היום הארבעה עשר

31.07.2006

חם, חם בטבריה. חם גם בוושינגטון. אבל אני מעדיף יום חם מאוד והמון זיעה על פני גשם.

לזכותינו הקפדנו בלי לוותר על משמעת מים. אני סוחב כל יום 7 בקבוקים של 0.5 ליטר ובכל מקום אפשרי ממלא שוב. אני חושב שהיום מילאתי את הבקבוקים איזה 4 פעמים. אבל זה חשוב ביותר. במרכז המבקרים של הבית הלבן ילד אחד כנראה התייבש והזמינו דחוף אמבולנס.

אז היה היום יום ממש חם, הזענו כהוגן, הלכנו המון ברגל אבל ראינו את נקודות המורשת האמריקאית העיקריים במלוא הדרם.

קנינו כרטיס ל-Tourmobile. עלה ל-5 80 דולר ואפשר לעלות לרדת כל היום לאורך ה-Mall וארלינגטון. האוטובוס הראשון שעלינו היה בלתי נסבל. האוטובוס זחל יותר לאט מהליכה וה"מדריכה" הייתה זקנה זעפנית (על הבוקר) שדיברה גם בטון מעצבן. התכנון היה לרדת בבית הלבן אבל הנסיעה הייתה כל כך מעצבנת שהתחלנו את הסיור שלנו באנדרטת לינקולן. התחלה לא כל כך מוצלחת ליום הרבה יותר טוב. בהמשך האוטובוס נסע בקצב סביר והמדריכים היו ממש נחמדים.

באופן כללי - כל האנדרטאות ענקיות, מרשימות ורואים איך האמריקאים בנו מורשת אמיתית בנוייה על ערכים (אומה אחת, שיוויון לכול, חופש) שנבנו ע"י אבות האומה שכנראה היו באמת חבורה מיוחדת. הערכים האלו חוזקו ע"י נשיאים מיוחדים כלינקולן ורוזוולט.

ביקרנו באנדרטת לינקולן (לדעתי הכי מרשימה ומקרינה גדלות), המשכנו לאנדרטה לזכר חללי ויאטנם, הבית הלבן (תצפית מ-2 הצדדים) מרכז המבקרים של הבית הלבן ואנדרטת וושינגטון. אפשר לכתוב כאן ספר שלם על כל אחת מהאנדרטאות. מכאן לקחנו שוב את האוטובוס ונסענו לאנדרטת ג'פרסון (לדעתי הכי יפה) עם עצי הדובדבן שמסביב והבריכה ליד, אנדרטת רוזוולט, גשר ארלינגטון וחזרה ל-Mall.

בהחלט יום מיוחד, אבל מעייף.

חזרו למלון (כבר כמעט 5 אחר הצהריים). מזל שאכלנו ארוחת בוקר טובה. נכנסנו למק'דונלדס (ממש מתחת למלון) ואכלנו כאילו אנחנו במסעדה 3 כוכבים במישלן. עלינו לבריכה של המלון שנמצאת על הגג והתקררנו קצת.

- - - - -

אנחנו ממש מבולבלים ממה שקורה בארץ. החדשות הן שהממשלה החליטה על הרחבת הפעילות כאשר מסביב מדברים כל הזמן על הפסקת אש בגלל התקרית בכפר כנא. אנחנו רק מקווים שאצל כל החבר'ה שלנו העניינים שקטים יותר.