ה"קאנק" / אחד מהכבישים היפים בארה"ב וגם "קצת" קניות

את הפוסט של ה-30/07/2010 התחלתי ב"התחלנו את היום בנסיעה בכביש 112 הידוע כדרך קאנקאמאגוס (Kancamagus). דרך זו עולה אל ההרים הלבנים והיא פשוט יפהפייה. בסתיו הוא נחשב לאחד הכבישים היפים בארה"ב". עברו 15 שנה והגענו לכאן בסתיו. 

ואוי, כמה שהכביש יפה. תפסנו גם יום מדהים. היה די חם (כ-27 מעלות... בסוף פסטמבר) ומושלם לטיול.

עצרנו לאורך הכביש בכמה נקודות תצפית.

הלכנו במסלול קצר ונעים למפל "שבת" Sabbaday Falls, אחד המפלים הפופולריים ביותר בניו המפשייר ובוודאי אחת התחנות הפופולריות יותר לאורך כביש קנקמאגוס. מסלול הליכה קל של 1.1 ק"מ / כ-20 דקות הופכים אותו לאחד המפלים המתויירים ביותר במדינה. מגרש החניה מלא אבל די מהר התפנה מקום וירדנו לטיול קצר ונעים. הולכים בשביל, רוח קלה מעיפה עלים מסביבנו והתמונה מרשימה.

בהמשך עצרנו ב Lower Falls - מקום יפהפה שבו נהר Swift צונח מעל סלעי גרניט חלקים לתוך בריכה גדולה.

פוסט קצר על אחד המקומות הכי יפים בטיול.כביש 112 מסתיים בעיירה קונווי (Conway). לאורך כביש 302 יש מרכזי קניות גדולים. הגדול שבהם - Settlers Green Outlet Village. יצאנו עם המון שקיות מ- Levi's, Old Navy, Gap, New Balance.

קניתי נעלי New Balance 998 תוצרת ערה"ב. 56 דולר (כ-180ש"ח). לאחר שהשבענו את הרעב לקניות, השבענו את הרעב לאוכל ב Five Guys. קרן ובר דגמו את הנקניקיות שלהם ונהנו מכל ביס.

נפרדנו מניו המפשייר ונסענו מזרחה ועצרנו ללינה בהמפטון אין (היחיד שלנו בטיול הזה) ב- Lewiston, ME.

בערב יצאנו למסעדה איטלקית מרשימה ממש ליד המלון. בין המנות שחלקנו היה רביולי ברוטב לימטו עם פיסטוקים. היה מדהים.

כל קשר בין התכנון המקורי, מקרי לחלוטין והכל לטובה

התכנון המקורי היום היה לנסוע ל- Smugglers Notch, לטייל לאורך כביש 100 וה- Food tour ולהמשיך לכיוון Franconia Notch. מסלול הנסיעה היה ללא שינוי, אבל מבחינת עצירות, די שונה מהתכנון.

הקטע הראשון היה נסיעה ב- Smugglers Notch מעבר הרים המפריד בין 2 הפסגות הגבוהות בהרים הירוקים. "מבריחים" פעלו באזור בתקופות שונות - 

• חוק האמברגו משנת 1807 אסר על סחר אמריקאי עם בריטניה וקנדה. אבל הקרבה למונטריאול הפכה אותה לשותפת סחר נוחה, והחוק גרם למצוקה גדולה עבור תושבי ורמונט, שרבים מהם המשיכו את הסחר הבלתי חוקי עם קנדה, כשהם נושאים סחורות ורועים בעלי חיים דרך ה-Notch. 
• עבדים נמלטים ממדינות הדרום השתמשו ב-Notch כדרך מילוט לקנדה. 
• הדרך עברה שדרוג כדי להתאים לתנועת מכוניות בשנת 1922 ובכך סיפקה נתיב להברחת משקאות חריפים מקנדה במהלך שנות האיסור. 

הפארק הלאומי Smugglers Notch הוקם ע"י חיל השימור האזרחי שהוקמו ביוזמת הנשיא רוזוולט בתקופת השפל הגדול של סוף שנות ה-30. בכניסה למעבר יש נתיב מתפתל של כמה מטרים על הכביש. בסופו כתוב שמי שלא מצליח לעבור בנתיב, לא יכול לעבור בכביש...

הנוף, כרגיל במחוזות הטיול מרשים אך כאן הסלטים השחורים מוסיפים לגיוון.

קצת לפני Stowe עצרנו בשוק איכרים שפועל בימי ראשון. יש באזור המון שווקים. קרן אמרה בוא נעצור קצת והייתה ממש נחמד. אווירה רגועה, מוזיקה, אכלנו בייגל עם מלח גס ועוגייה. שניהם היו מצויינים.

ממשיכים דרומה ועולים על כביש 100. קטע הכביש בין Stowe ו- Waterbury מוכר ידוע כ- Food tour ואפשר למצוא בו את בן אנד ג'רי'ס, גבינות קאבוט, יצרני שוקולד ועוד. הנקודה הראשונה שעצרנו בה הייתה מפעל הסיידר Cold Hollow Cider Mill. ב-2010 היה כאן די ריק. היום המוני אנשים ומגרש החניה היה מלא. ויתרנו והמשכנו הלאה. בהמשך הכביש יש 2 נקודות נוספות - מפעל הגבינות Cabot Creamery Store ו- חנות שוקולד של Lake Champlain Chocolates. 

גם כאן המוני אנשים ובגלל הרכב הטיול שלנו, ויתרנו על יציאה קצרה. עצירה טיפה יותר ארוכה הייתה במפעל הגלידות של בן אנד ג'ריס. לא נכנסנו לסיור במפעל. יום ראשון והמכונות לא עובדות. די מיותר. ביקרנו ב"בית הקברות לטעמים". טעם אחד קם לתחייה פעמיים. ממש תחיית המתים.

עמדנו בתור ארוך לגלידה, שייק וסאנדי. טעים. גלידה כמו שצריך להיות. רז התפנקה על כפית גלידה של בן וג'ריז לקרר קצת את השיניים.

כאן זו אמריקה. מה שכתוב Small זה ענק וזורקים חצי.... 

רצינו להספיק לבקר ב-  לערוץ פלום Flume Gorge אז ויתרנו על הרכבל להר קנון ועוד עצירה קטנה. 

ערוץ פלום Flume Gorge הוא ערוץ נהר שעומקו כ- 30 מ' ורוחבו 5 מ' בלבד. המסלול בערוץ הוא מסלול מעגלי של כשעה וחצי. במהלך המסלול ניתן לראות קירות גרניט, מפלי מים, גשרים מקורים, בריכות, סלעי קרחונים ועוד. ההליכה בערוץ לא קשה מידי אבל כוללת ירידות ועליות. 

סיימנו ב Subway ולמלון. המלון הוא, שוב, סוג של מלון Resot על הדרך כמו המון בתי מלון באזור. מזכיר קיבוץ.... המון בתים קטנים מסביב למדשאה, בריכה. פסטורלי ויפה. בר וקרן נתנו קפיצה קטנה לג'קוזי (הבריכות הרגילות קרות מידי) וכולם פרשו לשינה. גם רז.

 

מתחילים לטעום מהשלכת של ניו אינגלנד

את היום התחלנו ב... מק'דונלדס.

במלון שהיינו בו, אין ארוחת בוקר אז נסעתי למק'דולנדס קרוב והתפנקנו בארוחת הבוקר המפורסמת של מק'דונלדס 😄. האמת היה לא רע. השוקו, הקפה והתה הקר היו מצויינים.

את הטיול אנחנו מתחילים הבוקר בלנוקס שבברקשייר . 

לנוקס היא עיירה מקסימה שהייתה המרכז החברתי בברקשייר בתקופת העידן המוזהב, התקופה שבין מלחמת האזרחים למלחמת העולם הראשונה. בעיירה נבנו בתים מפוארים במאה ה-19 על ידי משפחות מפורסמות כמו ואנדרבילט (Vanderbilt)  וקארנגי (Carnegie). 

