יום 13 - יילוסטון

חיילים יצאו לדרך
למסע רגלי גדול
התקדמו בלי פיק ברך
ובשיר הרימו קול
=====================
היום טיילנו בחלק הדרומי של יילוסטון - אגן נוריס, גרנד קניון והאגן המערבי.
אגן נוריס הוא מתחם די גדול. יש כאן 2 מסלולי הליכה (גם כאן בצורת הספרה 8....). באגן פועל הגייזר הגדול ביילוסטון - "ספינת הקיטור" SteamBoat. אבל הפעילות שלו די נדירה ולא התמזל מזלנו לראות התפרצות. הוא רק פולט כמות ענקית של קיטור. אבל טיילנו ליד הגייזרים והבריכות הצבעוניות. כשהגענו לאחד הגייזרים שדי קרוב לטיילת העץ, הוא פתאום התחיל להתפרץ, כאילו לכבודנו. המים מגיעים לגובה של כ- 3-4 מטר להערכתי והמראה מרהיב.
הנקודה הבאה שלנו היתה בגרנד קניון של יילוסטון. הכביש מאגן נוריס לגרנד קניון, סמוך לשדות מרעה גדולים של עדרי באפלו ועצרנו בכמה מקומות לצילום של החיה הגדולה הזו. אפילו הצלחנו יחסית להתקרב ולצלם.
הגרנד קניון של יילוסטון הוא באמת מראה מיוחד ויוצא דופן. אבל "משלמים" בכמה מסלולי הליכה לגמרי לא קלים. נקודת התצפית הראשונה על המפל התחתון לוקחת אותנו עד שפת המפל. אבל זו ירידה של כ- 200 מטר (המסלול הרבה יותר ארוך... זה רק הגובה שיורדים אליו). נדב וסיגי הצטרפו אלי וירדנו את כל הדרך. התצפית יפה, המים זורמים במהירות, המפל נופל מגובה של כ- 100 מטר. המראה של הקניון בצבע חום בהיר מרהיב. פשוט יפה. אבל העלייה למעלה לא קלה למי שלא ממש בכושר, ולא אציין שמות.....
המשכנו לתצפיות נוספות על המפל לאורך הקניון. אחרי ארוחת הצהריים, עברנו לגדה הדרומית של הקניון. בנקודת התצפית המרכזית, יש 2 תצפיות, אחת "רגילה" והשנייה נקראת מסלול "הדוד טום". אז הדוד טום סידר למטיילים חתיכת מאמץ. כמובן שרק אני ירדתי... בתחילת המסלול יש ירידה בשיפוע יחסית מתון אבל אז מגיעים ל- 300 מדרגות ברזל די תלולות שמביאות את המטייל לנקודת תצפית מדהימה על המפל התחתון (הגדול). אבל העלייה, אוי העלייה. אני חייב קצת לציין שדי להפתעתי, אני עדיין יחסית בכושר סביר. היו שם לא מעט אנשים שהעלייה הזו לקחה להם לא מעט זמן, וזה בלשון המעטה. הגעתי למעלה די עם הלשון בחוץ, אבל עשיתי את זה בקצב טוב.

המשכנו בנסיעה לאורך אגם יילוסטון. נקודה מעניינת על האגם. האגם בגובה של 2,600 מטר מעל פני הים. מסוף דצמבר ועד תחילת מאי האגם קפוא וגם בשאר השנה אי אפשר ממש להתרחץ בו. המים קרים מידי. אבל גם ליד האגם הקר הזה פועלים מעיינות חמים.
ממש צמוד לאגם יש אזור גייזרים ומעיינות שנקרא "הבוהן המערבית" West Thumb. מלבד הגייזרים והמעיינות על שפת האגם, יש 2 גייזרים ממש בתוך האגם. לחשוב רק איך כל זה נראה בחורף. שילוב של טמפרטורות קיפאון ומעיינות חמים.
סיימנו יום עמוס. חוזרים למלון, ארוחת ערב מקלחות ונופלים למיטות.
לפחות בבקרים אני פושט את מדי הרס"ר והילדים (בעיקר קרן) ישנים טוב וקמים בסביבות 8. 

יום 12 - יילוסטון

יום ראשון ביילוסטון.

היום טיילנו לאורך אזור הגייזרים של יילוסטון. יילוסטון עומדת בכל הצפיות שהיו לפני הנסיעה ויש לנו עוד יומיים לטייל בפארק. הנופים, תופעות הטבע המאוד מיוחדות. קשה מאוד להעביר בתמונות. 

