איך אומרים אצלנו - Highway עאלק. דרך
כורכר לא סלולה לאורך כ- 200 ק"מ עם נופי בראשית אמיתיים.
איזה יופי !!
נפרדנו בבוקר מהפארק הלאומי דנאלי ויוצאים מזרחה. נסענו בכביש 8 - Denali Highway.
בעבר, זו הייתה הדרך לפארק הלאומי דנאלי עד
לסלילת הכביש מאנקורג'. מאז, התנועה בכביש פחתה מאוד. הדרך משמשת בעיקר לתיירות
ולציידים שמגיעים לאזור. לא לטעות - הדרך מתוחזקת ופשוטה לנסיעה. הטויוטה שלנו אוכלת את הכביש בלי מלח.
הנופים מסביב באמת כאילו מתוך סרט טבע - הרים, קרחונים ברקע, טונדרה,
נהרות ואגמים.
איתי ואני לא מפסיקים לצלם. לאורך הכביש לא מעט "מחנות" קטנים של ציידים שמגיעים עם
כל הציוד - בגדי הסוואה, כלי נשק (אפילו ילד די צעיר שמסתובב עם רובה ציד...
אמריקה ורסנו), ועורות תלויים מחוץ לקראוונים. דבר אחד לא ממש ראינו - חיות בר... אז מה הם בדיוק צדים? אבל כנראה שהם נכנסים לתוך שטחי המרעה (אין פה ממש יערות אלא בעיקר שיחים גבוהים).לאורך הכביש יש אולי 2 מקומות לעצירה.
עצרנו למתחם הראשון - "מסעדה",
בקתות ועוד. מסעדה שהיא בעצם קראוון די מצוקמק. בפנים יושבים כמה ציידים. על כל
קירות המסעדה, כולל התקרה, מודבקים שטרות של דולר שמשאירים מבקרים. היו שם אולי
אלפי שטרות. קירות השירותים מכוסים בכיתובים ושמות של מבקרים. גם איתי וקרו השאירו מזכרת..... ראינו את זה בנקודה נוספת על לא כל כך הרבה שטרות (כנראה פחות מבקרים
שם). 
אחר הצהריים מגיעים ל- Glennallen. ישוב קטן באמצע שום מקום
אבל עם הרבה תיירים. הגענו לצימר שנמצא ממש סמוך לנהר די רציני שעובר כאן – Cooper River. בעלת הבית לא הייתה אבל השאירה פתקים עם
הנחיות ומקרר מלא בכל טוב. אחר כך שוחחנו איתה בטלפון. היא הסבירה קצת על המקום. 
סיפרה שבימים האחרונים מסתובבת בין הבתים דובה שחורה עם 2 גורים. לא משהו שצריך
להבהיל אותנו אבל שנדע. לצערנו, עד הבוקר לא ממש ראינו את הדובה. אולי בהזדמנות
אחרת.
קליטה סלולרית זה נושא די נדיר פה. רצינו להתקשר אבלל לא ממש מצליחים.
אולי בואלדז. בכלל, אורח החיים פה זה עולם אחר לגמרי. קצב אחר. מי שעובר למקומות
כאלו מרוחקים צריך הסתגלות לא קטנה לשינוי הדרמטי באורח החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה