היום התשיעי - Six Flags מג'יק מאונטיין

פארק שעשועים. אמריקה. הכל הכי גדול, הכי מסחרר. האמת זה באמת הפארק הכי מטורף באמריקה וחלק לא מבוטל מהמתקנים כאן נכנסו לספר השיאים של גינס בתחום שלהם.
פעם עוד היינו מתלהבים מ"לופים" ו"ברגים". מה שקורה כאן אני באמת, וזו לא מליצה, מתקשה לתאר. מתקנים מטורפים לגמרי, עם סיבובים לכל הכיוונים שאתה לא מבין מאיפה זה בא לך. האמת, יש כאן מתקן X2 שפעם ראשונה שעליתי על מתקן בפארק שעשועים והרגשתי לחץ, ואני חולה על השטויות האלו.
הבעיה היחידה, כשמשהו גדול אז גם ההליכה גדולה.....בערב חזרתי למלון פשוט על ארבע. נדב כמובן עמד בציפיות ולא עלה כמעט על שום מתקן. חשבנו לפני הטיול שסיגי ונדב יוותרו על הפארק אבל חשבנו איך הוא יקבל את זה וכו' אז לקחנו אותו לפארק.
אז אחרי יום כזה, חובה להירגע במים הקרירים ובג'קוזי.
-------------
מחר, נוסעים לוגאס.

היום השמיני - סנטה ברברה, לוס אנג'לס

לפני שיצאנו מ-Solvang עשינו סיבוב קצר בעיירה עם הרכב. העיירה מפורסמת במאפיות שלה אז נכנסו למאפייה קטנה. נדב מייד נדלק על כדורי השוקולד ואחר כך (כמה מפתיע) גם איתי ביקש. קנינו גם עוגיות דניות לדרך ויצאנו לכיוון לוס אנג'לס.
נסענו לסנטה ברברה (נסיעה די קצרה) ועצרנו לסיור קצר ברחוב הראשי ואחר כך לחוף והטיילת המפורסמים. נחמד, מאוד מתוייר, מזח עץ מלא חנויות נכנס לתוך הים.
לא יודע איך בכל טיול אני שוכח לקחת עכבר. אז שבוע אנחנו משתמשים במשטח המעצבן במחשב ו"שיוט" עם האצבע. אז מצאתי בסנטה ברברה חנות של AT&T וקניתי עכבר. אמריקה, ורסנו.
יצאנו ללוס אנג'לס. מרגישים שמתקרבים לעיר הגדולה. הכבישים מתרחבים, עומס תנועה די משמעותי.
התחלנו את הביקור שלנו בשדרת Sunset. בפינת Rodeo נמצא מלון Beverly Hills. אז כל מי שקנה את התקליט של הנשרים - מלון קליפורניה - המלון הזה מפאר את עטיפת התקליט. נכנסנו לרחוב Rodeo Dr. בכלל, כל הדרך עד כאן רואים איך חיים ברמת חיים גבוהה בלוס אנג'לס. המשך Rodeo Dr הוא רחוב הקניות המפורסם והיוקרתי ביותר בארה"ב. מלא תיירים שרק מסתובבים ומסתכלים. אבל לפני כל חנות יש חניה לכל מי שבאמת בא לקנות, ורואים איזה כמה רכבים מסוג "סוסיתא" ו"רום כרמל" עומדות בחניות האלו. אני גם מניח שהחנויות לא עומדות שם רק בשביל שהתיירים יסתכלו. מי שמעוניין לדעת מה המחירים, לא ימצא אותם בחלונות הראווה. צריך להיכנס. אם אני הייתי נכנס, כנראה הייתי מקבל את אותו היחס שג'וליה רוברטס קיבלה בסרט אישה יפה......

המשכנו לשדרות הוליווד. קודם כל הוכרזה תחרות באוטו - מי רואה ראשון את השלט המפורסם. נדב ממש בהתרגשות לראות אותו. אז קודם כל, בקושי רואים אותו והוא ממש רחוק (בסופו של דבר נדב בעצם די פספס את השלט). הזוכה הוא - איתי, שכמובן ויתר על הגלידה. שדרות הוליווד כמו שמצפים מהם - המוני אנשים, הכוכבים על הרצפה וכל אחד בוחר את הכוכב שלו להצטלם איתו. נכנסו למוזיאון השעווה, עצרנו בתיאטרון קודאק שבו מתקיים טקס האוסקר המפורסם, התיאטרון הסיני ליד עם טביעות היד והרגל של המפורסמים באמת. נדב התקשקש עם בוב ספוג ויש הרבה דמויות מחופשות (לדמויות מצויירות וגם לדמויות אמיתיות מסרטים) שמבקשים כסף בשביל להצטלם איתם. אמריקה, ורסנו.
חזרנו לרכב ונסענו למלון. כמובן שלא ויתרנו על התרעננות בבריכה ובג'קוזי הצמוד.

