סוף יוני 2020
הפעלתי מוזיקה במחשב ובאופן רנדומאלי התחיל להתנגן עכשיו "ניצוצות" של רמי פורטיס ובארי סחרוף.
פורטיס מדבר על האדם האחר שקיים בתוכו, ועל המאבק איתו. אני פשוט חושב על החודשים המטורפים שעוברים עלינו.
אז שמתי כמה מילים. לא חשוב ההקשר. כל אחד בוחר את ההקשרים שלו. פשוט מילים יפות בשיר נהדר.
"צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל....
זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה"
איזה שיר נהדר וכל כך מתאים למצב הרוח. שלי ומצב הרוח הכללי.
אז מה היה לנו מאז העדכון האחרון -
נפרדנו מבוני שלנו (21/06/2020). בת 14 וחצי ואיתנו 14 שנים.
(אני כל כך אוהב את התמונה הזו. שאפו ענק לשובל על תמונה מדהימה)
לא קל ולא נעים להיות זקן. כלב או בן אדם.
כבר התקשתה לקום ולעמוד שלא לדבר על לצאת לטיול שכל כך אהבה. בשבועות האחרונים עברנו לאוכל רך ופסטרמה לפינוק שעזר לה מאוד לעבור איתנו עוד חודש של מבטים. 3 הימים האחרונים לא היו נעימים. בסוף בלית ברירה קיבלנו את ההחלטה להיפרד.
מילה יפה "הרדמה". אז חברים, זה לא קל וחבל שלא הכינו אותנו. זה אירוע קשה.
נדב לא באמת זוכר את עצמו בלי בוני. מלווים אחד את השנייה שנים באהבה מרשימה. כמה שנדב דאג לה בשנים האחרונות. מעיד המון על הילד !! זה לא רק נדב. בשנים הראשונות איתי היה איתה המון באותה אהבה לבוני שהוא העביר לנדב.
אנחנו תמיד נזכור את בוני הכלבה המושלמת - אוהבת, חכמה, אוהבת פינוקים, נוחה לכולם ומפגינה חיבה קרובה.
כמה שמחה וקפיצות בסיבובים כשלקחנו את הרצועה לקראת יציאה. איזה מבטים הייתה נותנת כשמישהו הראה סימנים של יציאה לטיול. כשהייתי שם את הסנדלים כבר החלו הריקודים והדבקות המסתובבות. איזה קפיצות לגובה ועל הגדר.
היינו יושבים בסלון ופתאום בוני קמה והולכת לדלת ומסתכלת על הדלת הסגורה. ידענו מישהו (סביר להניח בבה) מגיע. הייתה מזהה את הצלילים מרחוק. מדהימה. נדב היה מריץ אותה ועושה לה גליצים עד שפעם אחד אפילו התנגשה בדלת הכניסה.
אוזן ימין תמיד זקופה ואוזן שמאל שמוטה. סימן היכר ייחודי שלה.
כל כך הרבה זכרונות מיוחדים ונעימים.
אני כבר כמה פעמים השבוע יוצא לחניה והאינסטינקט בודק איפה בוני. אולי שוכבת לצד השברולט הלבנה.
חשבתי שיהיה יותר קל. אז לא. זה צובט והיא חסרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה