היום השביעי - כביש מס' 1

היום נסענו בכביש מס' 1 שנחשב אחד מהכבישים היפים בארה"ב. והוא באמת יפה. המפרצים, הצוקים, החופים, הערפל, פילי הים, טירת הרסט. וזה רק במשפט קצר אחד.

התחלנו את היום בשמורת Point Lobos. האמריקאים אוהבים לתת תיאורים מפוצצים לכל דבר ומצטטים סופר אחד שביקר במקום וקרא לו "המפגש היפה ביותר של אדמה וים על פני כדור הארץ". אבל המקום באמת יפה, המפרצים, החופים עם החול הלבן, כלבי הים, ציפורים, העצים המיוחדים שממש גדלים על הצוקים. האתר היה מאוד פופולארי אצל במאים וצילמו כאן לא מעט סצינות לסרטים שהמפורסם בהם הוא "הבוגר" עם דסטין הופמן (בדיוק דיברנו עליו לפני הנסיעה....).

המשכנו בנסיעה לאורך הכביש ועוצרים מידי פעם לתצפית על החוף, מפרצים, גשרים. 2 המגדלורים היה סגורים לביקור.

החבר'ה למדו שיעור ראשון בכלכלת שוק. היה חשש (לא שלי...) שלא יספיק לנו הדלק ובאמת, לאורך הכביש כמעט לא היו תחנות דלק. בשלב מסויים עמד פונדק עם תחנת תדלוק. כנראה שהוא יודע שהוא די בודד בסביבה. אז עושים חשבון מהיר של ביקוש והיצע ומחיר הדלק בתחנה היה 6.2 דולר לגלון לעומת בערך 4.5 בתחנות ה"רגילות".

התחנה הבאה, מושבת פילי ים Piedras Blancas. זו אחת משתי מושבות יחידות בארה"ב. פילי הים פשוט שרועים להם על החוף, במרחק ממש קצר מהכביש. חלק פשוט שוכבים, חלק משחקים על החוף וחלק במים. ממש מראה מיוחד, והאמת, קצת מסריח....אבל לא רואים חיות כאלו בטבע כל יום.

מ-Piedras Blancas נסיעה קצרה לטירת הרסט. בבה ופידר כבר היו פה בעבר אז הם אמרו שהם לא עולים. נדב לא רצה לעלות ולצערנו, קרן ממש לא יכלה לעלות את כל המדרגות ואת ההליכה בטירה. אז עלינו אני, סיגי ואיתי.

הרסט בנה טירה פשוט לא תיאמן. הבריכה החיצונית, הבריכה הפנימית לשחיית הלילה עם הכוכבים הנוצצים המים, אולמות האירוח, החדרים, כל מה שהוא הביא מאירופה. והשימוש העיקרי של הטירה היה לאירוח של העשירים והמפורסמים של שנות ה-20 וה-30. טוב להיות עשיר. או כמו שאמר פעם מישהו -

I've been rich and I’ve been poor - rich is better

אנחנו מסיימים את היום בעיירה Solvang. זה כמו להיכנס לעולם דמיוני של דיסני. בלב קליפורניה וכל הרקע הספרדי והמקסיקני, הוקמה קהילה של מהגרים מדנמרק. כאילו בתוך גלויה. כפר סקנדינאבי טיפוסי עם טחנות רוח, כנסיה, רחובות קטנים, המון מאפיות ותאורה לילית כאילו זה ראש השנה. קיטשי בטירוף, אבל לקנא.