עצרנו לאורך נקודות העצירה בכביש של אזור הגייזרים. בדרך לפארק וגם בחזרה ממנו עומדים לפעמים רכבים בצד הכביש. זה סימן שיש כאן חיית בר. אז גם אנחנו עצרנו וראינו איילים בצידי הדרך. לאורך הדרך יש 3 "אגנים" - התחתון, האמצעי והעליון. אולד פייתפול המפורסם נמצא בעליון. הגענו מהכניסה המערבית של יילוסטון ועצרנו ברוב המקומות לאורך הכביש עד שהגענו לקראת הצהריים לאולד פייתפול. בכל מקום, החניות כבר מלאות אבל כל הזמן יוצאים אנשים ונכנסים רכבים חדשים. הסדר מופתי. מסלולי ההליכה בכל המקומות מסודרים כטיילת רצפת עץ. אסור לרדת מהמסלול. באגן התחתון נמצא מתחם בשם "סיר הצבע" / Fountain Paint Pot. יש בו עשרות מעיינות חמים שהשוליים שלהם צבועים בהמון צבעים ע"י אצות שפעילות במעיינות.

באגן האמצעי פועל המעיין החם הגדול ביילוסטון - "מעיין הפריזמה הגדול". הגענו יחסית מוקדם בבוקר (בסביבות 9 וחצי בבוקר) בחוץ די קריר ואילו המעיינות חמים. הפרשי הטמפרטורה יוצרים מסך של אדים. המים זורמים מהמעיין כלפי מטה. מילים לא יוכלו תאר את המראות האלו. פשוט מרהיב. 

אולד פייתפול הוא הגייזר המפורסם והידוע מבין 10,000 התצורות ההידרו-תרמיות המיוחדות שבפארק. הוא מתפרץ בממוצע אחת ל-80 דקות, ואז מתפרצים ברעש לעבר השמים אלפי ליטרים של מים רותחים וקיטור (בין 14,000 ל- 32,000 ליטרים) המגיעים לגובה של בין 33 ל- 50 מ'. כל התפרצות כזאת נמשכת בין דקה וחצי לחמש דקות. פייתפול הזקן נחשב למתמיד ביותר, מכיוון שמעולם לא החמיץ התפרצות במשך למעלה מ-120 שנות תצפיות. בשל מופעיו התמידיים העניקה לו משלחת המחקר משנת 1870 את שמו. 

כשהגענו למרכז המבקרים בדיוק התחיל הגייזר להתפרץ. עמדנו וצפינו בהצגה. קצת טיילנו במרכז המבקרים הענק, אכלנו צהריים ואני ונדב הלכנו שוב לראות את הגייזר. במרכז המבקרים יש שלט שמציין מתי ההתפרצות הבאה (+/- 10 דקות). אז תפסנו מקום בשורה הראשונה, על רצפת העץ, וצלמנו את הגייזר בפעולה. 

נסענו בחזרה לווסט יילוסטון. ממש צמוד למלון נמצא מרכז הגריזלי והזאב. זהו מעין גן חיות חינוכי קטן שמחזיק דובי גריזלי, דובים שחורים, זאבים, נשרים. כל החיות (ע"פ המצויין בכניסה) הן חיות שמסיבות כאלו ואחרות לא יכלו להמשיך לחיות בטבע והגיעו ממקומות שונים בצפון אמריקה. הגריזלי הוא חתיכת דב. דבר אחרון שמישהו רוצה זה לפגוש אותו בטבע.

כתבתי קודם על הספרים שקראתי כילד. אז ביחד עם ביל קרטר, אני חושב שקראתי את כל ספרי קרל מאי. בוודאי אלו שהיו בספרייה בקרית ים, והיו הרבה. בכלל, המערב הפרוע, אינדיאנים (וינטו), ציידים לבנים (יד הנפץ, יד האש), כל זה הסעיר לי את הדמיון כילד. הילדים של היום לא יודעים מה הם מפסידים. הגריזלי היה "כוכב" גדול בספרי קרל מאי. אז במציאות הוא אכן חיה מרשימה. אני מניח שבטבע  הפראי, הוא בכלל מדהים (שוב, לא שווה להיפגש איתו...). ליד המרכז, יש קולנוע IMAX וראינו סרט במסך ענק על יילוסטון. אז גם לפי הסרט, מחכים לנו עוד יומיים מרשימים.

שיהיה שבוע טוב.

 

יום 11 - פארק לאומי גרנד טטון

את היום התחלנו בשיחה עם איתי בסקייפ. איזה כיף לראות אותו !! כבר כתבתי באחד הפוסטים על נפלאות הנסיעה המודרנית.
טיילנו היום בפארק הלאומי גרנד טטון. הפארק צמוד ליילוסטון מדרום ואחר הצהריים נגיע ליילוסטון.
אבל, גרנד טטון שווה בהחלט יום ביקור (אמריקאי שיקרא את הבלוג יגיד, יום? רק יום? אפשר לבלות כאן שבוע..). רכס הטיטון, הוא חלק מהרי הרוקי'ס. גרנד טיטון מתנשא לגובה של 4,200 מטר והוא הבולט בכל הרכס. ממול הרכס עמק גדול. וכך, הנוף לאורך הפארק - משמאל רכס ההרים, באמצע אגמים ומימין עמק גדול.
התחלנו את היום באתר היסטורי בפארק, המעבורת של מנור (Menor). זו מעבורת אשר העבירה נוסעים מצד אחד של הנהר לצד השני. חבל נמתח משני גדות הנהר, ומעבורת / רפסודה העבירה את הנוסעים. במקום יש גם "חנות" שיושב בה פנסיונר עוד מהתקופה ההיא כנראה...
המשכנו לאגם ג'ני. קרן ונדב נשארו ברכב ואני וסיגי יצאנו לטיול רגלי. מעבורת לקחת אותנו לצד השני של האגם ומשם יש טיפוס בדרך הררית ל- 2 מקומות - המפלים החבויים (Hidden Falls) ותצפית שנקראת "נקודת ההשראה" (Inspiration Point).

הבנתי את הרעיון, בכל מקום שיש בו תצפית שצריך בקבוק חמצן כדי להגיע אליה, קראו לו "נקודת ההשראה". גם בברייס קניון הייתה נקודת השראה וגם שם היה חתיכת טיפוס בשיפוע. וכמו בברייס, גם כאן, הפרש הבודד עולה לתצפית לבדו. אבל, הדרך למפלים יפה מאוד, המפלים עצמם יפים וגם הדרך לנקודת ההשראה נותנת השראה.
חזרנו (אחרי כשעתיים...) לחניה. הילדים, אחרי ויכוחים וגם קצת מעבר לזה וכבר כמעט ברוגז... אבל בדיוק בחוץ חונה פרארי אדומה מדהימה ונדב מיד עוזב את המריבות.
מכאן כל הנקודות והתצפיות הן ללא הליכה כך שכולנו ביחד. עלינו לפסגת הר סיגנל לתצפית יפה לשני צידי הפארק. משם ירדנו למרכז המבקרים על האגם ונהננו מארוחת צהריים טעימה במסעדה ממש על האגם. נקודת תצפית נוספת היא נקודת הצילום הפופולרית בפארק. ההרים משתקפים כאן על המים וזו התמונה המייצגת המרכזית של הפארק. רק שבתצפית יש המון יתושים עוקצנים אז צילמנו מהר וברחנו כל עוד נפשנו בנו. עוד עצירה קטנה במרינה ואנחנו נפרשים מגרנד טטון ועוברים לילוסטון.

נסענו בעיקר בחלק הדרומי של יילוסטון לכיוון המלון שלנו שהיה בווסט יילוסטון, ממש בכניסה המערבית של הפארק. אז בדרך, קצת צילמנו מקומות מיוחדים - את הכניסה לפארק, נקודת ציון של קו פרשת המים של צפון אמריקה ועוד.
בדרך, נכנסו לבקר את "אולד פייתפול", הגייזר המפורסם. יש לי בתכנון יום שלם לכל אזור הגייזרים, אבל אנחנו כבר פה, אז נראה את ה"להיט" של הפארק.
מרכז המבקרים כאן הוא ענק ולמרות מגרשי החניה, בקושי מצאתי חניה. הורדתי את כולם ליד הרחבה שצופה על הגייזר ונסעתי לחפש חניה. אז 3 דקות אחרי שהורדתי אותם, אולד פייתפול נתן הופעה לכבוד המשפחה. אני רואה רק אדים מרחוק. מכיוון שכולם עייפים, נדב רוצה בריכה, לסיגי המיגרנה הגיעה לביקור, אז את אולד פייתפול אני אבקר בימים הבאים.

הילדים בבריכה, אז ניצלתי את הזמן לכתוב את הפוסט.  בלי לשים לב יצא פוסט ממש ארוך. מן הסתם יום עם הרבה חוויות.
שבת שלום.

