סנטרל פארק. אחת הפינות היותר יפות במנהטן. וזו פינה די גדולה. אבל איזה מקום יפה. כאילו יוצאים מהעיר לטיול בכפר, וזה בעצם בלב העיר. מדשאות ענקיות (שסגורות בחורף), טיילות, בריכות (שהם קוראים להם אגמים), מתקני שעשועים ועוד ועוד. בחורף, כמובן, פותחים משטח החלקה ממש בכניסה הדרומית של הפארק, היכן שבקיץ פועל בו לונה פארק קטן. משטח החלקה ממש גדול ועם ה"תפאורה" מסביב, איך אפשר בכלל לעמוד על המחליקים?
התמונות הפנורמיות הן באדיבות גוגל. מצלמים תמונות של אזור מסויים וגוגל מחבר אותם כבר לבד ב- Google+.
מזג האוויר עדיין קר והטמפרטורות מתחת לאפס לאורך כל היום. על חלק מהבריכות מתחילה להצטבר שכבת קרח וזה בהחלט מיוחד. אבל כפי שכבר ציינתי, הכל עניין של התארגנות. באחד מבתי הקפה הפארק עצרנו להתחממות קצרה עם כוס תה חם. השמיים בהירים לגמרי (זו גם מן הסתם אחת הסיבות לירידה בטמפרטורות בימים האחרונים). נזכרנו שהיינו עם הילדים בטיול הראשון לארה"ב בפארק ותפס אותנו ממש מבול בזמן הביקור בפארק. באמצע הקיץ ירד גשם זלעפות.
לקראת הצהריים אנחנו נוסעים להארלם. לפני כמה שנים, הכניסה להארלם, למי שלא "שייך", הייתה יכולה להיות ממש סכנת חיים. פשוט כך. אפילו למשטרה היה מחסום בכניסה להארלם, כמעט כמו בשטחים. כל מי שנכנס, מנקודה זו על אחריות עצמו. אבל אז הגיעו מס' ראשי ערים (דינקינס, ג'וליאני) שפעלו והשקיעו כספים רבים לקידום הקהילה, השקיעו בבתים ושיכונים חדשים, אפילו ביל קלינטון קבע את המשרדים שלו בהארלם. ומאז האזור השתנה.
זה לא שהייתי ממליץ לצאת להארלם בערב. עוד לא. אבל לטייל בהחלט אפשר. ימי ראשון הם הכי פופולאריים בגלל מופעי הגוספל בכנסיות. השתמשנו
בשירות הנחמד של Free Tours by Foot. הגיעה מדריכה צבעונית, לא רק בצבע העור אלא גם באופי. שמנמנה, חייכנית, רוקדת קצת, שרה קצת, הולכת ממש מהר שצריך לרוץ אחריה. קבוצה של כ- 40איש. היא מתחילה לקרוא שמות נרשמים. אנחנו ראשונים. שואלת מאיפה, עונים מישראל. הזוג הבא, מאיפה - ישראל. הרביעייה הבאה מאיפה - ישראל. ההיא כבר בטירוף. כל היתר הם כבר אמריקאים, גרמנים, אוסטרלים, אפילו פולנייה אחת והודי שטוען שהוא ממישיגן....חבורה שכזאת. הארלם לא שונה הרבה מהסרטים שראינו אבל יש בא כמה מקומות נחמדים עם היסטוריה שחורה. פה נולד סמי דיוויס ג'וניור, בפאב הזה התגלתה בילי הולידיי, כאן היה רחוב שלם של בארים שבתקופת היובש מכרו אלכוהול והופיעו נגני ג'אז. הסיור מסתיים אחרי שעתיים בתאטרון "אפולו"
שהיה הלב של הארלם במשך שנים. בניגוד לסיורים קודמים הגברת מזכירה שסיורים דומים בתשלום לוקחים 20 דולר לאדם.... ואם יש תלונות, נא לרשום אותם על שטר של 50 דולר..... אז היא קיבלה את התעריף הרגיל שלי שזה 20 דולר ולהתראות.
