סיום שלב א' ועולים לקרוז

היום מסיימים את השלב הראשון המסע אלסקה.

שלב התכנון המקורי הוא תמיד קביעת תאריכים ומסלול כללי. היו 2 אפשרויות שבעיקר היו תלויות בתאריכי היציאה והקרוז - התחלה בקרוז ואחר כך טיול ביבשת או המסלול ההפוך. בהתחלה, ע"פ התאריכים שנבחרו, היינו אמורים להתחיל בקרוז ואף עשיתי הזמנות ברויאל קריביאן. בסוף, הצלחנו להתארגן מבחינת תאריכים - האילוצים היו בעיקר הזמן שבין סיום מועדי ב' באוניברסיטת חיפה (קרן) לתחילת מועדי ב' בטכניון (איתי).

חשבנו שיהיה עדיף להתחיל בטיול ביבשת ואז לעלות להתפנק על הקרוז.

אז קוראים יקרים - אין בכלל ספק - אם אתם מתכננים טיול משולב של פנים אלסקה וקרוז - הקרוז בסוף הטיול. חד משמעית. אין בכלל שיקול.

היום אחר הצהריים עולים לקרוז. יש לנו יום די קליל. בעיקר מטיילים בסוורד. יצאנו לפארק נחמד ליד המלון. 

הנופים האלו - מפרצים, רכסי הרים מושלגים, יערות (באיזה קלות היום מצלמים תמונה פנורמית...)

המשכנו לאזור מעגן הסירות של סוורד. מיד כשהגענו למגרש החניה, ראינו את הספינה "שלנו" עוגנת בנמל. Royal Carribean Radiance of the Seas. מחכה לנו בקוצר רוח.

אזור מעגן הסירות די קטן (יחסית). המון סירות עוגנות. לא היכטות המפוארות של קאן או אפילו לימסול... , חנויות לציוד דיג, מסעדות קטנות. מידי שנה, כמו בערים דומות באלסקה, מתקיימת תחרות דיג והדייגים מגיעים לנמל, שוקלים את השלל ובסוף מוכרזים הזוכים לפי קטגוריות שונות. מזג האוויר די סגרירי כמו שרואים התמונות.

חזרנו להתארגנות אחרונה לפני הנסיעה למעגן של הספינה. הסוכנות המקומית של הרץ נמצאת ממש בדרך למעגן. יש להם אפילו שירות הסעות מהמשרד למסוף הנוסעים. אז הורדנו את סיגי, קרן ונדב במסוף, עם המזוודות והתיקים ואיתי ואני נסענו להחזיר את הרכב וממש תוך כמה דקות סיימנו ונפרדו מהרכב שליווה אותנו בכיף גדול לאורך הטיול וחזרנו למסוף.

ההתרגשות בעיצומה. בחוץ אוספים את המזוודות ובחור נחמד ומקועקע מפטפט איתנו כרגיל במחוזות אלו. נכנסים לאולם כדי לעשות צ'ק אין. יחסית די מהיר. הפקידה שעשתה לנו צ'ק אין "קצת" התבלבלה בעניין דרישות כניסה לקנדה וחשבה שישראלים צריכים ויזה וביקשה להשאיר אצלה את הדרכונים. למרות שידעתי שלא צריך ויזה, לא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה ומסרתי את הדרכונים. אבל מישהו בצוות בדק שוב והבינו את הטעות והתנצלנו אלף פעם.... אפילו קיבלנו מכתב התנצלות. אמריקה ורסנו. ברור לכל איך זה היה מתנהל בישראל שלנו.

עולים לספינה. על "הכביש" משנת 2001. 90 אלף טון (בשיט בברצלונה, הספינה הייתה 150 אלף טון... מפלצת בלתי נתפסת) 2,500 נוסעים ועוד כ- 900 אנשי צוות. בחודשי הקיץ, שטה לאורך חופי אלסקה והוואי. בחורף שטה לאוסטרליה וניו זילנד.

כשעולים לספינה, החדר עדיין לא מוכן אז מתחילים בסיור בעיקר, בסיפון העליון. נהנים עדיין מהנופים של סוורד, משחקים טניס שולחן, אוכלים משהו...מתחיל הפינוק הגדול.

"יציאה" לסוורד

יום הנסיעה האחרון שלנו ביבשת. מחר עולים על הקרוז.

יצאנו בבוקר מהומר ונסענו את כל הדרך עד לצומת הכבישים Sterling / Seward קצת אחרי Coopers Landing.

ירדנו לעצירה נחמדה לחוף אגם קינאי (Kenai Lake) שכללה גם ארוחה קלה של שאריות הלחם שקנינו באנקורג'.... אז אחרי ארוחה קלה וטעימה, ממשיכים לכיוון סוורד (מבטאים את השם סוּ - ווֹרְד). היעד העיקרי שלנו לפני סוורד - קרחון אקזיט Exit Glacier אבל קצת לפני ההגעה לקרחון, עצרנו בנקודת תצפית קטנה לאורך הכביש על מעין בריכה גדולה מלאה במעין שושנות מים. נחמד.

המשכנו עד מרכז המבקרים של Exit Glacier. ממרכז המבקרים הלכנו לכיוון הקרחון. המסלולים מסודרים וההליכה די קלילה (בהתחלה...). מי שממש מעוניין, יכול לקחת מסלולים ממש קשים לאזור העליון של הקרחון. לא פשוט. אנחנו בחרנו את המסלול הרגיל. קרן העדיפה להישאר לנוח ברכב.
הגענו לנקודת התצפית הראשונה על הקרחון באזור שנקרא Outwash Plain (בתרגום מילולי - מישור שטוף). כל השטח הזה כוסה בעבר על ידי הקרחון ועם הנסיגה של הקרחון, נוצר שטח אדמה חשוף עם מים זורמים (מהפשרת הקרחון בקיץ). לא צומחת במקום צמחייה בשל ה"עבר" הקפוא של המקום. בהמשך, חוזרים לשביל  שעובר דרך חורש. לאורך המסלול, מדי כמה מטרים, יש שלט קטן עם מספר שמציין את השנה שהקרחון "נפרד" מאותה נקודה. המסלול מתחיל ב-1917. במאה השנים האחרונות הקרחון נסוג בערך 2,000 מטר !!
הנשיא אובמה טייל כאן ב- 2015 והפנה המון תשומת לב לנושא האקלים ונסיגת הקרחונים. (מי שרוצה לקרוא קצת, מוזמן ללחוץ כאן).
אנחנו ממשיכים לטפס לכיוון התצפית על הקרחון. גם סיגי פרשה בנקודת תצפית אמצעית וה"בנים" המשכנו הלאה. כשהגענו לנקודת התצפית האחרונה במסלול, איתי החליט שהוא הופך להיות מטפס הרים, דילג מעל לחבל שמציין ש"אסור לעבור את החבל" (הוא כמובן לא היה היחיד ורבים וטובים עלו למעלה לתצפית גבוהה יותר). מזל שסיגי לא הייתה כאן, הדרמה הייתה גדולה.
אין ספק שהביקור במקום ממש מומלץ.

המשכנו ליעד האחרון שלנו בקטע הזה של הטיול - סוורד. העיר קרויה על שמו של ויליאם סוורד שהיה שר החוץ של ארה"ב בשנים 1861-1869. סוורד יזם את רכישת אלסקה מידי הרוסים. הסיבות לרכישה הייתה טענתו שארצות הברית חייבת לנוע מערבה. לאחר הרכישה, כונו אלסקה ורכישתה "קוביית הקרח של סיוארד", "השטות של סיוארד" ו"גינת דובי קוטב". כיום נחגגת הרכישה באלסקה ב"יום סיוארד" שחל ביום שני האחרון של חודש מרץ. נקודה היסטורית נוספת - סוורד כיהן בממשל של אברהם לינקולן. ביום הרצח של לינקולן, הקושרים תכננו לרצוח גם את סוורד. מתנקש הצליח להיכנס לביתו ודקר אותו באופן קשה אך הוא שרד את התקיפה.

הגענו לסוורד. בכניסה לעיר פארק קטן עם דגל אלסקה - שמונה כוכבים זהובים על רקע כחול כהה. הדגל עוצב בשנת 1927 על ידי נער בן 13 בשם בני בנסון מסוורד במסגרת תחרות של בני נוער לעיצוב דגל עבור טריטוריית אלסקה (לפני שאלסקה הצטרפה כמדינה לאיחוד בשנת 1959). בהסבר על הדגל צוין שהצבע הכחול מסמל את השמים ואת הצבע של פרח הזכריני (פרח שכיח באלסקה). הכוכב בפינה הימנית עליונה הוא כוכב הצפון ונועד לייצג את המדינה העתידית אלסקה כמדינה הצפונית ביותר בארצות הברית. הדובה הגדולה מייצגת עוצמה. הדגל של בנסון נבחר פה אחד והפך לדגל של מדינת אלסקה בעת צירופה לאיחוד של ארצות הברית.
הגענו למלון. אחרי מנוחה קצרה יצאנו למרכז הימי בסוורד שנמצא ממש צמוד למלון. נחמד מאוד.
בערב, יצאנו לאכול במסעדה יוונית. כן מסעדה יוונית Apollo Restaurant. המסעדה מעוצבת כמו איזה מקדש יווני סוג ד' עם שירות די איטי ומלצרים שלא מפסיקים להזרים קנקני מים לשולחן כאילו אנחנו במסעדה במדבר סהרה 😅. אבל בסך הכל, האוכל די טעים (אכלנו בעיקר אוכל איטלקי....) והמקום היה נחמד.

סיימנו בעצם את החלק הראשון של הטיול, החלק היבשתי. מחר אחר הצהריים, עולים לקרוז לקטע השני. אין ספק שהבחירה לעשות קודם את המסלול היבשתי ואחר כך את הקרוז זו ההחלטה הנכונה. הטיול היבשתי מדהים. אין מילים, אבל עכשיו יוצאים לנופש.

חצי האי קינאי

הטיול שלנו באלסקה נראה, על המפה כמו הספרה 8. אנקוראג' היא האמצע של הסיפרה וממנה יצאנו ל"עיגול" העליון - עלייה לדנאלי, ואלדז וחזרה לאנקוראג'. אנחנו מתחילים היום את הקטע של החלק התחתון של ה-8, חצי האי קינאי.