יום 10 - ג'קסון, וויומינג

קמתי היום בבוקר למימוש עסקה. בדיקת שער הדולר, שיחה קצרה עם פריקו ורווח נחמד לדור. התנתקות מלאה הייתה רק אצל אריק שרון.
מזג האוויר כאן כבר שונה. בלילה די קריר והטמפרטורות מגיעות ל-10 מעלות ומטה. בבוקר, כולם עוד ישנים ואני ירדתי קצת ללובי. יציאה קצרה החוצה וקצת נבהלתי. היה ממש קר. אבל קר. ואנחנו מתוכננים היום לצאת לרפטינג. בדקתי את תחזית מזג האוויר והתחזית היא לכ- 20 מעלות בשעות הבוקר. רק זה חסר לי, שמישהו יחטוף דלקת ריאות. אבל השמש מתחילה לצאת, מתחיל להתחמם קצת ויצאנו לרפטינג. מקבלים חליפה (חלק עליון) שמגינה מהמים, חליפת הצלה, משוט ויאללה למים. הסירה די גדולה. בסירה מדריך (ממש חברמן צעיר), 6 מבוגרים (כולל קרן) ו-5 ילדים כאשר נדב הכי גדול. הזרימה די מהירה, הנהר יחסית גלי אבל לרוב השייט קליל.
הכיף הגדול הוא ב- 8 נקודות שבהן הזרימה ממש חזקה ויש גלים וקפיצות של הסירה במים. אני יושב מקדימה וחוטף בלי סוף את המים הקרירים (אבל לא יותר מידי). המדריך נותן פקודות מתי לחתור, מתי להפסיק. באמצע הוא מנהל שיחת חולין עם כולם. הנוף בערוץ הנהר יפיפה, ראינו קן נשרים ונשר אמריקאי (Bald Eagle) שחג מעלינו. איזה יופי ואיזה כיף.
כל הסיפור הוא 3 שעות. נסיעה ב- School Bus (רק שנצבע בירוק) כמו תלמידי בית ספר יסודי בארה"ב, עוד שעה ורבע במים ונסיעה בחזרה לעיר. אחרי מקלחות, אני וקרן אכלנו לצהריים - גלידה.
אחרי הגלידה (ומק'דונלדס לסיגי ונדב..)נסענו למלון נופש ומרכז ספורט בעיר. במקום יש מגלשת הרים. במגלשה הקודמת בפארק סיטי, לקחנו את המגלשה המהירה, אבל בחורה אחת שיצאה המון זמן לפנינו, נסעה במסלול המהיר במהירות של צב צולע. זה די קלקל לי ולנדב חצי מסלול. אז בג'קסון, פחות אנשים במגלשה, וידאנו שיש די מרחק מהגולש שיצא לפנינו וגלשנו במהירות למטה. פה כבר חייבים ברקסים. המהירות והסיבובים ממש מהירים. קרן ונדב עלו לסיבוב נוסף. ביציאה, בחניה לידינו עומדות 3 רולס רויס, כמו בתצוגה.

היום, לבקשת הקהל, התגלחתי אחרי כמעט שבועיים. בפעם האחרונה שהיה לי זקן כזה ארוך הוא היה זקן ג'ינג'י לתפארת. היום הכל לבן. מה זה ??! כל הזקן הג'ינג'י עבר לאיתי.

