פארק דנאלי המתחבא מאחורי העננים

יש לנו היום יום ממש עמוס. נסיעה בפארק דנאלי.

התעוררנו מוקדם כי ב- 07:45 יוצא האוטובוס שלנו לתוך הפארק. אי אפשר להיכנס לפארק עם רכב וצריך להשתמש במערכת ההסעות (המאוד יעילה) של הפארק. אין ברירה, אני חייב להזכיר את ארוחת הבוקר כאן. הלינה לא כוללת ארוחת בוקר אז נכנסו למסעדה של המתחם. הבנים הזמינו French Toast שמגיע עם סירופ מייפל ובייקון. איך אמרו הגששים - "איך הולך לבן עם פלפל חריף? ב- 67 הכל הלך...." איתי ונדב טענו שזה מצויין.... קרן ואני הזמנו "עוגיית" קנמון. הגיע משהו בנראה כמו מוטציה ענקית עם המון קינמון למעלה. בקיצור - כמו שהיום אומרים -מנות "מוגזמות".

הגענו למרכז המבקרים ועלינו על האוטובוס הירוק. לרוב הנוסעים מצפה נסיעה של כ- 12 שעות הלוך חזור. לא פשוט. אנחנו נתפנק בטיסה בחזרה עם מטוס קל. 

ההסעות, פורמאלית, ללא הדרכה אבל הנהג נחמד מאוד, בעל ידע עצום על הפארק ומסביר המון על הפארק, חיות הבר ועוד. למרות השעות הארוכות באוטובוס, הנסיעה ממש נעימה. כל האוטובוס בציפייה לראות דובים וגם אלה מגיעים - ראינו 7 דובי גריזלי. פעמיים זה היה אמא דובה עם 2 גורים שהולכים אחריה ועוד דוב בודד. בפעם השנייה, הדובים הקטנים השתעשעו בדשא והתגלגלו עד שאמא דובה הרימה קול והחבר'ה כמו ילדים טובים המשיכו אחריה. ממש נחמד, אבל דוב גריזלי ששוקל 200 קילו זה לא משהו שכדאי לפגוש פנים מול פנים....

לא יצא לנו לראות Moose (אייל קורא) אבל ראינו אייל מסוג Caribou (אייל הצפון). 

לפני הנסיעה מצאתי באמזון, במחיר ממש מציאה, משקפות שדה של נשיונל גאוגרפיק. זו הייתה קנייה מצויינת. הצפייה בדובים ובאייל הייתה משודרגת תודות למשקפת שמאפשרת לראות אותם ממש יפה. חובה לכל מי שנוסע למקומות עם חיוב בר.

לקראת הצהריים, העננות מתחילה להתגבר ואפילו מתחיל לרדת גשם. הדנאלי מכוסה כולו עננים ולא ממש רואים אותו אבל המראות מרהיבים. הגשם והעננות הרבה קצת מלחיצה אותנו בקטע של אולי תבוטל לנו הטיסה ואז נחזור את כל הדרך חזרה....

הגענו לקנטישנה. המקום היה במקור עיירת כורי זהב שהוקם ב- 1905 אך בניגוד להרבה מקומות דומים הצליחה להמשיך ולהתקיים במקום, כיום בעיקר מתיירות. ה"עיירה"  נמצאת כ- 150 ק"מ מהכניסה לפארק ובחורף עיקר הקשר הוא אווירי (כמו לא מעט מקומות באלסקה). מקדמים את פנינו בחור נחמד וחייכן וכלבה חמודה בשם צ'ארלי. לא מעט מזכירה במבנה את בוני. אז הטיסה כרגיל והכל בסדר.

לפני העלייה למטוס, שוקלים אותנו כדי שלא נחרוג מהמשקל המותר. מזל שאין 5 כמוני בטיסה.... מטוס די קטן, חד מנועי. המטוס נוסע על המסלול ובשניות עולה לאוויר. אני יושב ליד הטייס (צריך לאזן משקל, גם הוא לא מהרזים...). המראות מהטיסה מדהימים. בהתחלה אנחנו טסים ממש בתוך ענן אבל די מהר יוצאים לשמיים פחות מעוננים. טסים בגובה של כ- 5,000 רגל ( בערך 1,500 מטר) אבל זה לא 5,000 רגל מהקרקע. צריך לזכור שיש הרים מתחתינו.

הטייס לוקח אותנו לטיסה מעל קרחון. רואים המון מערות קרח שנוצרות עם הפשרה של הקרח. הקרחון גדול ומרביתו בכלל שחור. באזור של הקרחון יש "קצת" רוחות והמטוס "קצת" מתנדנד. אם אתם שואלים - אז כן - חלק מהחבר,ה אפילו קצת בלחץ. 

הטיסה נמשכת כמעט שעה. באמת חוויה שאף אחד לא ישכח. מגיעים לאזור הכניסה לפארק. הטייס מנחית את המטוס בקלי קלות. סיגי ירדה מהמטוס, נישקה את הקרקע והצטלבה חמש פעמים...... זה בצחוק. אבל הלחץ  וקצת הפחד עושים את שלהם. הירידה מהמטוס הייתה עם רגליים ושפתיים רועדות. אבל הכל בסדר. מתאוששים ואפילו מצטלמים.

מה שבטוח, על הרפטינג מחר היא מוותרת....

יום מלא חוויות. 

את הערב הקדשנו לפיצה מקומית וחזרנו כולם עייפים לבקתה.

אפילו אני ישנתי רצוף 8 שעות עד 6 בבוקר.  

צפונה לדנאלי

היום נוסעים צפונה לדנאלי. נפרדנו בארוחת בוקר מפנקת מה- B&B שלנו. ישבה איתנו לאכול ארוחת בוקר אורחת מעיירה מרוחקת באלסקה - Nome - היא נסעה להופעה ב"דרום" ומנצלת את הגיחה הזו לטיפול רפואי באנקורג'. יש מקומות שכדי לראות רופא ראוי, צריך לקחת טיסה של 3 שעות...

עלינו על כביש 3 צפונה. סטינו קלות מהכביש הראשי ונכנסו לעיירה טלקיטנה. העיירה הקטנה היא מרכז תיירות דרומית לדנאלי. יש רחוב ראשי ולאורכו חנויות עץ קטנות וחמודות. המשכו לסוף הרחוב עד למקום המפגש של 3 נהרות מרכזיים באלסקה.

הזרימה של המים מהירה וחזקה מאוד. בדרך חזרה, ברחוב הראשי, חנות שמוכרת קנאביס (מכירת קנאביס חוקית באלסקה) אז איתי ואני נכנסו להציץ קצת. העיירה התפרסמה בשנים האחרונות לאחר שחתול מונה לראש העיר.... לפני כשבוע ראש העיר נפטר בשיבה טובה.

יצאנו מטלקיטנה וחזרנו לכביש הראשי. עד דנאלי יש עוד כמה שעות נסיעה ועצרנו בעיקר במספר נקודות תצפית על רכס ההרים. ב- Denali Viewpoint South הנוף פשוט מהמם. ב- Cantwell עצרנו בתחנת דלק מקומית אחרי כמעט 200 ק"מ בלי שום תחנה, מסעדה או כל דבר דומה. אז יש שם תחנת דלק וחנות שכל הנוסעים באזור עוצרים בה. מכרה זהב מקומי.... החבר'ה ממש רעבים אז אין כמו נקניקיה עם קטשופ / חרדל / מיונז להשביע במהירות רעב קטן.

המשכנו בנסיעה עד לנקודת הלינה הבאה שלנו ל- 3 הימים הבאים - צריפי עץ בלב היער. 

אחרי התארגנות קצרה טיילנו קצת בכניסה לפארק שחוגג השנה 100 שנה להיווסדו. המשכנו למרכז הפעילויות סמוך לכניסה - מלונות, חנויות, מסעדות, מזכרות, אוכל וכל מה שרק צריך.

אנקורג'

אנחנו ישנים בבית הארחה פרטי שנקרא Alaska House Of Jade B&B. בית יפיפה לא ממש במרכז. מנהלים אותו זוג די צעיר. הבית באמת יפיפה, עם המון פרחים צבעוניים בכניסה. בבוקר הכינו לנו חביתות, סלט קצוץ נהדר עם אבוקדו ולימון (אמרה שיודעת שישראלים אוהבים סלט...), בייקון, גבינות לבנות ועוד פינוקים. בקיצור, פינוק מצויין על הבוקר.

היום אנחנו נטייל באנקורג'. העיר הגדולה באלסקה (גרים פה כ- 300 אלף איש כאשר בכל אלסקה כ- 750 אלף תושבים). עיר רחבה מאוד, הם הרבה מתחמי קניות ממש גדולים. לא זולה (כמו כל אלסקה).

התחלנו בסיור בנקודות תצפית על מפרץ Knik Arm שהוא אחד מ-2 המפרצים שקפטן קוק הגיע אליהם בחיפוש אחר המעבר הצפוני. המפרץ השני נקרא Turnagain Arm. אנחנו נבקר במפרץ Turnagain בעוד כמה ימים ויסופר בו מקור השם שדי מדבר בעד עצמו. עצרנו במס' נקודות תצפית על המפרת ורכס ההרים ממול. מרחוק, אפשר אפילו לראות את הר דנאלי. בעיקר בולט ממול הר הגעש Spurr שהוא אחד משרשרת הרי געש פעילים בדרום אלסקה.

חזרנו למרכז העיר. למרות שמדובר בעיר לא קטנה, העיר נחמדה, לא צפופה, מאוד צבעונית ופרחונית בקיץ (בעיקר תודות לשעות השמש הרבות). 

טיילנו קצת ברחובות המרכזיים של העיר. נכנסנו למרכז הקניות בשדרה החמישית (של אנקורג') וקרן התחדשה באייפון 7 (750 דולר ובאלסקה אין מס קניה...), נדב התחדש בשלט לאקס בוקס, וכולם יצאו עם חיוך. הלכנו לביקור קצר בחנות המפעל של סכיני ULU של הילידים באלסקה - אינואיטים. בצמוד למפעל יש ערוץ נחל שהיו בו לא מעט דייגים שדגו דגי סלמון. אחד אפילו הצליח לדוג 2 דגים ממש כשהגענו.

אחר הצהריים נכנסו למשחק באולינג קצר במרכז קניות מקומי. איתי הפציץ עם תוצאות של 159 ו- 149. נדב את המשחק הראשון לא ממש ירצה לזכור. במשחק השני הוא כבר היה הרבה יותר מפוקס ונתן פייט רציני לאיתי. את היום חתמנו ב- Hard Rock Cafe.

אתמול הצלחנו לישון סביר אך הג'ט לג עדיין משפיע. חזרנו לבית ההארחה לקראת 9 בערב. בחוץ אור יום מלא וכולם ממש גמורים. 

מחר מתחילים במסע צפונה לדנאלי.

מתחילים ביום הולדת

קודם כל מזל טוב לקרן! יום ההולדת הארוך ביותר שהיה לה. יותר ארוך אפילו מ- D day.

7 לאוגוסט שנמשך 35 שעות.

חתיכת נסיעה. טסנו לפרנקפורט. מגיעים לפרנקפורט וממש בכניסה לטרמינל, בלאגן. לא ברור מה בדיוק קרה אבל חסמו את המעבר לאולמות הכניסה. עומד שם Herr Ahmed ואומר לכל הישראלים שאי אפשר לעבור בגלל סיבות בטחון. אחרי אולי חצי שעה כבר הסבלנות של כולם פוקעת והלחץ לפספס את הטיסה הבאה מתחיל לגדול. ומי זה Herr Ahmed שיעצור מאות ישראלים מובלים ע״י ענקי מכבי ראשון לציון בכדוריד. המעלית עומדת ריקה ואז נכנסנו מהר יחד עם השחקנים למעלית, ובהפעלת לחץ מנטלי בלתי מתון, Herr Ahmed זז ונתן למעלית לעלות. כשהגענו לאולם הכניסה, מסתבר שאין כלום...!

