היום החמישי - מרתה'ס ויניארד

מרתה כבר מזמן לא כאן, וכרמים גם אין ממש, אבל האי מרתה'ס ויניארד הוא בלי ספק אחד המתויירים בניו אינגלנד. לפי הפרסומים, הנשיאים הדמוקרטיים - קנדי, קלינטון, אובמה - נוהגים לבלות כאן. אז לא פגשנו באף נשיא, אבל הגענו לאי יחד עם רבים אחרים לבלות יום שבת.

קצת חששנו ממזג האוויר, אבל עד שעזבנו את האי, היה מזג אוויר חם ושמש חזקה. אני כבר שומע את הקריאות כשנחזור לארץ, "איזה שיזוף תפסתם..". בגלל הגשם אתמול, לא לקחנו קרם הגנה, ועכשיו, אנחנו וברק אובמה כמעט באותו צבע עור.

אנחנו משכימי קום גם בארץ, אז הספקנו למעבורת מוקדמת יחסית והגענו לאי. אמרתי שננסה קצת משהו אחר ושכרנו אופניים. חברים, האופניים זה כיף, אבל צריך להיות בכושר בסיסי, וחלק מסויים בפמליה שלנו, שלא ננקוב בשמם, ממש לא בכושר.

אז כאמור נחתנו עם המעבורת ב- Oak Bluffs ויצאנו לנסיעה באופניים לעיר הסמוכה - אדגרטאון. נסיעה של 6 מייל. הנסיעה לאורך החוף, אנשים מגיעים עם כסאות חוף. החופים די צרים כפי שמוכר בניו אינגלנד. לאחר נסיעה של כשעה, הגענו, מיוזעים כהוגן לאדגרטאון. כמעט שכחתי לציין שאני ונדב רכבנו יחד באופניים עם נגרר מאחור שנדב יושב על אופניים בלי גלגל קדמי והכידון שלו בעצם מחובר אלי, כמו שרואים בתמונה. הנסיעה באופניים לסיגי לא הייתה כאמור קלה, אבל נדב נהנה מכל רגע !

חזרנו ל Oak Buffs. מרכז העיר נדמה כאילו נשאר בערך ב- 1935 אבל במצב טוב. בתי העץ, חנויות צבעוניות, מסעדות מקומיות (אין רשתות מוכרות). אכלנו פיצה וסלט טעימים. בלב העיר יש מתחם נפרד לחלוטין של אגודה (בעלת צביון דתי) אשר הקימה פארק עם בתים ויקטוריאניים יפייפים, ממש בלב העיר. מהרחוב הראשי נכנסים באחד הרחובות הצדדיים ומגיעים לעולם אחר - כמו שאמרתי, חזרה ל- 1867.



עייפים, חזרנו למזח לקראת השייט במעבורת ליבשת. הנמל מלא באוניות, מתרחצים, בתי חוף. די מהר השמיים מתכהים ושוב, קצת לאחר שהחל השייט, התחיל גשם די רציני. פשוט גשם חורפי כבד באמצע הקיץ.

היום, גם נדב היה עייף מידי אז נחתנו בחדר, כביסה ולישון. היום אני ישן עם נדב והחיוך שווה את הכל.
-----------------------------------
באמצע הנסיעה באופניים בחזרה, בין העליות, קרן התקשרה. איזה כיף לשמוע אותה. דיברנו איתה כמה דקות ואני חושב שזה נתן לנו דלק להמשיך אחרת קשה לי להסביר את הסיום היחסית מהיר של הנסיעה.