חזרנו לטיימס סקוור לניתוח לאחר המוות. הכיכר הומה בלא פחות אנשים מאתמול, השלט עם "2015" עדיין מואר, הקונפטי (כל הניירות הקטנים שמפזרים מהגגות) עדיין על הרצפה אז זו כמעט חצי חוויה. החלטתי לנסוע לטיילת ברוקלין לתצפית על מנהטן בשעות החשיכה. השעה כבר 8 בערב. הטיילת די ריקה. המראה של מנהטן ממש מרשים אבל גשר ברוקלין כמעט לא מואר. קיפלנו את הזנב הקפוא וחזרנו למנהטן. פיצה ולישון.
מזג האוויר עדיין קר והטמפרטורות מתחת לאפס לאורך כל היום. על חלק מהבריכות מתחילה להצטבר שכבת קרח וזה בהחלט מיוחד. אבל כפי שכבר ציינתי, הכל עניין של התארגנות. באחד מבתי הקפה הפארק עצרנו להתחממות קצרה עם כוס תה חם. השמיים בהירים לגמרי (זו גם מן הסתם אחת הסיבות לירידה בטמפרטורות בימים האחרונים). נזכרנו שהיינו עם הילדים בטיול הראשון לארה"ב בפארק ותפס אותנו ממש מבול בזמן הביקור בפארק. באמצע הקיץ ירד גשם זלעפות.
לקראת הצהריים אנחנו נוסעים להארלם. לפני כמה שנים, הכניסה להארלם, למי שלא "שייך", הייתה יכולה להיות ממש סכנת חיים. פשוט כך. אפילו למשטרה היה מחסום בכניסה להארלם, כמעט כמו בשטחים. כל מי שנכנס, מנקודה זו על אחריות עצמו. אבל אז הגיעו מס' ראשי ערים (דינקינס, ג'וליאני) שפעלו והשקיעו כספים רבים לקידום הקהילה, השקיעו בבתים ושיכונים חדשים, אפילו ביל קלינטון קבע את המשרדים שלו בהארלם. ומאז האזור השתנה.
זה לא שהייתי ממליץ לצאת להארלם בערב. עוד לא. אבל לטייל בהחלט אפשר. ימי ראשון הם הכי פופולאריים בגלל מופעי הגוספל בכנסיות. השתמשנובשירות הנחמד של Free Tours by Foot. הגיעה מדריכה צבעונית, לא רק בצבע העור אלא גם באופי. שמנמנה, חייכנית, רוקדת קצת, שרה קצת, הולכת ממש מהר שצריך לרוץ אחריה. קבוצה של כ- 40איש. היא מתחילה לקרוא שמות נרשמים. אנחנו ראשונים. שואלת מאיפה, עונים מישראל. הזוג הבא, מאיפה - ישראל. הרביעייה הבאה מאיפה - ישראל. ההיא כבר בטירוף. כל היתר הם כבר אמריקאים, גרמנים, אוסטרלים, אפילו פולנייה אחת והודי שטוען שהוא ממישיגן....חבורה שכזאת. הארלם לא שונה הרבה מהסרטים שראינו אבל יש בא כמה מקומות נחמדים עם היסטוריה שחורה. פה נולד סמי דיוויס ג'וניור, בפאב הזה התגלתה בילי הולידיי, כאן היה רחוב שלם של בארים שבתקופת היובש מכרו אלכוהול והופיעו נגני ג'אז. הסיור מסתיים אחרי שעתיים בתאטרון "אפולו"
שהיה הלב של הארלם במשך שנים. בניגוד לסיורים קודמים הגברת מזכירה שסיורים דומים בתשלום לוקחים 20 דולר לאדם.... ואם יש תלונות, נא לרשום אותם על שטר של 50 דולר..... אז היא קיבלה את התעריף הרגיל שלי שזה 20 דולר ולהתראות.
חזרנו לטיימס סקוור לניתוח לאחר המוות. הכיכר הומה בלא פחות אנשים מאתמול, השלט עם "2015" עדיין מואר, הקונפטי (כל הניירות הקטנים שמפזרים מהגגות) עדיין על הרצפה אז זו כמעט חצי חוויה. החלטתי לנסוע לטיילת ברוקלין לתצפית על מנהטן בשעות החשיכה. השעה כבר 8 בערב. הטיילת די ריקה. המראה של מנהטן ממש מרשים אבל גשר ברוקלין כמעט לא מואר. קיפלנו את הזנב הקפוא וחזרנו למנהטן. פיצה ולישון. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה