היום השישי - היסטוריה אמריקאית

היום, עשינו היסטוריה.

ובכן, לא ממש "עשינו" אלא ביקרנו ב-2 אתרים מרכזיים בהיסטוריה של ההתיישבות בצפון אמריקה.

התחלנו את היום בנסיעה ל- Plymouth. לפלימות' הגיעה האונייה ה- Mayflower עם 102 מהגרים. אלו נחשבים קבוצת המהגרים הראשונה שנחתה ב"עולם החדש". האונייה שטה במשך 66 יום, עצרה במספר מקומות ולבסוף נחתה סופית בפלימות'. נקודת הנחיתה מצויינת היום על ידי אבן Plymouth Rock. האונייה במקום הינה שחזור מדוייק שנבנה באמצע שנות החמישים באנגליה ועבר גם את אותו מסלול מאנגליה לאמריקה. עלינו על האונייה והאמת, מדהים איך 102 איש הצליחו לעבור את המסע הזה. אונייה קטנה, בתנאים שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין.

טיילנו קצת בחוף של פילמות'. הנוף מוכר, חופים, יאכטות, בתי עץ. מן הסתם נוף שונה מהנוף שהמהגרים ראו כשנחתו על החוף.

מפלימות' המשכנו לכיוון בוסטון. מערבית לבוסטון נמצאת העיירה Concord. סמוך לעיירה, החל בצורה לא מתוכננת הקרב שציין את תחילת מלחמת העצמאות של המושבות. קצת היסטוריה. המושבות בעיקרון לא רצו עצמאות אלא הכרה כאזרחי הממלכה ואף ייצוג בפרלמנט בטענה ש"אין מיסים ללא ייצוג". כמו שאמר ביל קלינטון - It's the economy, stupid. זה רלוונטי גם למלך ג'ורג' השלישי....

באפריל 1775, שלח הגנרל גייג' - מפקד הצבא הבריטי ומושל מסצ'וסטס - גדוד לקונקורד כדי להחרים מחסני נשק. ב-19 באפריל נפגש אותו הגדוד עם אנשי מיליציה, ליד העיירה לקסינגטון.

בקרב שהתחולל ליד העיירה, הובס הכוח הבריטי והוכרח לחזור לבוסטון, שם הכריזה אספת המחוקקים על הגנרל כאויב המולדת. הייתה זו "הירייה שנשמעה ברחבי העולם". הפארק משחזר בצורה יפייפיה את יום הקרב ואת מסלול הנסיגה של הבריטים שלאורכו נערכו מספר קרבות באותו יום. בגשר בקונקורד עמדו משני הצדדים הכוחות וירו, כמנהג הזמן אחד בשני ברובי מוסקט.

בקונקורד עורכים גם שחזורים  של הקרבות. אנחנו ראינו סרט המשחזר את אירועי אותו יום. באחד הבתים פטפט איתנו אחד המציגים (התמונה איתי) והשווה באהדה רבה לישראל בין הערכים האמריקאים לישראלים והשאיפה לעצמאות.

הגענו לבוסטון. המלון שלנו בקיימברידג' אז יצאנו לכיוון כיכר הרווארד אשר צמודה למתחם של המכללות של הרווארד. בטיול הזה דגמנו 2 אוניברסיטאות ברמה עולמית. אני לא בטוח מי מדורגת גבוה יותר, נדמה לי שהרווארד למרות שייל משדרת יותר יוקרה. אבל יש אוויה ברחובות. נכנסנו לחצר המרכזית בהרווארד כדי לנשום קצת אוויר פסגות אקדמי. מי יודע, אולי נדב יחזור לכאן יום אחד (איך אומרים הבני דודים שלנו, אינשאללה...) .