יום 9 - עוזבים את יוטה, ברוכים הבאים לג'קסון וויומינג

אנחנו נפרדים היום מיוטה ומתחילים את הביקור שלנו בוויומינג.
אבל לפני שנפרדנו מיוטה, ממש ביציאה מסולט לייק סיטי עצרנו בבסיס של חיל האוויר האמריקאי. יש במקום את אחד המוזיאונים הגדולים של החיל ותצוגה פשוט מרהיבה של מטוסים מכל התקופות, מהאחים רייט ועד היום. אי אפשא בבלוג להכניס את כל התמונות. יש 2 האנגרים ענקיים עם מטוסי קרב ממלחמות העולם ועד F15 ו- F16 של היום.
אחד המטוסים הכי מרשימים זה ה- B17, "המבצר המעופף". במטוס טסו 7 אנשי צוות. המטוס הזה היה אחד הגורמים היותר משמעותיים בניצחון של האמריקאים במלחמת העולם השנייה. ערים רבות בגרמניה סבלו מאוד מנחת זרועו של המפציץ הזה. יש בהנגר גם את ה"ציפור השחורה". מטוס ריגול ענקי אשר מחזיק בשיא העולמי למהירות טיסה של מטוס סילון, 3 מאך. חוץ ממטוסים, יש בתצוגה, דגם מלא של 2 פצצות אטום. מחוץ להאנגרים יש תצוגה של מטוסי תובלה ענקיים שהיו גדולים מידי להאנגר. בין היתר עומד גם מפציץ אסטרטגי B-1. מוזיאון חובה. וגם חינם. כמו שיעקב טרנר אומר, "5 דקות מסולט לייק סיטי".
יצאנו צפונה לכיוון ג'קסון. הייתה לנו היום נסיעה די ארוכה. לקראת ג'קסון, עברנו בעיירה אפטון שבה עומד שער קרני איילים הגדול בעולם המורכב מ- 3,011 קרני איילים ושוקל 15 טון. ממש לקראת ג'קסון, אנחנו עוברים ליד Snake River. מחר אנחנו נצא לרפטינג על הנהר וראינו קבוצות בנהר. נראה כיף.
הגענו לג'קסון. הכל בסגנון המערב הפרוע. החנויות, המסעדות, הבארים, בתי המלון. לאחר שהתארגנו, יצאנו למרכז העיירה. כל יום יש מופע של בוקרים עם הרבה רעש ויריות. ביל קרטר, השולף המהיר במערב מגיע לעיירה ועושה סדר.
=========
לקראת הטיול מצאתי אתר אינטרנט אשר "טרף" ובמידה הפריך חלק משמעותי מעולם ילדותי. כילד, קראתי המון ספרי ביל קרטר. באותה תקופה היו כמה "מתחרים" - ביל קרטר, רינגו ופאטריק קים. אני הייתי חסיד ביל קרטר. מסתבר, שהסופר "א.בלמר" שהייתי בטוח שמדובר בסופר מערבונים אמריקאי, הוא בעצם אורי שלגי, סופר ובעלים של הוצאה לאור. ביל קרטר זו סדרת ספרים ישראלית. במערב הפרוע, לא ממש שמעו על ביל קרטר...
 אבל בשבילי, ביל קרטר עדיין השולף המהיר במערב.
=========
אחרי קרב היריות, נסענו לעיירה הסמוכה ועלינו על רכבל ל"הר המפגש". יש במקום רכבל חדיש ומהיר, אבל הוא היה סגור. כמעט חזרנו לג'קסון כשאחד העובדים הפנה אותה לרכבל "גונדולה" סמוך. העלייה להר הייתה חינם והנופים של האזור מדהימים. חזרנו לעיר, אכלנו פיצה טעימה ולמלון.
9 וחצי בערב, ועוד אור בחוץ.
איזה יופי של יום.
 

יום 8 - סולט לייק סיטי

היום היינו אמורים לקפוץ בצניחה חופשית, לצערנו זה לא יצא אז היה לנו קצת יותר זמן לטייל בסולט לייק סיטי.
המורמונים מזכירים לי שני קטעים מסיינפלד. הקטע הראשון הוא של הבוס של ג'ורג' בינקי'ס שעבר שטיפת מוח על ידי מיסיונרים ועבר לעבוד בניקוי שטיחים. הקטע השני הוא "שלווה עכשיו" / Serenity Now. הם כל כך נחמדים, רגועים, כל הזמן מחייכים, אדיבים. אז כמו שנאמר Serenity now, Insanity later.
סולט לייק סיטי זו אחת הערים הכי מסודרות שראיתי. מתוכננת, נקייה להפליא, מדשאות וצמחייה בכל מקום. התחבורה העיקרית היא חשמלית. הנסיעה במרכז העיר (אזור די גדול) חינם. ליד המלון שלנו נמצאת האוניברסיטה של יוטה. איזה יופי. אצטדיון הבייסבול פשוט ענק. רציתי לרשום את קרן לשנת הלימודים הקרובה, אבל ההרשמה היום סגורה....

את הבוקר התחלנו בבניין הקפיטול של יוטה. זהו בית המחוקקים ובית המשפט העליון של יוטה. הבניין עומד על אחת הגבעות הגבוהות של סולט לייק סיטי ומשקיף על העיר. לא רחוק, נמצא מתחם הכנסייה המורמונית Temple Quare. את הרכב החנינו בחנייה תת קרקעית (ביציאה, התשלום 10$, רק במזומן. היה לי רק שטר של 50$ וכמו בהרבה מקומות, לא מקבלים שטרות גדולים. הבחורה במחסום לא חשבה לרגע, עם חיוך גדול אמרה אין בעיה, סע לשלום. Serenity Now!!!).
Temple Square זה כמו הותיקן של המורמונים. הכנסייה המרכזית (שאליה לא ניתן להיכנס), מרכזי מבקרים, אוהל מועד עם מופעי מוזיקה, בנייני משרדים, ספרייה שמרכזת את מקור מידע הגנאולוגיה ((בניית אילן יוחסין) הגדול בעולם. המורמונים, בהיותם מסיונרים, שואפים להטביל כל נשמה אבודה, גם אחרי המוות. היה לפני כמה שנים עימות עם ארגונים יהודיים לאחר שנודע שהמורמונים הטבילו יהודים לאחר מותם, המפורסמת ביותר הייתה אנה פרנק. מה להגיד, מאחורי כל הנחמדות והחיוכים, נמצאים מיסיונרים עם אמונה דתית קנאית. Serenity Now.
אבל, בשורה התחתונה, כל המתחם יפיפה. הגננים עובדים כאן שעות נוספות. מדשאות, פרחים בכל צבעי הקשת, מזרקות. הכל מסודר, נקי, מחוייך. ב-12 בצהריים בדיוק יש כל יום רסיטל קצר של נגן עוגב באוהל המרכזי. הנגינה יפה אבל את הילדים שלי זה מאוד הצחיק משום מה....

יצאנו מה- Temple Square ונסענו 2 תחנות למרכז של ספורט, מדע וקניות. The Gateway. זה בעיקר קניון גדול, אבל הוא צמוד למגרש הבית של היוטה ג'ז מה-NBA ויש בקום פלנטריום מפורסם. נכנסו (הכניסה חינם) ונדב ממש נהנה. התצוגה אינטראקטיבית, אפשר לגעת, לשחק. באחת ההדגמות התנסינו בכמות האנרגיה שצריך לייצר לתאורה (בדיוק נדב עשה על זה עבודה). מוצגת כאן "מטוטלת פוקו" אשר בעצם מדגימה את סיבוב כדור הארץ. מפעילים מטוטלת אשר נעה קדימה ואחורה, ובקצה רדיוס המטוטלת עומדים במעגל גדול מטילי ברזל. בגלל סיבוב כדור הארץ, אחת לכמה דקות, המטוטלת פוגעת במטיל ברזל ומפילה אותו. איזה יופי. גם אני למדתי משהו חדש.
חזרנו למרכז העיר, טיילנו ברחוב הראשי שגם הוא הפך לפני כשנה למרכז קניות אחד גדול. אני ונדב שוב נפרדנו מהבנות, נכנסו לחנות אפל. גם מייקרוסופט הבינו שהם צריכים ללכת בדרכי אפל וכבר ראינו חנויות קונספט של מיקרוסופט. חזרה למלון, בריכה. נדב מתעצבן שהוא מפסיד לקרן במשחק הכדור. אבל לא נורא.

היו לנו נקיפות מצפון שלא דיברנו עם איתי. יש לנו תירוץ מצויין, שכחתי את האייפון שלי ברכב ולקחתי אותו רק אחר הצהריים.. אני תמיד הייתי בדעה שכל יום להתקשר זה אולי קצת יותר מידי, אבל "בן שלי קטן, מומילה" נשאר לבד בבית, אז לא נתקשר ? אז ב-10 בלילה ביוטה, 7 בבוקר בישראל, תפסנו את החייל בדרך לבסיס והשקטנו את המצפון. לילה טוב.

יום 7 - בדרך לסולט לייק סיטי

היום אנחנו יצאנו לכיוון סולט לייק סיטי.

יצאנו מריצ'פילד ועלינו צפונה לנפי. הרבה מהשמות ביוטה הם שמות מהתנ"ך או מספר המורמונים. נפי, ע"פ ספר המורמונים, הוא אחד הנביאים ומקים שושלת המורמונים. נפי, ביחד עם משפחתו שהיו משבט מנשה ובתקופת המלך צדקיהו עזבו את ארץ  ישראל, דרך המדבר הערבי והפליגו מערבה והגיעו לארה"ב, היא הארץ המובטחת של המורמונים.

סמוך לנפי עומד הר נבו. כן, כן, הר נבו. רק שמשה לא ראה כאן את הארץ המובטחת. אבל הר נבו ביוטה מתנשא לגובה 3,600 מ' ועוברת בו דרך נופית יפה Nebo Loop Scenic Byway. בתחילת הדרך, זו אפילו דרך כורכר לא ממש סלולה, אבל בהמשך הכביש סלול. סיגי כבר בטוחה שלארץ המובטחת לא נגיע. אבל הנופים יפים. בדרך יש גם אזור שנקרא "מטבחי השטן" שהוא מעין ברייס קניון קטן. אחר כך כבר רואים יותר מטיילים ונופשים ורמת הלחץ (של סיגי) יורדת.

