני הנסיעה למעגן של הספינה. הסוכנות המקומית של הרץ נמצאת ממש בדרך למעגן. יש להם אפילו שירות הסעות מהמשרד למסוף הנוסעים. אז הורדנו את סיגי, קרן ונדב במסוף, עם המזוודות והתיקים ואיתי ואני נסענו להחזיר את הרכב וממש תוך כמה דקות סיימנו ונפרדו מהרכב שליווה אותנו בכיף גדול לאורך הטיול וחזרנו למסוף.

ההתרגשות בעיצומה. בחוץ אוספים את המזוודות ובחור נחמד ומקועקע מפטפט איתנו כרגיל במחוזות אלו. נכנסים לאולם כדי לעשות צ'ק אין. יחסית די מהיר. הפקידה שעשתה לנו צ'ק אין "קצת" התבלבלה בעניין דרישות כניסה לקנדה וחשבה שישראלים צריכים ויזה וביקשה להשאיר אצלה את הדרכונים. למרות שידעתי שלא צריך ויזה, לא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה ומסרתי את הדרכונים. אבל מישהו בצוות בדק שוב והבינו את הטעות והתנצלנו אלף פעם.... אפילו קיבלנו מכתב התנצלות. אמריקה ורסנו. ברור לכל איך זה היה מתנהל בישראל שלנו.

עולים לספינה. על "הכביש" משנת 2001. 90 אלף טון (בשיט בברצלונה, הספינה הייתה 150 אלף טון... מפלצת בלתי נתפסת) 2,500 נוסעים ועוד כ- 900 אנשי צוות. בחודשי הקיץ, שטה לאורך חופי אלסקה והוואי. בחורף שטה לאוסטרליה וניו זילנד.

כשעולים לספינה, החדר עדיין לא מוכן אז מתחילים בסיור בעיקר, בסיפון העליון. נהנים עדיין מהנופים של סוורד, משחקים טניס שולחן, אוכלים משהו...מתחיל הפינוק הגדול.