לפני שאנחנו נפרדים מאנקוראג' (עד הפעם הבאה), אז קפצנו למאפייה מקומית שבר המליץ עליה - Great Harvest Bread. הוא עוד לא היה באלסקה (גם זה יגיע) אבל מצא סרטון ממש יפה על המאפייה המיוחדת הזו והיא ממש מעבר לכביש. מומלץ לצפייה קצרה.

אז עצרנו במקום, מקום נחמד עם בחורות חייכניות, אפשר לסיים ארוחת בוקר מהטעימות שמציעים כאן. קנינו לחם טרי ועוגת קינמון ענקית שבהמשך התבררו כקנייה מצויינת. מצויידים במאפים טריים, אנחנו נפרדים מאנקורג' ויוצאים לכיוון חצי האי קינאי. הקטע הראשון של הנסיעה הוא לאורך מפרץ Turnagain. למי שיטרח להסתכל במפה, המפרץ הוא ה"זרוע" הימנית של מפרץ קוק הגדול. למפרץ קוק, 2 "זרועות" בצורת האות Y - מפרץ Knik ומפרץ Turnagain. בסוף המאה ה- 18 הפליג החוקר ג'יימס קוק לחיפוש המעבר הצפוני (מעבר המחבר את האוקיינוס השקט לאטלנטי דרך היום הצפוני). מבט קצר במפה מגלה שהוא היה רחוק מאוד מהמעבר.... אבל מדובר על המאה ה- 18.

למרות שהקצין הראשי, William Bligh, העריך ששני המפרצים מובילים לנהרות ביבשת ולא למעבר הצפוני (כפי שזה בפועל), קפטן קוק שלח אותו לחקור את מפרץ קוק. בליית' חזר ודיווח שהמפרץ מוביל לנהר. קפטן קוק אז שלח אותו למפרץ השני. גם כאן, לתסכולו של בליית' התברר שהוא צודק.... זה לא המעבר. בכעסו הוא קרא למקום Turn Again.... "|מסתובבים עוד פעם"). דבר אחד בטוח, בליית' זכה לשוט באחד המקומות היפים. ב- Turnagain Arm תופעת גאות ושפל קיצונית הגדולה בארה"ב כאשר פער הגבהים הוא עד 12מ' שיוצרים אזור בוצי ענקי (ומסוכן מאוד לגישה) בזמן השפל. נחשול גאות עד גובה 2 מטרים ומהירות של 20 קילומטרים בשעה מתרחש בשעות אחר הצהריים (נחשולים משמעותיים מתרחשים סביב ימי ירח "מלא" וירח "חדש"), כשהמים "חוזרים" למפרץ. יש ברשת לא מעט סרטונים של גולשים שעולים על הנחשול. מרשים.

לאורך המפרץ מספר נקודות תצפית - Beluga Point, Bird Creek, Bird Piont. איך התמונה הפנוראמית שלי?? תגובות יתקבלו בברכה.

אנחנו באופן רשמי נכנסים לקינאי. התחנה הקרובה שלנו תהיה באגם וקרחון Portage שם יצאנו לשייט קצר לקרחון. שייט אידיאלי - לא ארוך, תצפית נהדרת על הקרחון. מרשים. סמוך לקרחון, הספינה עצרה ל"דוג" גושי קרח מהאגם. 

קוראים יקרים, אלסקה מדינה קרה. הקיץ נעים, אבל בשייט סמוך לקרחונים, הטמפרטורות נמוכות. קר. יש להיערך בהתאם. 

היעד הסופי שלנו זו Homer. אנחנו נוסעים בכביש 1. הנופים לאורך הדרך באמת מרשימים. ממש כיף. נוסעים לאורך נהר קינאי. ליד Cooper Landing התקהלות קטנה. אחד הכללים הראשונים באלסקה, יש התקהלות, כנראה יש דוב בסביבה.

עצרנו ואכן, דוב חום (לא גריזלי) ירד לשחייה או לדיג בנהר. לא יודעים בדיוק מה הייתה הכוונה שלו, אבל הבחור לא העריך לגמרי את הזרם בנהר והתחיל להיסחף למרכז הנהר. אבל, הדוב היה בחור רציני ויצא מזה בכבוד. התכנון שלי היה גם לעצירה להליכה במסלול Russian River. מדובר במסלול באורך של כ- 2.5 מייל לכל כיוון וידוע כמקום שבו מגיעים הרבה דובים לדוג דגים. לאחר שיקול קל, 

בהתחשב ביום היחסית עמוס, הוחלט לוותר ולהמשיך בנסיעה. נסענו במעקף שנקרא Skilak Lake Road. קראתי בזמן התכנון כמה המלצות על המסלול הנ"ל וחשבתי שיהיה נחמד לצאת קצת מהכביש הראשי. למי שמתכנן טיול באזור, אפשר לחלוטין לוותר. 

ממשיכים בנסיעה להומר. עצרנו בסולדוטנה (Soldotna). אנחנו באיזור הדרומי יותר של אלסקה ובעבר, לפני שהרוסים מכרו את אלסקה לארה"ב, ישבו כאן רוסים. זה מתבטא בחלק לא מבוטל של שמות העיירות כאן. סולדוטנה עיירה חמודה מאוד, מהווה מרכז ליוצאים לדיג וציד. 

בפארק היה הפנינג נחמד, לאורך הנהר דייגי סלמון. הם דגים את הסלמון, חותכים את הדג במקום ואת השאריות זורקים בחזרה לנהר. עצירה נחמדה מאוד.

אנחנו נוסעים לאורך החוף, המערבי של חצי האי. 

עצרנו לביקור קצר בכנסייה הרוסית הנינילצ'יק (הזכרתי לפני רגע את עניין שהמות הרוסיים, נכון?). הכפר שנוסד ע"י "החברה הרוסית-אמריקאית". קצת היסטוריה. החברה הייתה חברה פרטית שקיבלה זיכיון קיסרי מהצאר פאבל הראשון ב- 1799 במטרה לתת זכויות מסחר מועדפות ב"אמריקה הרוסית". 

הזיכיון הקיסרי העניק לחברה 68 שנות מונופול על כל המסחר הרוסי עם יבשת אמריקה בכלל ואמריקה הרוסית בפרט. מחברת מסחר כלכלית הפכה החברה הרוסית-אמריקאית לשליטה בפועל של אמריקה הרוסית כאשר ראשי החברה כיהנו גם כמושלי אמריקה הרוסית. החברה שמרה על מעמדה עד רכישת אלסקה ב-1867, מה שהביא גם לפירוק החברה. העיירה Ninilchik הקומה ב- 1820 לטובת עובדי החברה שלא יכלו לעמוד במסעות לרוסיה. כאשר נמכרה אלסקה לארה"ב, בחרו מרבית התושבים להישאר במקום (החלטה נבונה בהחלט). 

העיירה נפגעה קשות ברעידת האדמה של 1964 כאשר האדמה שקעה כמטר וחלקים נסחפו למפרץ וכמו בעוד מקומות באלסקה, נבנתה מחדש בסמוך. 

הכפר מפורסם בעיקר בזכות הכנסייה הרוסית - The Transfiguration of Our Lord Russian Orthodox Church – אשר נבנתה ב- 1901 (ותודה ל Google photos על האפקט המוצלח על התמונה שצילמתי).

או-טו-טו מגיעים להומר / Homer. 

הומר (Homer) היא עיירת אמנים ודייגים, הנמצאת בדרום מערב חצי האי קינאי, בסופו של כביש Sterling Highway. בניגוד לעיירות רבות באלסקה, הומר היא מקום חי ונושם, לא רק בזכות תיירים שבאים ועוזבים, אלא בעיקר הודות למרקם האוכלוסייה המקומית. מצפון תוחמות את הומר פסגות מושלגות, ממערב מפרץ קוק, ומדרום מזרח מפרץ קצ׳מק (Kachemak Bay), שמשמעות שמו בשפת בני האליאוט, "המפרץ הערפילי". הומר מפורסמת בלשון חולית שאורכה כשישה ק״מ, שזכתה לכינוי "הספיט" (Homer Spit). ברעידת האדמה של שנת  1964שקע ה- Spit בכשלושה מטר, וחלק מהמבנים שעליו נהרסו. היום מהווה המקום את לבו התיירותי של היישוב.

אחד המקומות המפורסמים ב Homer Spit הוא בר מקומי בשם Salty Dawg Saloon. המקום מורכב מכמה בקתות עץ מחוברות ומגדלור. המבנה נבנה (ע"פ האגדה...) ב- 1897 ועבר תפקידים שונים לאורך השנים (דואר, תחנת רכבת, חנות מכולת ועוד). נכנסים פנימה. הרצפה מכוסה נסורת עץ. מקום צפוף, אנשים יושבים על הבר ובשולחנות מסביב. המקום מכוסה - כל הקירות והתקרה - בשטרות של דולר, 5 דולר ואף יותר. מדהים. מעניין אם מישהו פעם העריך את סכום הכסף שתלוי על הקירות. ראינו את זה גם בבר מקומי ב- Denali Highway, אבל כאן זה "קצת" יותר מרשים. מעניין אם בדומה למזרקת Trevi ברומא, אוספים מידי פעם את השטרות.... מקור המנהג ע"פ האגדה המקומית,  הוא שאחד הסועדים במקום סיים לאכול, שילם את החשבון ואז הוציא מכיסו עוד שטר של דולר, חתם עליו את שמו ותקע אותו לקיר בסיכה שמצא. הוא הסביר שאחד מחבריו עתיד להגיע לפאב מאוחר יותר וחבר זה הפרוטה אינה מצויה בכיסו והוא יזדקק לאותו דולר כדי לקנות לעצמו בירה. לא ברור אם אותו חבר אכן הופיע שם. אבל זה כנראה הפך למנהג מקובל באלסקה. לא בטוח אם הג'ינג'י השאיר כאן משהו על הקיר. 

טיילנו רגלית לאורך ה Spit. חנויות אומנים חמודות. הנוף של המפרץ מסביב חלומי. בלי לחשוב לרגע, הייתי מוכן לעבור לגור במקום. עם החורף הקר.

מחר נוסעים ל- Seward. רוב הדרך תהיה בכביש שנסענו בו היום.

הפוסטים בטיול של אלסקה, ארוכים מהרגיל. אבל אין מה לעשות, כל כך הרבה מקומות יפים ומיוחדים. אחד הדברים הקשים בכתיבת הבלוג - לבחור את התמונות המיוחדות מבין הכמות האין סופית של תמונות שמצלמים. אני מזכיר מידי פעם את הטיולים "של פעם". חוזרים עם 5-6 פילמים של תמונות שלא תמיד ידעת אם יצאו כמו שצריך וטיול ל"אירופה הקלסית" יוצא עם 150-200 תמונות. גג. היום ביום גשום, אנחנו מצלמים הרבה יותר.

כשרעבים, שום דבר לא משנה

נפרדים מואלדז ויוצאים בחזרה לאנקורג'. יש לנו היום נסיעה של כ- 500 ק"מ. עד Glennallen, ניסע בכביש שהגענו איתו לואלדז' ואז נעלה על כביש 1 לירושלים של אלסקה, אנקורג'.

בדרך לואלדז, מזג האוויר היה די סגרירי, בלשון המעטה. התקווה שלנו מהפוסט לפני יומיים התגשמה והשמיים מאירים לנו פנים אז עצרנו שוב לביקור בקרחון וורטינגטון. סיגי, כדרכה בקודש, נשארה בתצפית ליד החניון ויתר החבורה צעדה בשביל הבאמת קליל לכיוון הקרחון. הגענו ממש עד שפת הקרחון ושם צילמנו אולי את התמונות היו מרשימות שהיו לנו בטיול (מותר, אחת למאה, גם להכניס תמונה שלי לבלוג). הנוף באזור מדהים.

בחניון יש "מצגת" עם תמונות על הקרחון והנסיגה שלו. די מדהים הנושא. בעבר, הקרחון הגיע עד אזור הכביש.לאחר סיום הביקור בקרחון, לוקחים מנוחה קצרה לפני שממשיכים.

ממשיכים בנסיעה לאורך כביש 4 Richarson Highway. עצרנו ב- Willow Lake לתצפית על רכס הרי Wrangell. כפי שכתבתי בפוסט קודם, "מעבר לכביש" נמצא הפארק הלאומי הגדול ביותר בארה"ב - Wrangell St.Elias. 

נשמור את הביקור בפארק אולי לטיול החוזר באלסקה, אבל בינתיים , נהנה מהנופים המרהיבים של הרכס. ב- Glennallen עצרנו להתרעננות קצרה בתחנת הדלק בצומת. פותח בשיחה קצרה עם מקומי שמתדלק לידי (הקלות שבא הם פותחים בשיחה עם זרים...זה מאפיין את אמריקה בכל מקום שהיינו). מיד שומע מבטא זר, שואל מאיפה ומיד מתגלה אוהד ישראל רפובליקני שבלי לפגוע בו, אני בספק רב אם הוא יכול להצביע על ישראל המפה.... אבל ישראל בתודעה שלהם ועם מרבית האנשים שאני פגשתי, באופן חיובי מאוד.

פנינו לכביש 1 לכיוון אנקורג'. כ- 87 מייל מ- Glennallen עצרנו לתצפית על קרחון מטנוסקה (Matanuska Glacier). מי שאינו מעוניין לשלם כסף כדי להתקרב לקרחון יכול להסתפק בתצפית על נהר הקרח מהכביש הראשי. 

קרחון מטנוסקה הוא קרחון עצום - אורכו קרוב ל- 45 ק״מ ורוחבו כשלושה עד שישה ק״מ. בתקופת הקרח האחרונה, לפני יותר מ- 10,000 שנה, הגיע הקרחון עד לאזור שבו שוכנת כיום העיירה פאלמר (Palmer), מרחק  80 ק״מ לכיוון דרום מערב. 

עוצרים להצטלם, ורסרי"ת המשמעת, דואגת שהחיילים יהיו מסודרים לצילום. וזו גם הפעם שהיא נתפסה על חם... תחשבו מה אני עובד כאן בטיול. פשוט בלתי נסבל :-) תמיד אמרתי שצריך סבלנות בטיול מאורגן לכל סוגי המטיילים.

אני בטוח ששאלתם את עצמכם, קוראים יקרים, אז מה הקשר של הפוסט עד כה, לכותרת הפוסט. 

אז, כמו שאומרים הפוליטיקאים, שאלה מצויינת וכעת, לתשובה. הבחור הצעיר שבחבורה, מקפיד מאוד על ארוחות במרווחי זמן קבועים. אך מה לעשות, אלסקה היא לא ניו יורק או קליפורניה. אין מק'דונלדס כל מטר והמסעדות המקומיות, לבחור בן 16, פעמים נראות לא ממש מזמינות (למרות לאני בטוח שחלק לא מבוטל מהן הם מקומות נחמדים לאוכל מקומי). אז מתקרבת שעת הצהריים, והשעון הביולוגי של נדב מצלצל בקולי קולות ולא מצאנו שום מקום שמקבל את האישור שלו להיכנס אליו. וכשרעבים, כמו שאמרו הגששים, "הסעיף משתחרר". שום דבר כבר לא מעניין. והדרך לאנקורג' עוד ארוכה. בתכנון, חשבתי לעצור קצת לפני פאלמר בחוות Musk Ox שם מגדלים בעלי חיים דמויי ממותה (הגדולים מבני משפחת הכבשים) שמקורם באזור הארקטי. אז כשהבטן מקרקרת (ונודה על האמת, כבר לכולם, אבל המבוגרים יותר לא מתלוננים יותר מידי), המשכנו לפאלמר. עצרנו ב.... כמובן, מקד'ונלדס והחגיגה גדולה כמעט כמו השתייה שמגישים פה.

אחרי ארוחה טובה ומהירה, נסענו למלון באנקורג' Best Western Golden Lion Hotel.

יצאנו לקניון נחמד לא רחוק מהמלון. ה"בנים" ו"הבנות" התפצלו. הבנים מצאו אולם באולינג, אז שיחקנו כמה משחקים. לא מפספסים שום הזדמנות למשחק באולינג. מחר ממשיכים לחצי האי Kenai.

קרחון קולומביה

אולי אחד הימים הכי מיוחדים שהיו לנו - שייט לקרחון קולומביה

קרחון קולומביה הוא אחד הקרחונים הגדולים באלסקה. הוא גם נחשב לאחד הקרחונים עם תזוזה יחסית גבוהה. כתוצאה מהתנועה של הקרחון (וכל הקרחונים אינם סטטיים) יש בקרחון הזה הרבה שבירות של קרח והמפרץ מולו מלא בגושי קרח ענקיים שצפים.

יצאנו לשייט של כ- 6 שעות מואלדז. השייט היה נהדר. קודם כל מזג האוויר נהדר. השמיים נקיים, השמש יצאה. התלבשנו טוב כי ליד הקרחון הטמפרטורה תהיה כמעט אפס. עלינו על אוניית קטמרן (שתוכל להתקדם יחסית בקלות באזורי הקרח) חדשה, נוחה, מרווחת. רוב הישיבה באזור סגור ומחומם והמון מקום בשוליים לצפייה וצילום. בדרך גם מגישים ארוחה קלילה.

הקברניט, בחור די צעיר, מסביר בנעימות על הדרך. כאשר רואים משהו מיוחד הוא די מאט ואפילו עוצר. מסובב את האונייה כדי שגם אנשים שיושבים בפנים יוכלו לראות (למרות שהרוב עומדים בחוץ). לאורך השייט אנחנו מזהים לא מעט חיוב בר - נשר לבן ראש, לוטרות ים ששוכבות על הגב כאילו תופסות שמש, לוויתני אורקה, אריות ים, תוכי ים צהוב-מקור Horned Puffin שנח לו על המים וסוג של דולפינים גדולים ששחו במהירות ממולנו.

הגענו לאזור הקרחון. כמות הקרח שצף באזור ענקית ולכן אי אפשר להתקרב ממש לקרחון אבל עוצרים בנקודה שהראות מצויינת ורואים את הקרחון הענק. המראה באמת מדהים. עם המשקפת ראיתי אפילו קטע קרח נופל למים. אנחנו מצלמים בלי סוף (במיוחד איתי). עמדנו מול הקרחון כחצי שעה (אולי קצת יותר) ושטנו בחזרה לואלדז. 

הגענו לואלדז קצת אחרי 5. חזרנו קצת ל- B&B לנוח ויצאנו אכול ב- PotatoHead. הרכב מנצח לא מחליפים.....

יום נפלא - מזג אוויר מצויין, שייט ברמה גבוהה, נופים מדהימים.

Richardson Highway to Valdez

יום גשום בהחלט.

נסענו היום לאורך כביש ריצ'רדסון שמחבר בין פיירבנקס לואלדז. ללא ספק אחת הדרכים היפות שנסענו בה. הבוקר היה עוד יחסית יפה אבל בהמשך התחיל גשם די רציני שליווה אותנו כמעט לאורך כל הדרך לואלדז. במקביל לכביש חוצה את אלסקה קו צינור הנפט שמחבר את שדה הנפט בים הצפוני עד לואלדז - 800 מייל (כ- 1,300 ק"מ).

הכביש מהווה גם גבול מערבי של השמורה הלאומית הגדולה בארה"ב  Wrangell St.Elias. מי שהזמן והכסף בידו, מומלץ לבקר בשמורה ובעיקר בעיירת הכורים מק'ארתי. ההגעה למקום בעיקר בטיסה. לאחר ה"חוויה" של הטיסה מעל הדנאלי, טוב שויתרנו.... אני שב ומציין, הטיסה הייתה סבירה לחלוטין. לא שום דבר מיוחד. רק למי שטס לראשונה במטוס חד מנועי קטן, זה יכול להיות קצת מפחיד וחלק מהקבוצה (ולא נזכיר שמות) קצת התרגש מהטיסה.

עצרנו לתצפית על רכס ההרים המזרחי באגם Willow. בהמשך, עצירה ליד צנור הנפט. הצנור עילי ולא תת קרקעי ובנוי באופן שרעידת אדמה לא תגרום לו להתפרקות (ובאלסקה אין ספור רעידות אדמה מידי חודש).

הנקודה הבאה - קרחון וורטינגטון אשר ממש מגיע כמעט עד הכביש (בעבר הוא היה הרבה יותר קרוב לכביש אך הוא נסוג בשנים האחרונות) ירדנו לנקודת התצפית על הקרחון. יש במקום מסלול הליכה עד לקרחון ממש אך בגלל מזג האוויר והגשם שכמעט לא מפסיק, לא יכולנו לרדת לקרחון. נקווה שביציאה מואלדז מזג האוויר יהיה נאה ויאפשר לנו את הגישה לקרחון. ממשיכים בנסיעה לאורך מעבר תומפסון - מעבר הרים יפיפה. נהר זורם לאורך הכביש ומכל צד מפלים נופלים ומגבירים את קצב הזרימה.

הגענו לואלדז.

בואלדז קרו 2 אסונות משמעותיים ב"יום שישי הטוב" (החג הנוצרי). ב- 1964 רעשה האדמה במשך למעלה מ- 4 דקות  (!) בעוצמה של 9.2 בסולם ריכטר. רעידת האדמה השנייה בעוצמתה שנמדדה עד כה. כל אלסקה רעדה וההרס היה עצום. גלי צונמאי הגיעו עד לאוסטרליה. העיר ואלדז בפועל נחרבה והוקמה מחדש ממקום שנתפס בטוח יותר מבחינת פגיעות לגלי צונאמי במרחק של כ- 5 מייל מהאתר הישן. בעיר יש לא מעט שלטי הכוונה למסלול מילוט במקרה של צונאמי.

האסון השני היה אסון המיכלית אקסון ואלדז שעלתה על שרטון במפרץ שך ואלדז וגרמה לאחד האסונות האקולוגיים הגדולים בהיסטוריה.

בכניסה לולאדז יש מדגרה של דגי סלמון. קפצנו לראות את הדגים אולי לפגוש איזה דוב.... אז הדגים שוחים כמו משוגעים המעלה הזרם אבל דובים עוד לא ראינו. המשכנו לעיר. עצרנו לאכול באחת הנקודות הנחמדות והטעימות שלנו עד כה - דוכן קטן שנקרא PotatoHead (כמו הצעצוע המפורסם). אכלנו בוריטו נהדר, סלט עוף פיקנטי בפיתה (הם ניסו לרגע להסביר לנו מה זה פיתה...) וסנדביץ עם סלט סלמון. כל זה מלווה בציפס מצויין.

ואלדז יושבת במפרץ מדהים, מוקף הרים ואין ספור קרחונים. הצימר שלנו נחמד. יחד איתנו 2 זוגות אוסטרליים נחמדים.

אמרנו שננסה שוב את מזלנו באזור המדגרה. יש ליד המדגרה נחל קטן מלא דגי סלמון. אנחנו נוסעים ונדב צועק "דב". ואכן, מצד ימין, עומד לו דב שחור שבא לאכול. הדוב די בקלות שולף דג מהמים אבל הדג קצת "הפליק" לו עם הזנב וברח. אז נסיון שני ותפס דג נוסף. הפעם הדב החזיק אותו די חזק וחזר ליער. חוויה מיוחדת לסיום יום יפיפה.

Denali Highway

איך אומרים אצלנו - Highway עאלק. דרך כורכר לא סלולה לאורך כ- 200 ק"מ עם נופי בראשית אמיתיים. 

איזה יופי !!

נפרדנו בבוקר מהפארק הלאומי דנאלי ויוצאים מזרחה. נסענו בכביש 8 - Denali Highway. 

בעבר, זו הייתה הדרך לפארק הלאומי דנאלי עד לסלילת הכביש מאנקורג'. מאז, התנועה בכביש פחתה מאוד. הדרך משמשת בעיקר לתיירות ולציידים שמגיעים לאזור. לא לטעות - הדרך מתוחזקת ופשוטה לנסיעה. הטויוטה שלנו אוכלת את הכביש בלי מלח. 

הנופים מסביב באמת כאילו מתוך סרט טבע - הרים, קרחונים ברקע, טונדרה, נהרות ואגמים.

איתי ואני לא מפסיקים לצלם. לאורך הכביש לא מעט "מחנות" קטנים של ציידים שמגיעים עם כל הציוד - בגדי הסוואה, כלי נשק (אפילו ילד די צעיר שמסתובב עם רובה ציד... אמריקה ורסנו), ועורות תלויים מחוץ לקראוונים. דבר אחד לא ממש ראינו - חיות בר... אז מה הם בדיוק צדים? אבל כנראה שהם נכנסים לתוך שטחי המרעה (אין פה ממש יערות אלא בעיקר שיחים גבוהים).

לאורך הכביש יש אולי 2 מקומות לעצירה. 

עצרנו למתחם הראשון - "מסעדה", בקתות ועוד. מסעדה שהיא בעצם קראוון די מצוקמק. בפנים יושבים כמה ציידים. על כל קירות המסעדה, כולל התקרה, מודבקים שטרות של דולר שמשאירים מבקרים. היו שם אולי אלפי שטרות. קירות השירותים מכוסים בכיתובים ושמות של מבקרים. גם איתי וקרו השאירו מזכרת..... ראינו את זה בנקודה נוספת על לא כל כך הרבה שטרות (כנראה פחות מבקרים שם). 

אחר הצהריים מגיעים ל- Glennallen. ישוב קטן באמצע שום מקום אבל עם הרבה תיירים. הגענו לצימר שנמצא ממש סמוך לנהר די רציני שעובר כאן – Cooper River. בעלת הבית לא הייתה אבל השאירה פתקים עם הנחיות ומקרר מלא בכל טוב. אחר כך שוחחנו איתה בטלפון. היא הסבירה קצת על המקום. 

סיפרה שבימים האחרונים מסתובבת בין הבתים דובה שחורה עם 2 גורים. לא משהו שצריך להבהיל אותנו אבל שנדע. לצערנו, עד הבוקר לא ממש ראינו את הדובה. אולי בהזדמנות אחרת.

קליטה סלולרית זה נושא די נדיר פה. רצינו להתקשר אבלל לא ממש מצליחים. אולי בואלדז. בכלל, אורח החיים פה זה עולם אחר לגמרי. קצב אחר. מי שעובר למקומות כאלו מרוחקים צריך הסתגלות לא קטנה לשינוי הדרמטי באורח החיים.

פארק לאומי דנאלי - רפטינג וכלבי מזחלות

היום הוקדש ל-2 פעילויות מרכזיות - רפטינג וביקור במרכז גידול כלבי מזחלות.

את הבוקר התחלנו ברפטינג על נהר Nenana. סיגי, למרות ניסיונות שכנוע, ויתרה על הרפטינג. לפני היציאה היא לא ממש הרגישה טוב וחששה מהרפטינג. כנראה שגם הטיסה אתמול לא ממש הוסיפה רצון לפעילות יוצרת אדרנלין. בדיעבד, היה גם לה ברור שחבל שלא הצטרפה אלינו. יחד איתנו יצאה קבוצה די גדולה של כ- 40+ אנשים ב-6 סירות גומי. עיקר הקבוצה הייתה קבוצת פנסיונרים ממש "מבוגרים" אבל צעירים ברוחם ועליזים ושמחים, שבלי שום חשש ירדו למים.

לפני הירידה למים קבלנו חליפות שאוטמות לחלוטין כל כניסה של מים. וזה עובד. הגענו אחרי רפטינג די סוער בחזרה, יבשים לגמרי. קרן חיברה את הגו-פרו לקסדה וקדימה, יורדים לנהר.

הזרימה די יפה ויש לא מעט Rapids - קטעי זרימה ממש רציניים. בסירת הגומי שלנו 9 אנשים (כולל המדריך) וכולם עם משוטים ועובדים לפי הנחיות המדריך. עשינו שייט של שעתיים מלאות במים. פעילות כיפית ומומלצת.

לאחר הרפטינג, הלכנו למרכז המבקרים של הפארק ממנו יוצאת הסעה ל"מלונות" - Kennels - של כלבי המזחלות של פארק דנאלי. בפארק פועלים כלבי מזחלות בפעילות שוטפת, בעיקר בחודשי החורף להעברת אספקה לתוך הפארק. חלק מזה זה שימור ההיסטוריה של אלסקה אבל חלק נובע מסיבות פרקטיות - יש מצבים שבהם, פתרון של כלבי מזחלות הוא הכי יעיל.

אנחנו מתלהבים מהכלבים לא מעט בגלל שמרביתם נראים כמו האחים התאומים של בוני. מדהים. היו גם כמה כלבים שאפילו באותו צבע, מבט ותנוחה. אלו כלבי אלסקן האסקי. אלו כלבים חכמים, חזקים מאוד (יכולת נשיאת משאות ביחס למשקל גוף יותר גבוהה מכל בהמה אחרות (סוס, שור וכ')), יכולת שרידות בתנאי אקלים קיצוניים.

לפני כשבוע נולדו לאחת בכלבות 7 גורים והשמחה גדולה.

הסתובבנו ליד הכלבים, קצת ליטפנו ונזכרנו בבוני שנשארה בבית....

בהמשך, הוציאו 7 כלבים אשר נקשרו לעגלת אימונים שמשתמשים בה בקיץ. כל הכלבים פשוט התעוררו ונראה שהם מתרגשים ליציאה הקצרה לריצה. בהוראת המדריכות, הכלבים מתחילים לרוץ במהירות ממש גבוהה. עשו סיבוב סביב חור/שה קטנה וחזרה לאזור התצוגה. בוני הייתה מסתכלת ואומרת - "שאני ארוץ ...??". בכל מקרה היא כבר זקנה בשביל פעילות כזו. כלבי מזלחות שמגיעים לגיל 9 נשלחים למשפחות מאמצות באלסקה (לא בארצות חמות).

חזרו לבקתה. בערב יצאנו לאכול במסעדה במקום. אני מפטפט כמה שניות עם הבחור בקבלה. הוא פתאום מתחיל לדבר על המתיחות עם צפון קוריאה והערכות שארה"ב תתקוף את צפון קוריאה. ושוב חוזרים לנקודה של אובמה. אנחנו שומעים לא מעט דיבורים על כמה שאובמה היה, מבחינת חלק לא מבוטל של האמריקאים, נשיא גרוע. גם הנהג באוטובוס לפארק "טרח" לציין זאת. הבחור במסעדה אמר שהמצב מול צפון קוריאה זה רק בגלל שאובמה נתן לצפון קוריאה להגיע למצב הזה. צריך נשיא חזק.

מסתבר שטראמפ לא ממש נבחר כאן בטעות. חלק לא מבוטל מהאמריקאים כנראה שבע עד תום משלטון דמוקרטי. בוודאי באלסקה הלבנה והרפובליקנית...

הסיסמא של טראמפ - Make America Great Again בהחלט נגעה ללא מעט אנשים.