היום השישי - יוסמיטי - מונטריי

חזרנו מהמלון לכיוון יוסמיטי והתחלנו את היום בסיור בחורשת עצי הסקויה. נוסעים ברכב נגרר לאורך החורשה. מדובר בסיבוב של למעלה משעה בין העצים הענקיים האלו. 2 עצים בולטים במיוחד - ה"גריזלי" הענקי במיוחד עם בסיס של 11 מטר (קוטר) ו-64 מ' גובה. יש כמה עצים בחורשה שאפילו גבוהים ממנו אבל הוא הכי רחב. לעץ השני קוראים "קליפורניה" והמיוחד בו הוא שלפני די הרבה שנים חצבו בו מנהרה, לצרכי תיירות. היום זה היה כמובן לא politically correct....
העצים האלו מיוחדים לא רק בגודל. אלו עצים שצורכים כמות אדירה של מים מידי יום ויש להם הרכב מיוחד השונה מעצים אחרים שכוללים חומר שמרכיב את הטרפנטין (בגלל זה הם כל כך דליקים...). החוסר במרכיב הזה וכמות המים הגבוהה שבהם הופכת אותם לכמעט חסיני שריפות. לחלק מהעצים יש "צלקות" אש ממכות ברקים ושריפות יער אבל הם ממשיכים לעמוד. העצים חיים מעל 2,000 שנה וכשהם מתים ונופלים, הם לא נרקבים ופשוט שוכבים להם (או שתהליך הקומפוסטיזציה כל כך ארוך שלא מכירים אותו). אז צילמנו המון עצים, האצטרובלים הגדולים הם של עצים אחרים, וחזרנו לרכב ויצאנו לכיוון מונטריי.
הנסיעה די ארוכה. חשבתי שנספיק לבקר באקווריום של מונטריי אבל הגענו קצת מאוחר. אבל אי אפשר להספיק הכל. טיילנו קצת במונטריי שיש בה 2 מרכזי תיירות עיקריים - מזח הדייגים ואזור ה-Cannery Row שהיה בעבר מרכז של תעשיית הסרדינים. היום הוא מלא בחנויות קטנות, מסעדות וגלריות. בלב קאנרי רוו ניצב פסלו של הסופר ג'ון סטיינבק, חתן פרס נובל לספרות, שחי במקום, ועליו גם כתב ברומן שלו "Cannery Row". מן הסתם, העיירה שונה מתקופת השפל שמתוארת בספרים של סטיינבק ומאוד מתויירת וממוסחרת אבל למטייל הממוצע זה נחמד ונעים.

-------------------------------------

1. חיבור האינטרנט במלון במונטריי היה גרוע (גם המלון עצמו לא היה מי יודע מה...) לכן אני כותב יום אחרי מהמלון בסולוונג.

2. לעניין התמונות, כבר בטיול הקודם הסוגייה של העלאת תמונות לבלוג הייתה כאב ראש לא קטן והעלאת תמונות "כבדות" אורכת זמן רב וכמעט תמיד נתקעת באמצע. אז אני נאלץ להקטין את גודל הקובץ כדי להעלות לאתר.