היום השביעי - כביש מס' 1

היום נסענו בכביש מס' 1 שנחשב אחד מהכבישים היפים בארה"ב. והוא באמת יפה. המפרצים, הצוקים, החופים, הערפל, פילי הים, טירת הרסט. וזה רק במשפט קצר אחד.

התחלנו את היום בשמורת Point Lobos. האמריקאים אוהבים לתת תיאורים מפוצצים לכל דבר ומצטטים סופר אחד שביקר במקום וקרא לו "המפגש היפה ביותר של אדמה וים על פני כדור הארץ". אבל המקום באמת יפה, המפרצים, החופים עם החול הלבן, כלבי הים, ציפורים, העצים המיוחדים שממש גדלים על הצוקים. האתר היה מאוד פופולארי אצל במאים וצילמו כאן לא מעט סצינות לסרטים שהמפורסם בהם הוא "הבוגר" עם דסטין הופמן (בדיוק דיברנו עליו לפני הנסיעה....).

המשכנו בנסיעה לאורך הכביש ועוצרים מידי פעם לתצפית על החוף, מפרצים, גשרים. 2 המגדלורים היה סגורים לביקור.

החבר'ה למדו שיעור ראשון בכלכלת שוק. היה חשש (לא שלי...) שלא יספיק לנו הדלק ובאמת, לאורך הכביש כמעט לא היו תחנות דלק. בשלב מסויים עמד פונדק עם תחנת תדלוק. כנראה שהוא יודע שהוא די בודד בסביבה. אז עושים חשבון מהיר של ביקוש והיצע ומחיר הדלק בתחנה היה 6.2 דולר לגלון לעומת בערך 4.5 בתחנות ה"רגילות".

התחנה הבאה, מושבת פילי ים Piedras Blancas. זו אחת משתי מושבות יחידות בארה"ב. פילי הים פשוט שרועים להם על החוף, במרחק ממש קצר מהכביש. חלק פשוט שוכבים, חלק משחקים על החוף וחלק במים. ממש מראה מיוחד, והאמת, קצת מסריח....אבל לא רואים חיות כאלו בטבע כל יום.

מ-Piedras Blancas נסיעה קצרה לטירת הרסט. בבה ופידר כבר היו פה בעבר אז הם אמרו שהם לא עולים. נדב לא רצה לעלות ולצערנו, קרן ממש לא יכלה לעלות את כל המדרגות ואת ההליכה בטירה. אז עלינו אני, סיגי ואיתי.

הרסט בנה טירה פשוט לא תיאמן. הבריכה החיצונית, הבריכה הפנימית לשחיית הלילה עם הכוכבים הנוצצים המים, אולמות האירוח, החדרים, כל מה שהוא הביא מאירופה. והשימוש העיקרי של הטירה היה לאירוח של העשירים והמפורסמים של שנות ה-20 וה-30. טוב להיות עשיר. או כמו שאמר פעם מישהו -

I've been rich and I’ve been poor - rich is better

אנחנו מסיימים את היום בעיירה Solvang. זה כמו להיכנס לעולם דמיוני של דיסני. בלב קליפורניה וכל הרקע הספרדי והמקסיקני, הוקמה קהילה של מהגרים מדנמרק. כאילו בתוך גלויה. כפר סקנדינאבי טיפוסי עם טחנות רוח, כנסיה, רחובות קטנים, המון מאפיות ותאורה לילית כאילו זה ראש השנה. קיטשי בטירוף, אבל לקנא.

היום השישי - יוסמיטי - מונטריי

חזרנו מהמלון לכיוון יוסמיטי והתחלנו את היום בסיור בחורשת עצי הסקויה. נוסעים ברכב נגרר לאורך החורשה. מדובר בסיבוב של למעלה משעה בין העצים הענקיים האלו. 2 עצים בולטים במיוחד - ה"גריזלי" הענקי במיוחד עם בסיס של 11 מטר (קוטר) ו-64 מ' גובה. יש כמה עצים בחורשה שאפילו גבוהים ממנו אבל הוא הכי רחב. לעץ השני קוראים "קליפורניה" והמיוחד בו הוא שלפני די הרבה שנים חצבו בו מנהרה, לצרכי תיירות. היום זה היה כמובן לא politically correct....
העצים האלו מיוחדים לא רק בגודל. אלו עצים שצורכים כמות אדירה של מים מידי יום ויש להם הרכב מיוחד השונה מעצים אחרים שכוללים חומר שמרכיב את הטרפנטין (בגלל זה הם כל כך דליקים...). החוסר במרכיב הזה וכמות המים הגבוהה שבהם הופכת אותם לכמעט חסיני שריפות. לחלק מהעצים יש "צלקות" אש ממכות ברקים ושריפות יער אבל הם ממשיכים לעמוד. העצים חיים מעל 2,000 שנה וכשהם מתים ונופלים, הם לא נרקבים ופשוט שוכבים להם (או שתהליך הקומפוסטיזציה כל כך ארוך שלא מכירים אותו). אז צילמנו המון עצים, האצטרובלים הגדולים הם של עצים אחרים, וחזרנו לרכב ויצאנו לכיוון מונטריי.
הנסיעה די ארוכה. חשבתי שנספיק לבקר באקווריום של מונטריי אבל הגענו קצת מאוחר. אבל אי אפשר להספיק הכל. טיילנו קצת במונטריי שיש בה 2 מרכזי תיירות עיקריים - מזח הדייגים ואזור ה-Cannery Row שהיה בעבר מרכז של תעשיית הסרדינים. היום הוא מלא בחנויות קטנות, מסעדות וגלריות. בלב קאנרי רוו ניצב פסלו של הסופר ג'ון סטיינבק, חתן פרס נובל לספרות, שחי במקום, ועליו גם כתב ברומן שלו "Cannery Row". מן הסתם, העיירה שונה מתקופת השפל שמתוארת בספרים של סטיינבק ומאוד מתויירת וממוסחרת אבל למטייל הממוצע זה נחמד ונעים.

-------------------------------------

1. חיבור האינטרנט במלון במונטריי היה גרוע (גם המלון עצמו לא היה מי יודע מה...) לכן אני כותב יום אחרי מהמלון בסולוונג.

2. לעניין התמונות, כבר בטיול הקודם הסוגייה של העלאת תמונות לבלוג הייתה כאב ראש לא קטן והעלאת תמונות "כבדות" אורכת זמן רב וכמעט תמיד נתקעת באמצע. אז אני נאלץ להקטין את גודל הקובץ כדי להעלות לאתר.

היום החמישי - יוסמיטי

על היום הזה חשבתי המון לפני הטיול. יוסמיטי תואר כפנינת טבע והאמת יפה בצורה שלא תתואר. יצאנו מסן פרנסיסקו לנסיעה של כ-3.5 שעות עד הפארק.
הגענו לפארק ועצרנו להליכה קצרה למפלי "ההינומה" Bridallveil Fall. המשכנו לאורך העמק המרכזי בפארק, ממול "אל קפיטן" הגדול. בכל רגע יש חשק לעצור ולצלם את התמונות של הצוקים מסביב, המפלים, הנחל בעמק. המשכנו למרכז המבקרים. ראינו את הסרט המפורסם "Spirit of Yosemite" ואכלנו משהו קל. ממרכז המבקרים המשכנו לאורך הכביש הצפוני ועצרנו לתצפית מרהיבה לפני המנהרה שנקראת - Tunnel View. איזה יופי.

הנסיעה לנקודה הבאה - נקודת הקרחון - Glacier Point - זו נקודת התצפית הטובה ביותר על עמק יוס
מיטי כולו, מגובה של כ- 1000 מטרים. הנסיעה נראתה לכולם קצת ארוכה מידי אבל, לדעתי, היה שווה. התצפית על כל העמק מהצוק פשוט לא תיאמן.
המשכנו לחורשת מריפוסה עם עצי הסקויה הענקיים. הסיור בשמורה כבר הסתיים אך (כמו שאפילו תכננתי מראש) ניסע מחר בבוקר להשלמת הסיוק בפארק. איזה יום יפה אבל ממש עמוס.

מי שיכול להרשות לעצמו, מומלץ בחום להשקיע באזור יומיים. המלון ב-Oakhurst כמו בקתות ביער. ממש יפה. וכל העיירה הזו כנראה מבוססת על תיירות באזור. הכביש הראשי כולול בתי מלון, מסעדות, מזון מהיר. הכל.

לא ויתרתי על הבריכה והג'זוקי שהיו ממש רענון במקום אחרי היום העמוס.

היום הרביעי - סן פרנסיסקו

היי ידידי,
היה לנו היום יום די עמוס.

התחלנו ב-Civic center שהוא המרכז השלטוני והתרבותי של סן פרנסיסקו. קודם כל, ביום ראשון החניה בעיר חינם (חוץ ממזח הדייגים) (ואת זה לא מצאתי במקורות...) כך שנחסכו לנו כמה דולרים. במרכז נמצאים בניין העירייה, בניין ממשל, אודיטוריום, בניין אופרה, בניין לחיילים משוחררים ומוזיאון לתרבות אסיה. במוזיאון הוצגה תערוכה גדולה של שושלת מינג אז בבה, פידר סיגי ואיתי נכנסו לשאוף קצת אויר איכותי. אני, קרן ונדב נשארנו בחוץ למנוחה.

חזרנו לרכב ונסענו לכיוון Union square שזה אזור הקניות היוקרתי של סן פרנסיסקו. האזור מתחיל להתמלא אז כבר שמנו את הרכב ב-Parking (ונחזור אליו עוד מעט..). יצאנו לרחוב וראינו את הקרונועית אז מכיוון שקרן וסיגי לא זכו לנסיעה, עלינו על הקרונועית. ממש נחמד הסיפור הזה, בייחוד הנסיעה בעליות של העיר. אז עם הקו הזה כבר נסענו לצ'יינה טאון שהוא הרובע הסיני הגדול בארה"ב. טיילנו ברחוב המרכזי של הרובע עד לשער הכניסה.

קוריוז קטן, ממש בכניסה לצ'יינה טאון יש דוכן פלאפל, גלאט כשר ! כמעט 7 דולר למנה פלאפל. לא נכנסנו, אנחנו נעדיף לחכות עד שנחזור הביתה.

משער הכניסה לצ'יינה טאון הליכה קצרה ל- Union square. כיכר גדולה עם אומנים, ציירים, חנויות יוקרה מסביב, מסעדות, אוירה נעימה. נחמד. נכנסו ל-Macy's לטעום מהטעם של הכלבו המפורסם. זה בטח לא המשביר לצרכן. גם במחירים.

אחרי שאכלנו אוכל סיני, חזרנו לרכב, ו.....הרכב לא מניע. המצבר נגמר. ממש מעצבן! למזלנו, היינו בחניון ממש מסודר ותוך כמה דקות הגיע בחור עם רכב תחזוקה והניע לנו את האוטו. לקח ל-GPS להתאושש איזה כמה דקות ואם זה לא היה כל כך מעצבן זה היה מצחיק איך שהחיצים השתוללו במסך. אני עכשיו מחייך אבל באותו רגע יכולתי לשבור משהו. בנוסף, מרגישים די חסרי אונים בלי המכשיר הזה. לא שלא היינו מסתדרים, אבל זה כל כך מקל ונוח.
אז אחרי שה-GPS התאפס, נסענו לאזור הפיננסי של העיר וראינו (מהרכב, כמו בטיול מאורגן) את בניין הפירמידה, שהוא בניין מיוחד וגם הגבוה בסן פרנסיסקו. אגב, חצי מהדרך נסעתי לפי אינטואיציה והיינו ממש בכיוון. רק בסוף ה-GPS חזר לעצמו. המשכנו למרכז אמברקדרו שנמצא כמעט על הים. היה שם שוק אומנים קטן ונחמד. קרן קנתה רצועת בד עם השם שלה רקום עליה. גם נדב רצה והאישה במקום (מקסיקנית?) תוך 5 דקות רקמה, ידנית, לנדב את השם. לראות אותה עושה את העבודה הזו, ואחר כך לוקחת קרח להרגיע את היד.

חזרנו לרכב, השעה בערך 4 אחר הצהריים. חשבנו לנסוע לגשר שער הזהב שוב ו......הרכב לא מניע.

מכאן הכל הלך יעיל בצורה ממש מפתיעה (ואולי לא..). קודם כל במסעדת Subway שאלתי אם יש טלפון. הבחור שאל מה קרה ומיד שלף נייד כדי שאתקשר (אפילו שזה 1-800, בכל זאת יצא ממש נחמד). טלפון להרץ, כ-20 דקות על הקו כדי לתאם תיקון והחלפת הרכב בשדה התעופה. ממש מהר הגיע רכב תיקונים של AAA, התניע לנו את הרכב, נסענו למלון ואני המשכתי לשדה התעופה ותוך 20 בערך כבר הייתי חזרה במלון עם רכב חדש. זה היתרון של חברת השכרה גדולה.

אז כבר ויתרנו על המשך להערב, נכנסנו למלון בעיקר להתארגנות למחר. לילה טוב.

-----------------------------------------------------

אני חייב להודות שבניגוד לטיול הקודם, אני מרגיש שכאילו קשה לי למצוא את החשק לכתוב. עכשיו כבר ערב, כולם ישנים ואני די עייף, אבל אני בטוח שכשנחזור אני אגיד כמה טוב שלא התעצלתי. בכל מקרה אני חייב גם לגבות את התמונות.

ואם יש משהו שיותר מעייף זה בלוגר.....

היום השלישי - סן פרנסיסקו

אחד הכינויים של סן פרנסיסקו הוא Fog City (עיר הערפל). הבוקר נסענו לנקודת התצפית הגבוהה בעיר שנקראת Twin peaks. אלו שתי גבעות צמודות בגובה של כ- 922 מ'. הגענו למעלה והערפל היה סמיך שלא ראו כלום. אולי ננסה ביום אחר אם יהיה זמן.
המשכנו לכיכר Alamo. בכיכר נמצאים שורת בתים שנקראים Painted Ladies. זו אולי הנקודה הכי מצולמת בסן פרנסיסקו. אלו בתים ויקטוריאניים שנבנו בסוף המאה ה-19. הבתים באמת יפים אבל הבנייה החדשה מסביב קצת מקלקלת. אני גם לא מקנא במי שגר שם. כל היום תיירים ואוטוסובים עוצרים כדי לצלם את הבית שלך.....אבל זו לא הבעיה שלנו. הבתים מוכרים לנו מהסדרה צער גידול בנות.
משם, ממש קרוב, נסענו לפארק Golden Gate (הסנטרל פארק של סן פרנסיסקו).
בדיעבד, החנייה כאן ביום שבת חופשית ויכולנו להחנות כמעט בכל מקום. בכל מקום לפני הנסיעה דיברו על מצוקת חנייה בעיר (שבפועל לנסיוני ממש לא קיימת) אז שמנו את הרכב בחניון של המוזיאון.

יצאנו לגן התה היפני המפורסם.
בתכנון שלי היה לצאת לכיוון בית הסירות ולהביא אופניים ל-7 (יש דבר כזה) אז יצאנו אני, איתי ונדב למסע. הגענו לבית הסירות, שכרנו אופניים ורצינו לנסוע לגנים הבוטניים להביא את כולם. תוך כמה דקות הבנו שהכלי הזה אולי נחמד אבל לא בשבילנו וידרוש עבודת רגליים מכולם וזה לא המצב אצלנו......בנוסף הרי סן פרנסיסקו זו עיר של גבעות והיו כמה עליות שאני ואיתי פשוט דחפנו את הכלי רגלית. הסתובבנו סביב ל"אגם" הקטן, החזרנו את האופניים (עם הלשון בחוץ) והבחור היה הוגן מספיק להחזיר את הכסף. אני עוד חזרתי להביא את החבר'ה מהגן הבוטני עם הרכב. ככה "תקעתי" אותם כשעה במקום בהמתנה אבל הכוונה היתה טובה.
בכל מקרה, הגענו לבית הסירות, שכרנו סירת משוטים ולשם שינוי אפילו קרן מחייכת וממש נהנית.

חזרנו למלון למנוחת אחר הצהריים (אני אחרי ה"פעילות" שלי היום הייתי ממש זקוק לזה) ובערב נסענו למזח הדייגים.

היום השני

ג'ט לג - קמתי הלילה ב-2 בלילה. גם נדב התיישב פתאום במיטה אבל הוא פשוט ישן בישיבה. אז השכבתי אותו בחזרה, והצלחתי, למזלי לחזור לישון עד 1/2 6 בבוקר. איתי נכנס מייד לשעון מקומי וישן רצוף עד 8 בבוקר.

יצאנו בבוקר לשייט לאלקטרז. הגענו די מהר למזח ועד לשייט, קפצתי לרציף 39 וקניתי כובעי צמר. אז כנראה זה מה שעזר לנו כי היה בוקר ממש נעים וחמים. לשייט יצאנו בלי מצלמת הוידאו ששכחתי באוטו (גאון אה..) אז יש רק תמונות, בלי וידאו. השייט נחמד, גם הסיור בכלא.
פידר טוענת שהכלא הזה הוא בית הבראה ליד הכלא שראינו בוילנה. מן הסתם צודקת.
בית הבראה או לא, לא הייתי מבלה לילה באחד התאים שם. לכל אסיר עם מיטה, אסלה ומדף על הקיר. זהו. צפוף בצורה שלדעתי יכולה לשגע בן אדם. היתרון היחיד - הנוף. איזה נוף היה להם בכלא !
שטנו בחזרה, טיילנו קצת ברציף 39, עצרנו לאכול והמשכנו לאורך הרחוב.
ברחוב Hyde אני, איתי ונדב עלינו על הקרונית המפורסמת של סן פרנסיסקו. נדב ואני עמדנו בתחילת הקרון עם כיוון הנסיעה והיה ממש כיף. עליות וירידות בזוויות גבוהות. חזיתות הבתים הויקטוריאניים המפורסמים של סן פרנסיסקו. הצוות שמפעיל את הקרונית עובד ממש קשה, בייחוד הבחור מאחור שעובד ממש קשה עם ידית הבלם (עמדנו לידו בדרך חזרה). נסענו עד למוזיאון הקרונית ששם נמצאים המנועים שמפעילים את הקרוניות.
בדרך חזרה, הלכתי להביא את הרכב מהחנייה ונסענו לרחוב לומברד התלול עם הפיתולים. מלא אנשים עומדים ב-2 קצות הרחוב ומצלמים את קטע הרחוב המתפתל. המקום מיוחד ונדב די התלהב, בייחוד מהירידה החדה. אני צילמתי תמונות בזמן הנסיעה, אבל לא להיבהל, נוסעים שם במהירות כמעט אפס, בגלל התלילות והעומס.
המשכנו למגדל Coit שנמצא בעצם בקצה השני של לומברד. עלינו במעלית אבל סן פרנסיסקו, כמעט כרגיל, די מכוסה בעננים והראות רחוקה מלהיות מושלמת. המגדל נבנה מתרומות של אישה שניצלה בשריפה הגדולה של סן פרנסיסקו ותרמה 100 אלף דולר לבניית מבנה מיוחד.
בזה סיימנו יום די מעייף. חוזרים למלון, הגברים (בלי בבה) קופצים לבריכה, הזמנו משלוח למלון וכרגע, כולם כבר חורפים ואני תיכף מסיים את הפוסט וטס לישון.
-------------------------------------
קרן ממש סובלת בטיול וזה מטריד אותנו מאוד וגם חבל שהיא וסיגי מפסידות חלק מהטיול.

היום הראשון

אז היום הגדול הגיע.
הטיסה הייתה ארוכה כמו הגלות. 4 שעות לפרנקפורט, בערך שעה וחצי בפרנקפורט (נשמע הרבה אבל עד שיורדים מהמטוס, הולכים בכל המסדרונות של שדה התעופה והליכה לשער היציאה, והעלייה למטוס מתחילה כשעה לפני הטיסה, אז הגענו לשער די מאוחר) ועוד כ-11 שעות בטיסה לסן פרנסיסקו. קשה. אבל הגענו והכל בסדר.
עברנו את ביקורת הדרכונים ובבה ופידר עלו במדגם של משרד החקלאות האמריקאי. פידר פחדה על התרופות אבל ה"בעיה" הייתה בננה ותפוח שהיו להם בתיק. בארה"ב אסור להכניס אוכל והקנס הוא 500 דולר. אבל ראו שלא מדובר ב-2 טרוריסטים ביולוגיים, אז נפרדו מאיתנו בחיוכים.
התור בהרץ היה ארוך ואיטי בצורה מפתיעה אבל קיבלנו אוטו נח ומרווח ובעיית המטען, שהציקה לא מעט לפני הנסיעה נמחקה. אני מקווה שבקנדה לא תהיה בעיה. נכנסו לרכב, עשינו הכרות מחודשת עם מערכת ה-GPS, נסיעה קצרה למלון שנמצא לא רחוק משדה התעופה. המלון של Hampton Inn, כמו שזכרנו מהנסיעה הקודמת, ממש נח.
אז אחרי כל הלוגיסטיקה אנחנו יוצאים לטייל.

נסענו לגשר המפורסם. המלון נמצא בקצה ההצפון מזרחי של סן פרנסיסקו והיו קצת פקקים בדרך, אבל הגענו למרכז התצפית. ה"בעיה" היחידה - רוח קרה. ממש קר ואני מעריך שהטמפרטורה הייתה בסביבות 15 מעלות. לא יותר.
אבל בכל שווה את המפרץ, הגשר המרשים, אלקטרז ממול.

יצאנו מהגשר לנסענו לכיוון מזח הדייגים. טיילנו קצת באזור. לקרן הקרסול די כואב, מציק ומגביל ונקווה שזה לא סימן להמשך. גם פה רוח חזקה ודי קר. אבל האזור נחמד, המון אנשים, חנויות. קפצנו לקצה מזח 39 לראות את אריות היום. אני בטוח שלהם לא קר.

נדב וקרן אכלו במק'דונלדס וכל היתר אכלנו מרק חם בקערת לחם. (הערה פיננסית - המקדונלדס, עם שער הדולר הנוכחי זה כמעט חצי מחיר מהארץ....).

"טרמינל ז'ה טם איי לאב יו טרמינל בלה מיה"

אני עצלן, שזה חבל על הזמן. נקודה.

מזל שנוסעים לטייל בעולם, ואז יצר הכתיבה חוזר לדגדג בקצות האצבעות.

הפוסט האחרון שלי, כמו שרואים, היה בתחילת שנת הלימודים, ואנחנו כבר סיימנו אותה.

סיכום שנה (רק חסרה המוזיקה הדרמטית כמו בסיכום שבועי בחדשות...) - וזו הייתה בהחלט שנה מיוחדת במינה.

איתי נסע למשלחת בגרמניה בתחילת השנה ואחר כך אירח עם יתר החברים לקבוצה את הקבוצה מגרמניה בארץ. זו הייתה חוויה לכל החיים. השנה זו גם תחילת הבגרויות והגבר הצעיר הזה מתמודד עם זה בכבוד רב.

קרן התחילה את השנה ב"רבין" ולאחר מספר אירועים חברתיים, החליטה לעבור לאפק בביאליק. האמת, מזל שהיה לה כח רצון כל כך חזק למעבר. ישבנו עליה ממש חזק נגד המעבר, אבל בסוף הלכנו עם קרן, קצת מלחמה עם מערכת החינוך של קרית ים ובסופו של דבר, "מעז יצא מתוק". קרן התחברה לכיתה חדשה אבל עם חברות ישנות, מצליחה יופי בלימודים, המורים (כצפוי) מתים עליה, החלו פעילות ממש יפה בצופים ובקיצור, העולם שלה ממש עבר תפנית נהדרת. חבל רק שבחודש האחרון אנחנו סובלים מדלקת מציקה בקרסול, בייחוד לפני הנסיעה.

אדון נדב - מה אפשר להגיד - שנה מיוחדת ולא קלה. לומדים לקרוא, (מנסים) ללמוד חשבון.
לנדב אופי מיוחד. פתיל קצר (כמו אבא?). אבל הוא מצחיק אותנו, מעצבן אותנו, מדבר, מספר, מסתגר, צוחק, מאיים. הכל.

אז זהו בשתי מילים על השנה שעברה.

ועכשיו נרד לעניין..........
עברו שנתיים מהטיול הקודם. אנחנו נוסעים הפעם למערב ארה"ב ולרוקי'ס הקנדיים. הפעם יש לטיול תוספת מיוחדת - בבה ופידר נוסעים איתנו !!
שוב רוחות מלחמה ברקע (מה חדש???).
אבל הקוצים בחלק האחורי של הגוף לוחצים, שוב המון הכנות, המון טרדות.
אני מקווה שבאמת (כמעט) הכל מוכן לטיול.
מלחיצים אותי לא מעט בנושא המזוודות. נקווה שאני לא אפול כאן.
אז זהו להיום. אי מניח שנשתמע שוב בסן פרנסיסקו על המים.....