הטיסה לסיאטל הייתה מצויינת. מערכת המולטימדיה של לופטהנזה מדהימה. אין סוף סרטים וסדרות. עם תרגום לעברית. אז קצת ישנים, הרבה סרטים, מצלמים את גרינלנד מלמעלה והמראות מדהימים. פסגות, נהרות קרח. איזה יופי.

נחתנו בסיאטל. גם פה לא בדיוק הכל הלך חלק. 

קודם כל, קוראים נכבדים (וידענו את זה מראש) בכניסה הראשונה לארה״ב חייבים ביקורת גבולות, לקחת את המזוודות ולהפקיד אותן מחדש. אז בביקורת הגבולות היה תור ענק ושוב עלה חשש של פספוס טיסה. הם כל הזמן הודיעו ברמקולים שהם מתנצלים על הבעיה בביקורת דרכונים. אבל אז פתאום מישהו אמר שלכל מחזיקי ויזה B1 B2 אפשר להתקדם לתור מהיר. אז עד שכל האחרים קלטו מה הוא אמר, אנחנו דילגנו מהר לביקורת דרכונים אוטומטית.

עוד 3.5 שעות והגענו לאנקורג׳. קבלת רכב מהירה והגענו ל B&B שעה מוקדם מהמתוכנן.

ארוך, ארוך אבל זו התחלה.

אי אפשר לעשות כלום בערב הראשון אחרי יום טיסות כזה מעייף. אז קפצנו לוולמרט להשלמות קטנות והלכנו לחגוג לקרן יום הולדת. ב- TripAdvisor  המליצו על פיצריה מקומית - Moose's Tooth - אז הלכנו. היה באמת כיף. פיצה מיוחדת, טעימה מאוד, מנות גדולות. זלילה גדולה ליום הולדת וערב ראשון באלסקה.

חזרנו ל״צימר״ די מאוחר. 11 בלילה ועוד די מואר בחוץ. בדקנו אם יש התרעת זוהר צפוני ולצערנו אין אז פשוט נפלנו שדודים ולישון. אפילו אני ישנתי (עם הפסקה קצרה) עד 7.

אז מזל טוב לקרן ויאללה, מתחילים !!!!

גריניץ' ווילאג וניקס שמשחקים ברמה של הטמפרטורה, קרוב לאפס

תחזית מזג האוויר צופה למחר (שבת) גשם, לכן את מוזיאון המטרופוליטן דחינו ביום ואת הבוקר והצהריים בילינו בגריניץ ווילאג' וצ'לסי. היום הטמפרטורות בסביבות 4 מעלות. ממש חמסין.

התחלנו את היום במדיסון סקוור פארק, ממש מתחת לבניין פלטיירון. הבניין המיוחד הזה הוא אחד הסמלים של מנהטן ועוצב בצורה של מגהץ של תחילת המאה ה-20. בצד אחר של הפארק עומד מגדל Life Insurance עם השעון והצריח למעלה שנראה כאילו הובא היישר מוונציה. בפארק הזה התחילה המסורת בניו יורק של קישוטי עץ בחוצות וטקס הדלקת הקישוטים. היום העץ הכי מפורסם עומד במרכז רוקפלר, אבל פה זה התחיל.

אנחנו ממשיכים לכיכר Union. מתקרבים לאזור האוניברסיטה של ניו יורק. יש בכיכר שוק איכרים די צבעוני ונחמד אחת לכמה ימים. אז מה קונים? מגפיים... לא לברוך, לסיגי. חנות סקצ'רס בכיכר, הנחות גדולות, סיגי מודדת מגפיים נוחות ומחממות, אפילו לא מורידה אותן וממשיכים הלאה.

אנחנו באזור הגריניץ' ווילאג'. אזור הבוהמה הניו יורקית אז ו(קצת פחות) היום. נחים קצת בשמש בפארק וושינגטון. ליד הפארק נמצאת מסעדת Mamoun's. מסעדה קטנה שמוכרת פלאפל ושווארמה שהפכו מאוד פופולארים בווילאג' עם אזכורים ובקורות מצויינות בהמון אתרים.
אז ניחוש אחד, קוראים יקרים, כיצד נראית המסעדה - נכון, מסעדה קטנה, בקושי 3 שולחנות ותור משוגע בשביל פלאפל. לי יש כלל אחד מאוד משמעותי בחיים - אני לא עומד בתור לאוכל. בשום מקום (אולי במק'דונלד'ס... אבל זה לשתי שניות). וחוץ מזה, מה באמת הניו יורקים מבינים בפלאפל ? אנחנו נחזור לארץ, וכמנהגנו בקודש, ישר לפלאפל "שלום" המוכר, הטעים והאמיתי.
ליד הפלאפל, מוסד מוזיקלי שאיתי צריך לבקר בו - "קפה וואה?"  המקום היה מרכז מוזיקה שהופיעו בו כל הגדולים - מבוב דילן, ג'ימי הנדריקס ועד ברוס ספרינגסטין. ג'ימי הנדריקס מככב בציור קיר בחוץ. המשכנו לכיוון שוק צ'לסי. בדרך עברנו ליד מאפיית מגנוליה עם הקאפקייק'ס המפורסמים (כן, שוב תור ארוך.... לעוגיות קטנות עם קרם). ממש קרוב פועלת מסעדה של זוג ישראלים, שגם היא זוכה לביקורות מצויינות, שמגישה - כן, פלאפל (אפילו אורגני). למסעדה קוראים Taim. חשבנו אולי באמת יהיה טעים, אבל, שוב, את הביקורות קוראים גם עוד כמה אנשים בניו יורק. הריח והדיבורים על פלאפל כבר משגע אותי - דודו, תכין מהר מנה כמו שאני אוהב !!

אחרי סיור בשוק צ'לסי, חזרנו למלון לנוח לקראת האירוע המרכזי של הערב - משחק של הניקס.שעה לפני המשחק יצאנו למדיסון סקוור גארדן שנמצא 3 דקות הליכה מהמלון.