הנקודה הבאה שלנו היא Park City. זו עיירת נופש מאוד מרכזית באזור. יש במקום אתרי סקי ומתקיים בה פסטיבל הסרטים "סנדנס". המקום גם שימש כחלק מהכפר האולימפי באולימפיידת החורף של סולט לייק סיטי ב- 2002.

אבל אנחנו בקיץ, אז יש גם פעילות לקיץ והיא בעיקר מגלשות הרים ואומגה. כמו שכבר אמרתי, אצל האמריקאים הכל בגדול, אז האומגה היא אומגה מדגם ZipRider ששי כמוה כ- 20 בעולם. עולם לגובה של כ- 170 מ' (עם רכבל), כ- 700 מ' אורך ומהירות גלישה שמגיעה עד 80 קמ"ש. נדב ממש פחד מהעניין ואפילו היו קצת דמעות בעיניים, אבל ברגע שנפתחה הדלת ויצאנו לדרך, הכיף היה גדול. גם המגלשות מהירות והכיף גדול.

הגענו לפנות ערב לסולט לייק סיטי. כמובן, מיד קופצים לשעה לבריכה. בערב, נדב וקרן החליטו להישאר במלון ואני וסיגי יצאנו לסיור ראשוני במרכז העיר ובאזור Temple Square. רואים שהמורמונים עשירים וחזקים. הכל כל כך מתוקתק ומצועצע, אבל יפה ונעים. הפסל הגדול של ישו עם רקע היקום מסביב פחות עושה עלי רושם, אבל לחלק לא מבוטל מהאנשים זה שיא הביקור. נכנס ל"אוהל המועד" (Tabelnacle) של המורמונים. זה בית תפילה ענק עם עוגב ובו פועלת המקהלה המפורסמת של המורמונים. אז בדיוק אחת הנגנות התאמנה קצת ונהננו מקצת צלילים שמימיים. סולט לייק סיטי ב- 9 וחצי בלילה זה כמו חיפה. הכל סגור, כבישים ריקים ואפילו המסעדות כבר סגורות. אנחנו קצת רעבים אז עצרנו בסבווי, שזה המקום המועדף שלנו בטיול מבין האלטרנטיבות של המזון המהיר.

יום 6 - ברייס קניון

ברייס קניון, אולי אחד הפלאים היותר מוצלחים של הטבע.

בכל פארק שאנחנו מגיעים, אנחנו (שוב) נפעמים מהיופי. פארק ציון, אנטילופ, נהר הקולוראדו. ברייס הוא בהחלט אחד היפים שיש.

יצאנו צפונה ואנחנו נוסעים בעיקר לאורך כביש 89. כביש 89 נקרא "The West's most Western Highway" וגם "National Parks Highway". הכביש חוצה את ארה"ב מצפון לדרום, מגבול קנדה לאזור הרוקי'ז במונטנה, דרך ילוסטון, סולט לייק סיטי, ברייס קניון, ציון קניון, גרנד קניון, פניקס עד גבול מקסיקו. 1,800 מייל של כביש שלבדו שווה נושא לטיול.

לפני מיליוני שנים, האגן של קניון ברייס היה אגם שבקרקעיתו מרבצים עשירים של גיר וברזל. האגם התייבש והסלעים החלו להישחק. סלעי הגיר העשירים בברזל נחשפו לאוויר ומים והתוצאה, חלודה.... מכאן הצבעים המיוחדים של הסלעים. 

מי שממש רוצה, יכול לצאת למסלולי הליכה בתוך הקניון. אבל, מדובר בירידות ועליות של בערך 170 מטר. לא פשוט. אני אומר את זה מניסיון. ב- 2008 בבה, איתי ואני עשינו את המסלול הזה וזו הייתה חוויה "מיוחדת". בקיצור, מי שלא בכושר מינימלי, שיישאר למעלה, או שייקח טיול על סוס.

הטיול לאורך שפת הקניון הוא לא פחות יפה. זה מסלול די ארוך אבל קליל ומהנה. גם מזג האוויר היה נוח. עצרנו בנקודת תצפית נוספת שנקראת נקודת ההשראה "Inspiration Point". צריך באמת השראה כדי לטפס לתצפית. כמו הפרש הבודד, שוב אני מוצא את עצמי מטפס לבד.... אבל בחנייה מחכים לי כמה חבר'ה עם אופנועי הארלי. אז זו הזדמנות לעלות לצילום על חלום אמריקאי, והזדמנות לא פחות טובה לשרוף קצת את הרגל על אגזוז חם (למרות האזהרה).....

מברייס נסענו למלון שלנו בריצ'פילד. הימים מתחילים להתארך והשקיעה בסביבות 9. אור יש אפילו יותר מאוחר. אתמול חזרנו די מאוחר למלון וכבר לא היה ממש כוח לבריכה, אבל היום אנחנו ישר קופצים על בגדי ים ולבריכה. קצת בריכה, קצת ג'קוזי חם וכיפי, כביסה ראשונה בטיול, ארוחת ערב וכל החבר'ה כבר ישנים.

הייתה לנו היום הודעה מאוד מאכזבת. הזמנתי קפיצה חופשית בסולט לייק סיטי אבל קבוצה שהייתה אמורה לבוא ביטלה. דיברתי עם הבעלים של החברה והוא אמר לי שהוא לא יכול להוציא טיסה ל-2 אנשים. אנחנו לא מצליחים להגיע לקפיצה. זה כל כך מאכזב. קודם באיטליה, עכשיו כאן. המאמינים יגידו ש"מישהו" דואג לכך שלא נקפוץ ממטוס בגובה 13 אלף רגל ונשיר "שייפתח עלי, שייפתח...". אז חבל, ילדה בת 19 וילד בן 48 יצאו היום ממש מאוכזבים.
אני עוד נשאר לעבוד - בדיקת תלושים, לענות על מיילים. כנראה שבעידן שלנו, לא נותנים לך ממש להתנתק. אין לי את מי "להאשים" אלא רק את עצמי, אבל אני יודע שאין ברירה. אבל זה לא ממש נורא.

יום 5 - אזור פייג'

יום צילומים....

נסענו היום לפייג' (Page) אריזונה. העיר יושבת ממש על נהר הקולוראדו, ובסביבה יש מספר אתרים בעלי יופי מיוחד (כל התמונות זה צילום שלנו).

המלון שלנו בקאנאב יוטה. מהמלון זו נסיעה של כשעה וחצי לפייג', אבל פייג' באריזונה אז מזיזים את השעון שעה אחורה. את השעה הזו "החזרנו" בערב.

התחלנו את היום בעצירה לתצפית על אחד העיקולים של נהר הקולוראדו. הנהר מתעקל סביב צוק אדום וזה נראה כמו פרסת סוס ומשם שם המקום Horseshoe Bend. הצוק פתוח וצעד אחד לא במקום זה יכול להיות לא נחמד.

המשכנו לקניון אנטילופ. ב- 2008 הגענו למקום ודי מהר יצאנו לקניון. השנה הגענו לקניון והסיור הפנוי היה רק ב- 3. אז הזמנו מקום ונסענו למרינה על אגם פאואל. רציתי לשכור סירת מנוע ולהגיע להתחלה של קניון אנטילופ מהאגם. אבל גם כאן, המקום עמוס לעייפה, הכל מושכר מראש (סירות, אופנועי ים). אנחנו הנחנו שזה בגלל סוף השבוע הארוך של יום העצמאות. אי אפשר להספיק הכל, תמיד אמרתי. אז הלכנו ל"עיר". רחוב אחד ראשי, עם מסעדות וחנויות פשוטות. נכנסנו לתצפית נוספת על הסכר והנהר (במקרה ראיתי שלט מכוון לדרך נופית. נסיעה קצרה מאוד ומגיעים לתצפית ממש מרשימה). אחר כל העברנו עוד שעה ב...... וולמרט.

חזרנו לחניון של האינדיאנים (שבט הנבאחו). מהנסיעה ב- 2008, נבנו צפיות גבוהות מאוד לביקור בקניון. די חששתי שהמראות בקניון יהיו מאכזבים בגלל שהשמיים כבר מכוסים עננים. מילא עננים, אבל הדאגה הייתה שיתחיל גשם. אז התחיל טפטוף ממש קל ונסענו לקניון. הקניון מדהים גם בשעות אחר הצהריים. ההבדל העיקרי הוא שאין כניסה ישירה של קרני שמש, אבל המראות, הצבעים. בחוץ רוח די חזקה אז החול נופל מתקרת הקניון כמו גשם דק. איזה יופי. מצלמים בלי הפסקה.

יצאנו חזרה לקאנאב. ממש ביציאה מפייג' עצרנו לרגע קל לתצפית על סכר גלן, הגשר, ועל נהר הקולוראדו שממשיך בדרכו. בדרך חזרה כבר התחיל לרדת גשם ממש רציני. אבל לנו זה לא ממש מפריע. בחדשות המקומיות הראו אזורים שהיו בהם שטפונות (לא כבדים) שהיו קרובים לכביש הנסיעה שלנו בחזרה לקאנאב.

מחר אנחנו ממשיכים צפונה, נקווה למזג אוויר נוח.