היום האחד עשר

28.07.2006

התחלנו את היום בנסיעה להרשי. מבחינתי הרשי זו אכזבה רבתי !! בכלל לא מדובר בסיור במפעל שוקולד אלא מתקן פרסומי ותו לא. נסיעה של כ-5 דקות במתקן סטייל It's a small world בדיסני שמסביר בפשטות רבה את הליך ייצור השוקולד. המתקן מיועד בעיקר לילדים. אחר כך יורדים לתוך חנות שוקולד ענקית. הילדים גם הלכו לראות סרט תלת מימד. לפחות הילדים נהנו אבל אם מישהו שואל אותי, ממש מיותר.

המשכנו מהרשי לכיוון מחוז לנקסטר, המחוז של האמיש, המנוניטים והברטרן. אלו 3 כתות נוצריות אדוקות שמקורן בהולנד. עצרנו בעיירה ליליץ לביקור ב- Sturgis Pretzel House, מאפייה שהוקמה ב- 1861 וקיימת עד היום והיא נחשבת כמאפיית ה"בייגל" הראשונה בארה"ב. בתחילה נראה כמו עוד חנות אבל הביקור היה ממש כיפי. קיבלנו כובע אופים, כל אחד קיבל בצק והדרכה איך להכין בייגל, הבייגל נכנס לתנור ואכלנו בייגל חם מהתנור. היה ממש נחמד.

המשכנו ל-Bird on Hand שהיא אחת מעיירות האמיש ונכנסנו לשוק האיכרים. קצת מצועצע אבל נחמד מאוד ואפילו נראה כמו שוק חי עם מוצרים יום-יומיים ביחד עם מוצרי תיירות.

נסענו למלון, קפיצה קצרה לבריכה ובלי להרגיש - סיימנו חצי מהטיול.

- - - - -

התקשורת עם הארץ כאן ממש מאכזבת. 3/4 מהזמן אין קליטה בסלולרי (סלקום ופרטנר). לקחתי כרטיס חיוג של 018 וזה מתברר ככרטיס די מחורבן, סליחה על השפה....אנחנו די מתקשים להתקשר לארץ וזה פשוט לא ייאמן.

עוד דבר שעובד ממש גרוע זה השירות של Blogger. מדובר באתר של Google שעובד בקצב איטי להחריד בימים האחרונים. די מאכזב. מי שמתברר כשירות מצויין הוא אתר Zoto.com. אני מגבה באתר את כל התמונות והעניין הולך בקלות ובמהירות.

- - - - -

מכאן יש תחושה של "שגרה" מלחמתית ואפילו התחילו ב-CNN דיבורים על הפסקת אש אבל אני מניח שבארץ כשמתחילות הצפירות, אין שום הרגשה של "שגרה". אז אנחנו מקווים שיהיה כמה שיותר שקט ושהכל ייגמר מהר.