 המקום כבר הומה באנשים. זה לא משחק כדורסל, זה שואו שלם. חבל רק שהניקס כל כך גרועים השנה. המשחק של הניקס כל כך גרוע שברבע השלישי הם כבר בפיגור של כ- 30 נקודות מדטרויט שגם היא השנה בין קבוצות התחתית ב-NBA אבל לפחות מזכירה קצת קבוצת NBA. הניקס משחקת עם 4 לבנים ושחור אחד. אז עם הרכב כזה, איך כבר יכולה קבוצה להיראות...? רמה של הפועל קרית ים בימים שראינו אותה משחקת במגרש ליד הנועד העובד והלומד. אבל המשחק הוא לא המרכז. כל טיים אאוט יש אקשן, משחקים, מעודדות, זורקים חולצות לקהל. כל פעם שהצלם מזהה סלבריטי, אז מקרינים על המסך הגדול קטע מפורסם שלו ואז מראים אותו בקהל. בין היתר היה במשחק הזמר פיל קולינס. בקיצור שואו.

ברבע הרביעי הניקס נזכרים שהם קבוצת NBA ומתחילים לשחק אבל זה מאוחר מידי והם מפסידים. למרות הרמה של הניקס, השואו היה מלא והחוויה כיפית.

סנטרל פארק והארלם

סנטרל פארק. אחת הפינות היותר יפות במנהטן. וזו פינה די גדולה. אבל איזה מקום יפה. כאילו יוצאים מהעיר לטיול בכפר, וזה בעצם בלב העיר. מדשאות
ענקיות (שסגורות בחורף), טיילות, בריכות (שהם קוראים להם אגמים), מתקני שעשועים ועוד ועוד. בחורף, כמובן, פותחים משטח החלקה ממש בכניסה הדרומית של הפארק, היכן שבקיץ פועל בו לונה פארק קטן. משטח החלקה ממש גדול ועם ה"תפאורה" מסביב, איך אפשר בכלל לעמוד על המחליקים?

התמונות הפנורמיות הן באדיבות גוגל. מצלמים תמונות של אזור מסויים וגוגל מחבר אותם כבר לבד ב- Google+.

מזג האוויר עדיין קר והטמפרטורות מתחת לאפס לאורך כל היום. על חלק מהבריכות מתחילה להצטבר שכבת קרח וזה בהחלט מיוחד. אבל כפי שכבר ציינתי, הכל עניין של התארגנות. באחד מבתי הקפה הפארק עצרנו להתחממות קצרה עם כוס תה חם. השמיים בהירים לגמרי (זו גם מן הסתם אחת הסיבות לירידה בטמפרטורות בימים האחרונים). נזכרנו שהיינו עם הילדים בטיול הראשון לארה"ב בפארק ותפס אותנו ממש מבול בזמן הביקור בפארק. באמצע הקיץ ירד גשם זלעפות.

לקראת הצהריים אנחנו נוסעים להארלם. לפני כמה שנים, הכניסה להארלם, למי שלא "שייך", הייתה יכולה להיות ממש סכנת חיים. פשוט כך. אפילו למשטרה היה מחסום בכניסה להארלם, כמעט כמו בשטחים. כל מי שנכנס, מנקודה זו על אחריות עצמו. אבל אז הגיעו מס' ראשי ערים (דינקינס, ג'וליאני) שפעלו והשקיעו כספים רבים לקידום הקהילה, השקיעו בבתים ושיכונים חדשים, אפילו ביל קלינטון קבע את המשרדים שלו בהארלם. ומאז האזור השתנה.

זה לא שהייתי ממליץ לצאת להארלם בערב. עוד לא. אבל לטייל בהחלט אפשר. ימי ראשון הם הכי פופולאריים בגלל מופעי הגוספל בכנסיות. השתמשנו
בשירות הנחמד של Free Tours by Foot. הגיעה מדריכה צבעונית, לא רק בצבע העור אלא גם באופי. שמנמנה, חייכנית, רוקדת קצת, שרה קצת, הולכת ממש מהר שצריך לרוץ אחריה. קבוצה של כ- 40איש. היא מתחילה לקרוא שמות נרשמים. אנחנו ראשונים. שואלת מאיפה, עונים מישראל. הזוג הבא, מאיפה - ישראל. הרביעייה הבאה מאיפה - ישראל. ההיא כבר בטירוף. כל היתר הם כבר אמריקאים, גרמנים, אוסטרלים, אפילו פולנייה אחת והודי שטוען שהוא ממישיגן....חבורה שכזאת. הארלם לא שונה הרבה מהסרטים שראינו אבל יש בא כמה מקומות נחמדים עם היסטוריה שחורה. פה נולד סמי דיוויס ג'וניור, בפאב הזה התגלתה בילי הולידיי, כאן היה רחוב שלם של בארים שבתקופת היובש מכרו אלכוהול והופיעו נגני ג'אז. הסיור מסתיים אחרי שעתיים בתאטרון "אפולו"
שהיה הלב של הארלם במשך שנים. בניגוד לסיורים קודמים הגברת מזכירה שסיורים דומים בתשלום לוקחים 20 דולר לאדם.... ואם יש תלונות, נא לרשום אותם על שטר של 50 דולר..... אז היא קיבלה את התעריף הרגיל שלי שזה 20 דולר ולהתראות.

חזרנו לטיימס סקוור לניתוח לאחר המוות. הכיכר הומה בלא פחות אנשים מאתמול, השלט עם "2015" עדיין מואר, הקונפטי (כל הניירות הקטנים שמפזרים מהגגות) עדיין על הרצפה אז זו כמעט חצי חוויה. החלטתי לנסוע לטיילת ברוקלין לתצפית על מנהטן בשעות החשיכה. השעה כבר 8 בערב. הטיילת די ריקה. המראה של מנהטן ממש מרשים אבל גשר ברוקלין כמעט לא מואר. קיפלנו את הזנב הקפוא וחזרנו למנהטן. פיצה ולישון.  

לקראת השנה החדשה

היום מכוון לטיימס סקוור ולכדור הגדול. כל העיר מתכוננת לאירוע. את הבוקר התחלנו במוזיאון אינטרפיד. למרות שביקרנו כאן בעבר, אז יש חדשות משמעותיות - המוזיאון נבחר להציג את מעבורת החלל "אנטרפרייז". בנוסף חוגגים 25 שנה לטלסקופ החלל "האבל". אז דרך גרופון מצאתי גם כרטיסים בחצי מחיר וקדימה. הערה קטנה - במאמץ לא גדול, נרשמים לכמה אתרי קופונים במקום החופשה ואפשר לפעמים למצוא כרטיסים ממש זולים. חוסך כמה דולרים.


הגענו עם הפתיחה עדיין דליל במבקרים. נושאת המטוסים עומדת בנמל ודי גבוהה אז תבינו שממש קר על הסיפון. התערוכה של ה"אנטרפרייז" וכל תוכנית המעבורות של נאס"א די מרשימה. ה"אנטרפרייז" די מפתיעה. לא גדולה, גוף די רחב וכנפיים ממש קטנות לחשוב שהכלי הזה בעצם חוזר לכדור הארץ כמו מטוס ונוחת "רגיל".

לקראת הצהריים המשכנו ברגל לטיימס סקוור והסתובבנו קצת בין החנויות. כבר מתחילים להרגיש את ההמולה. יש כבר לא מעט אנשים שעומדים ב-1 בצהריים כדי לתפוס מקום. מטורף לחלוטין. אנחנו החלטנו לחזור למלון לנוח לקראת הלילה. ב- 6 יצאנו מהמלון. היה לי ברור שנוכל למצוא מקום עמידה רק בסביבות רח' 50 ומעלה. אבל גם משם יש ראות מצויינת לכיוון הכיכר. אז די צדקתי. משטרת ניו יורק ממלאת רחוב בצופים ואז סוגרת אותו ופותחת ברחוב הבא.

צריך לזכור, למי שמכיר את ניו יורק - העיר היא שתי וערב של רחובות וקל מאוד לסגור רחובות לגישה. בסוף הכניסו ברח' 54. בשדרה השביעית, את הכבישים סגרו עם מחסומי ברזל וזה יוצר מעין "מכלאה" שכל האנשים עומדים בה.

השעה כבר בערך 6:30. ש לנו עוד 5 וחצי שעות עד חצות. הטמפרטורה בערך 2-. אחרי קצת יותר מחצי שעה החלטנו שזה לא סביר. לעמוד בקור הזה כל כך הרבה זמן זה לא בשבילנו. דילגנו מעל המחסומים. התקדמנו קצת לכיוון רח' 52, צילמתי את הכדור (שלא יגידו שלא היינו.... כאילו שזה מעניין מישהו) ונפרדנו מטיימס סקוור. 

מ-2014 נפרדנו במסעדה ממש נחמדה ונעימה ליד אמפייר סטייט סילדינג (שזה גם רח' אחד מהמלון). האוכל היה טעמים, האווירה נעימה, הבירה טובה.
שנה טובה שתהיה לכולנו !

ברוקלין מתחת לאפס

אנחנו לא מתלוננים. ממש לא. רק מספרים חוויות.
היום היינו יום שלם מתחת לאפס. אולי בגלל שהיינו (כמעט) כל היו בברוקלין..? לא להיעלב כל אנשי ברוקלין, זה היה בצחוק. אבל כל היום בעצם הטמפרטורה מתחת לאפס. לא נורא. מתלבשים טוב, כפפות על הידיים (בלי זה ממש לא נעים), כובע טוב על הראש וקדימה. השמיים די בהירים, מידי פעם השמש קצת מחממת. כיף ניו יורקי חורפי.

אם עד לפני עידן ג'וליאני, כולם באו לניו יורק אבל בעצם באו למנהטן, אז בשנים האחרונות יש פיתוח עירוני, פארקים, שווקים, וברוקלין הופכת ליעד שווה לביקור. גם היום נרשמנו לסיור של Free Tours By Foot. הפגישה הייתה בכיכר בית העירייה במנהטן ומשם יצאנו לגשר ברוקלין ולסיור ברובע. לסיור הזה הגיעו כ- 50-60 איש. הגיעו 2 מדריכים, התפצלנו ל-2 קבוצות ויצאנו.
על גשר ברוקלין לא צריך להרחיב. אחד המראות היותר יפים. בירידה מהגשר ירדנו לאזור Dumbo. לא הפיל הידוע אלא ראשי תיבות של "מתחת לגשר מנהטן (הגשר הכחול ממול גשר ברוקלין). השכונה הייתה בעבר אזור תעשייתי וגם מרכז פינוי גופות לנהר של המאפיה... היום האזור כולל גם מסחר, בארים, אומני רחוב, ציורי קיר ועוד הרבה. המאפיה מן הסתם הייתה צריכה למצוא מקום חדש. על קו המים יש פארק שבעצם צופה על 2 הגשרים ועל מנהטן. ב- Dumbo מצולמת התמונה המפורסמת של גשר מנהטן בין הבתים. תמונה שמופיעה באין ספור סרטים ופרסומות. גם אני לא פיספסתי הזדמנות לצילום מיוחד.
המשכנו לברוקלין הייטס. זהו אחד האזורים העשירים, היפים והשקטים בברוקלין. בשכונה נמצאת הטיילת המפורסמת של ברוקלין שממנה יש נוף מדהים על מנהטן וניו ג'רסי. טיילנו פה כבר קודם, גם עם הילדים וזה בהחלט אחד המקומות היפים בניו יורק. התמונה הפנורמית שלי !!
חזרנו לפארק מתחת לגשר ברוקלין, אכלנו ב- Shake Shack המבורגר נחמד עם צ'יפס וכיסוי גבינה (דומה לצ'יפס של נתן'ס). בניו יורק, כשמשהו תופס, אז זה עד הסוף. אבל היה לא רע בכלל. לקחנו מעבורת לצד של מנהטן ורצינו לטייל ב- South Street Sea Port אבל המתחם סגור לגמרי לשיפוצים. חבל, אחד המקומות הנחמדים בניו יורק. אז איך ממלאים קצת זמן פנוי בניו יורק? נו באמת... כמובן, שופינג. לא קנינו הרבה אבל סתם מסתובבים בין החנויות באזור רח' 34.


אחרי מנוחה קצרה במלון, חזרנו לברוקלין. נסענו לשכונת Dyker Hights. שכונה של יוצאי איטליה (חלק מאותם משליכי גופות שהזכרתי קודם). אבל איטלקים הם דתיים מאוד, מסורתיים מאוד. אז התפתחה בשכונה מסורת של קישוטי הבתים לקראת הכריסטמס וראש השנה וזה הפך לאירוע שלם. רחובות שלמים של בתים עם קישוטים ואורות מטורפים. רכבים נוסעים ברחובות בשיירה כדי להסתכל על הבתים. אנחנו כמובן עושים הכל ברגל.

    

קצת יותר קר... ובלט

ניו יורק נתנה לנו היום טעימה של קור. לא מקפיא עצמות, לא משתק. גם זה קיים מן הסתם, אלא טמפרטורה שאם אתה לא עוטה כמה שכבות, אז זה יכול להיות לא נעים. המעיל וכובע הצמר שקנינו בסן פרנסיסקו עושה לי את העבודה מצויין. סיגי רגישה הרבה יותר ממני לקור, עטופה כמו בצל טרי, שכבות שכבות. נקודה חשובה - נעליים טובות וחמות עם סולייה מבודדת. חובה. אז אני עם נעליים מצויינות. סיגי עם מגפיים, 5 זוגות גרביים (סתם, סתם, רק 3...) וטוענת שהרגליים שלה קפואות. מסתבר שניו יורק יכולה להיות יותר קרה מאוניברסיטת חיפה.....

אבל לא להיבהל מתיאורי מזג האוויר. זה באמת בשוליים. השמיים כחולים, העיר מלאה במטיילים ואנחנו טיילנו הבוקר איפה שהכל התחיל - דאונטאון מנהטן.

נרשמנו לסיור של גוף שנקרא Free Tours by Foot. יש להם סיורים מודרכים על ידי מדריכים מקומיים בערים שונות. בניו יורק יש להם רשימה מכובדת של סיורים. הסיור בעיקרון חינם. משלמשים כמה שבא לנו (ואיך אמרו הגששים במערכון המוסך - "ואם לא בא לי?"...). אז באמת משלמים כמה שרוצים. לא לדאוג, המדריכים לא הולכים הביתה רעבים.

הגיעה גברת נחמדה מניו ג'רסי. עובדת במגזינים שונים. בקבוצה כ- 20 איש והגיעו כמה ב- StandBy. חצי אמריקאים ממדינות שונות (קליפורניה, מיזורי, טנסי, פלורידה) וגם מסקוטלנד, אוסטרליה וגם 2 זוגות מישראל.

הסיור נחמד, לא מהיר, המדריכה מספרת נקודות מעניינות על ניו יורק בשנים הראשונות. התחלנו אצל השור הזועם, הלכנו לכיוון קו המים למצודת קלינטון, נכנסו לאזור וול סטריט, כנסיית טריניטי, ברודווי וסיימנו במרכז הסחר שמ- 2001 זה בעצם אתר בנייה ענק. את המגדל הראשון סיימו. למי שמעוניין, מרפסת התצפית בקומה ה-104 תפתח באביב. אתר ההנצחה שהוא מעין פארק קטן כבר פתוח לגמרי למבקרים. הסיור הרגיל אבל עם אנקדוטות נחמדות של המדריכה. שווה את 20 דולר בסוף השארנו.

לאחר הפסקת התחממות קלה לתה ושוקו חם בבורגר קינג, המשכנו לסיור קצר באזור Five Points. האזור היה לפני 150 שנה המערב הפרוע של ניו יורק עם מהגרים אירים ששלטו באזור ומהומות אין ספור, כפי שגם הופיע בסרט "כנופיות ניו יורק" של סקורסזה. המשכנו לצ'יינה טאון ואיטליה הקטנה. המשכנו למסעדה של כץ. המסעדה נמצאת באזור מגורים בסוף השדרה הראשונה. קצת הליכה. המקום כמובן מפורסם בגלל הסצינה מהסרט כשהארי פגש את סאלי. המסעדה מפוצצת אנשים, התור בחוץ ארוך וכל זה בשביל סנדביצ'ים. אולי טובים אבל עדיין, האמריקאים יעמדו 30 דקות בתור לסנדביץ' ואולי להריח קצת אבק כוכבים. אז אנחנו רק הרחנו את אבק הכוכבים וויתרנו על הדליקטס.

בערב קצת תרבות.
מדי שנה מוצג בלט מפתח האגוזים בתקופת החגים. אז הלכנו לראות בלט המספר אגדת ילדים מהמסורת הנוצרים. המוזיקה של צ'ייקובסקי נהדרת. מוכרת מאוד ונהדרת. הבלט ממש נחמד. התפאורות יפות וחגיגיות. אני לא יכול להתנתק מה"ביצוע" של הבלט והמוזיקה של צ'ייקובסקי בסרט פנטזיה 2000 של דיסני. בלט אחר...

אז אחרי הבלט, נכנסו לפיצריה "שלנו" ברח' 50 שכבר בקרנו בה לפני כמה שנים ומומלצת ב- Time Out. הפיצה הייתה טובה, הסלט נחמד. סיום טעים לעוד יום בנו יורק.

Here we are in the center of town

Here we are in the center of town

Look, everybody is here again....

שלום ניו יורק, כמה נחמד לחזור.

אחרי טיסה של כמעט 12 שעות שעברה ממש חלק, הגענו לניו יורק.

יש לנו קצת נקודות בנוסע המתמיד. לא שום דבר שמספיק אפילו לכרטיס חינם ללרנקה, אבל בדקתי באתר אל על ועם הנקודות האלו מסתבר שיכולתי ל"שדרג" לכסא מועדף. מחלקת תיירים, יושבים ליד דלת היציאה המרכזית, אבל אף אחד לא יושב לפנינו, אפשר לפרוס רגליים בלי הגבלה וממש נחמד. גם הצלחנו לגנוב כמה שעות שינה כך שהגענו לניו יורק ממש בצורה סבירה.

ביקורת הדרכונים בניוארק הייתה ממש עשר דקות (בניגוד לכל הפעמים הקודמות שהגענו). לקחנו רכבת למנהטן ותוך שעה וחצי מהנחיתה, אנחנו במלון. שיא אולימפי חדש.

ניו יורק קצת גשומה. אבל טפטוף קליל ולא מטריד לגמרי. מ-11 בערך הגשם מספיק לגמרי. מי שממש מתעניין, אז מזג האוויר היום ממש נעים. לפי התחזית 8 מעלות אבל לא מרגישים בכלל קור. סיגי אומרת שבאוניברסיטת חיפה היה יותר קר. טפו, טפו, טפו... שלא יהיה יותר קשה, למרות שע"פ התחזית בימים הבאים צריך להתקרר יותר. בתוך החנויות ובמלון אפשר להסתובב עם בגד ים. מחומם להפליא ומרעיש להחריד. 

אנחנו מטיילים היום באזור השדרה החמישית וסביבותיה. בתי הכלבו הגדולים מתחרים אחד בשני מי מעצב חלונות ראווה יותר יפה. בריאנט פארק כל כך יפה. הרימו מעל המדשאה את משטח ההחלקה הדי גדול, מסביב חנויות בשוק חורפי שמוקם לקראת החגים. ממשיכים לגרנד סנטרל. כמובן ביקור קצר בחנות אפל וקניית אייפון 6 לליאור. כל עובד חנות מחזיק מכשיר, אתה מבקש מה שאתה רוצה, הוא "מגהץ" כרטיס למכשיר שלו, ותוך 30 שניות יש לך מכשיר חדש ביד. אין מבצעים לחגים. לא באפל.

המשכנו למרכז רוקפלר. העץ המפורסם במרכז. משטח ההחלקה (הרבה יותר קטן מבריאנט פארק). המון אנשים מסביב. משטחי ההחלקה עושים ממש אווירה של חגיגה. גם אנחנו נשתתף בחגיגה הזו עוד כמה ימים (בכרטיסים שקניתי בגרופון).

המשכנו עד לכניסה לסנטרל פארק.

חזרנו לאזור המלון (רח' 35, ממש מתחת לאמפייר סטייט). במסגרת השליחויות שלנו, קפצנו ל-B&H. מטורף מה שקורה שם. חנות ענקית, עם מסועים למעלה שמעבירים את הקנייה שלך לקופה. יעיל להפליא וחרדי להחריד. כמעט כל העובדים חרדים. למה בניו יורק החרדים יכולים לעבוד ולהתפרנס יפה ואילו אצלנו הם לא יכולים. חייבים ללמוד וחס וחלילה מלהתערבב עם האוכלוסייה. לא יכולתי להתאפק... אז גם סמי זכה בטאבלט כשר למהדרין וכולם מרוצים.

חזרנו למנוחה קצרה במלון. בערב יצאנו לטיימס סקוור. מואר להפליא וצפוף להחריד. אפשר רק לחשוב מה יהיה בערב ראש השנה. אכלנו ארוחות ערב ומתחילים להרגיש את העייפות בעיניים. לא ממש בא ללכת לישון מוקדם מידי כי מפחדים לקום לפנות בוקר, אבל העיניים, והרגליים דורשים מנוחה. לא התעצלנו, צעדנו כל הדרך (15 בלוקים) עד למלון.

וישנתי עד כמעט 6 בבוקר. גם זה שיא מבחינתי ללילה ראשון בצפון אמריקה.

New York, New York

Start spreading the news | I am leaving today
I want to be a part of it | New York, New York

These vagabond shoes | They are longing to stray
Right through the very heart of it | New York, New York

I want to wake up in a city | that never sleep
And find I'm king of the Hill | Top of the heap

My little town blues | They are melting away
I gonna make a brand new start of it | In old New York

If I can make it there | I'll make it anywhere
It's up to you | New York, New York

ניו יורק.... אח ניו יורק. כמה אני צריך את החופש הזה.

כן, אני יודע, קוראים יקרים, יהיה קר, יהיה קר מאוד. וגם, מי נוסע לשבוע לניו יורק? הרי עד שתתאושש מהג'ט לג כבר תהיה בדרך חזרה. 
נכון. אני יודע. יהיה קר, יהיה מעייף. הכל נכון.

אבל הנפש צריכה מידי פעם גם קצת פינוקים. לעצור לרגע מהריצה היום יומית הלחוצה. מהשגרה השוחקת משהו. מהחדשות הרגילות שלנו ב"לֶבַנְט" (איזו מילה יפה ועדינה לאזור כל כך מטורף וקרוע).

לעצור לשבוע, לקחת שאיפה גדולה לריאות של אוויר, אפילו קפוא, אולי אפילו לא הכי נקי שבעולם, להנות עד הסוף מכל הדברים הקטנים והגדולים. מהפארקים, מהרחובות, מהחנויות, מהמוזיאונים, מגורדי השחקים, מהעצים המקושטים לחג, מהקיטש... הפעם נעשה גם קצת דברים אחרים - באלט (כן, כן, אני הולך לבאלט..), ניו יורק ניקס (ואין ספק שאוהדי הניקס השנה הם באותה סירה כמו אוהדי הפועל חיפה או הפועל תל אביב.... איך שר אריק - "ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב") אבל עדיין זה הניקס. ונלך להחליק על הקרח ונקפוץ ליום לברוקלין. ואני אוהב את ניו יורק. וכמה שחוזרים אליה, אוהבים אותה יותר. העיר משתנה בלי סוף. יש לה כל כך הרבה מה להציע. אני קורא המון ומוצא כל הזמן דברים חדשים. ולתקופת החגים נראה שהעיר מתיפיפת במיוחד.

אז כן, יהיה קר, הטיסות ארוכות, הג'ט לג אולי קצת יציק. כן, אני אקרא מיילים.... כנראה גם אענה על כמה מהם. 

עכשיו תעצמו יחד איתי לרגע את עיניים, תנגנו את "רפסודיה בכחול" של ג'ורג' גרשווין (ורצוי ביחד עם הקטע המדהים בסרט פנטסיה 2000, 12 דקות מענגות של אנימציה ומוזיקה נהדרת כאילו שנכתבו יחד בשביל ניו יורק) ולמוזיקה הזו אני נוסע !!

יום 22 - פסטיבל אמריקאי וסיום

כבר אמרו לפני שטוב מאוחר מאשר אף פעם. השארתי את הפוסט של היום האחרון להשלמה עם החזרה. אז חזרנו לארץ והכתיבה הוזנחה. קצת עייפים, אין סוף נושאים בעבודה להשלים ולטפל ומן הסתם הסיבה האמיתית, כמו בהרבה דברים אחרים בחיים שלנו, סתם עצלנות וחוסר תשומת לב. אבל חייבים להשלים.
===========================================
היום האחרון שלנו בטיול. אנחנו היום חוצים 3 מדינות. מתחילים בנברסקה, נוסעים לשאיין, בירת וויאומינג ואחר כך לדנבר קולורדו לקראת הטיסה הביתה.
שאיין Cheyenne היא הבירה של וויאומינג. קצת פרופורציות. שאיין היא העיר הגדולה בוויאומינג וחיים בה כ- 60 אלף איש. קצת יותר גדולה מקרית ים.... רק במספר תושבים. בכל שאר הפרמטרים היא גדולה עלינו בעשרות מונים. לא רק על קרית ים, זו לא חוכמה. ויסלחו לי כולם על חוסר הפטריוטיות שמדינתנו הקטנה זכתה בה ביושר.
בכל קיץ, חוגגים בעיר פסטיבל "מערב פרוע" של 12 ימים Cheyenne Frontier Days. אז יוצא לנו להיות בעיר בדיוק כשמתקיים הפסטיבל. כשהגענו לשאיין, ראינו את השובל של התהלוכה שמרכז העיר. אז המשכנו למתחם המרכזי של הפארק. בפארק הגדול יש רחוב שלם של חנויות בסגנון המערב הפרוע, כפר אינדיאני, רודיאו, מתחם לונה פארק גדול, מוזיקת קאנטרי ומופעים של זמרים מפורסמים. פסטיבל. צמוד לעיר יש בסיס של חיל האוויר האמריקאי אז בחלק מהימים יש מופע אווירונאוטי. לצערנו, לא ביום שבקרנו.

בילינו כאן את עיקר היום. טיילנו בעיירת המערב הפרוע. יש כאן חנויות רגילות אבל גם מתחם שלם שבו משפחות משחזרות מחנות של חלוצים. זו תחרות שלמה ודי מושקעת. ומשם, נעבור לפרסומות. יצרנית הרכבים דודג' מפרסמת כאן בגדול. קצת היסטוריה (שכנראה קשורה). העיר שאיין הוקמה ע"י גנרל אמריקאי בשם דודג' כחלק מהפרוייקט של הקמת קו הרכבת למערב. את העיר קראו על שם השבט האינדיאני שאיין אבל לדודג' עדיין קשר חזק מן הסתם. וחוץ מזה, מגיעים לכאן עשרות אלפי איש והזדמנות מצויינת לקידום מכירות.

ובחזרה לפרסומות. אז דודג' כאמור מפרסמת כאן בגדול. וגם הרכבים גדולים. בכל זאת, זה אזור חקלאי באמריקה. אז הקימו כאן מתחם עם מסלול מכשולים וכל אחד מוזמן לנסיעה קצרה בטנדר דודג' גדול. לרגע חשבנו שנותנים לנו לנהוג ברכב, אבל לא ממש. אז עשינו סיבוב ברכב וקבלנו חולצות נחמדות.
המשכנו לכפר האינדיאני. מסביב יש חנויות ודוכנים שמוכרים כל מה שקשור לאינדיאנים במחירים ממש יקרים. במרכז יש מדשאה גדולה ובדיוק התחיל מופע Pow Wow. ה- Pow Wow זה טקס אינדיאני שבו מתכנסים אנשי השבט, שרים, מתופפים במעגל, אינדיאנים בלבוש מסורתי רוקדים ריקודים. מכיוון שבארצות הברית יש מאות שבטי אינדיאנים, הטקס הזה הפך בשנים האחרונות למאוד פופולארי. לאורך מסלול הטיול שלנו לא היה מופע זמין אז ביום האחרון, יצא לנו לראות את מופע. נחמד, צבעוני, שונה. יש רק בעיה קטנה, האינדיאנים צריכים דיאטה רצינית !! מאז שהאינדיאנים הפסיקו לרכב על סוסים ולצוד בופאלו, הם הפכו לשמנים באופן שלא ייאמן (וגם קצת לחובבי הטיפה המרה). אז חברי אדומי העור, מיום שני, דיאטה.
המשכנו לאזור הלונה פארק. יש בצמוד מופע רודיאו אבל המשפחה החליטה לוותר (אני חשבתי שקצת חבל, אבל מילא). הילדים עלו על כמה מתקנים. שלא יהיו ספקות, זה לא Six Flags או דיסני אבל נחמד לבילוי משפחתי קצר. אכלנו צהריים ויצאנו לדנבר. בכל זאת, מצפה לנו נסיעה ארוכה הביתה.
הגענו אחר הצהריים לדנבר. המלון שלנו די קרוב לשדה התעופה, למרכז דנבר כבר לא היה כח לצאת. אני ונדב, כמובן, ירדנו לבריכה. אחר כך חוזרים לחדר. יש לנו לא מעט לארגן ולסדר לקראת הנסיעה. בערב, יצאנו למסעדה המועדפת שלנו, Applebee's.

תם ונשלם פרק 5 של הטיול לאמריקה. עד הפעם הבאה.....