עד השפל הגדול של 1929 היו כאן יותר מ-70 אחוזות כאלה. מאז עזבו כמה מהמיליונרים, ורבים מבתיהם המפוארים הם עתה בתי ספר, מוסדות תרבות, מלונות ובתי הארחה. 

כ-60 ק"מ לאחר לנוקס, נמצאת חוות Armstrong Farm. עצירה קצרה מאוד בחווה שמפורסמת בתצוגה גדולה של דלעות ענקיות ו"שלט" Vermont עשוי מדלעת. פגשנו שם אשה חביבה. היא החזיקה תינוקת חמודה בת 9 חודשים (כנראה הנכדה). שאלה מאיפה אנחנו. אמרנו מישראל. אמרה ששמעה על המצב ויש לה סימפטיה.

ואז.... שאלה אם בישראל יש זכויות שוות לנשים😐😳😭... לפעמים פוגשים אנשים כמו בשאלונים המפורסמים של ג'יי לנו. רמת טמטום וחוסר ידע בלתי נתפסים. בר אפילו טרח לענות לה.

המשכנו לבנינגטון. עצרנו לביקור באובליסק.

בקרב בנינגטון, שנערך ב-16 אוגוסט 1777, 1,400 אנשי ניו המפשייר, בסיוע כוחות מורמונט, מסצ'וסטס, ומניו המפשייר, הביסו שתי מחלקות של הצבא הבריטי שתכננו ללכוד את מחסן המזון והנשק שבמקום. 

קרב זה הוביל לקרב סרטוגה בו הובס צבאו המוחלש של הגנרל בורגיין. נצחונות אלו נחשבים לנקודת המפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. את הקרב מנציח אובליסק (The Bennington Battle Monument) המתנשא לגובה 93 מטר, מה שהופך אותו למבנה הגבוה במדינה המקדשת את הבנייה המסורתית הנמוכה על פני גורדי שחקים ומגדלי ענק. 

לצערנו, המעלית לא פעלה.

בחניה הגיע, לא פחות ולא יותר, הרכב של האחים בלוז כשאר אחד הנהגים היה לבוש כמו ג'ון בלושי.  

המשכנו למנצ'סטר. אולד טרפורד לא פה וגם הקבוצה הפסידה היום 3-1 לברנטפורד. עצוב וצדאיג מה שקורה עם הקבוצה הזו. אבל העיירה נחמדה. עצרנו לארוחת צהריים טעימה ב Food Truck שמכין נקניקיות ופילי צ'יז סטייק. היה לא רע בכלל.

המשכנו לווסטון Weston. בעיירה פועלות 2 חנויות מרכזיות המוכרות מזכרות ומוצרי ורמונט - Weston Village Store הוותיקה מ-1891, ו-Vermont County Store הגדולה. 

ליד וודסטוק פועלת חווה פרטית Sleepy Hollow Farm in Pomfret, VT שידועה ביופיה, במיוחד בעונת השלכת. המקום נחשב לאחד המקומות המצולמים ביותר בורמונט. בשל התיירות המוגברת, העיירה החליטה על סגירת כבישים עונתית לנוסעים שאינם תושבים בתקופות שיא השלכת כדי להגן על פרטיות התושבים המקומיים. שיא השלכת יהיה עוד כשבוע ובינתיים אנחנו נהנים מכמעט שיא לא פחות יפה. לאורך כל היום, מלווים אותנו הצבעים המדהימים של תקופת השלכת. שילוב של ירוק, צהוב ואדום. כל כך יפה

המשכנו בנסיעה למלון בברלינגטון.

היה לנו יום די עמוס שכלל נסיעה לא קצרה. בנוסף, הקליטה גרועה וקטעים משמעותיים בלי אינטרנט. פועלים על מפות שהורדנו ל Off Line. הגענו לקראת 8 למלון מצויין. שוב, סוג של דירה עם חדרים ענקיים ובאמצע סלון ומטבח. ממש כיף כך שכולם ביחד.

כרגיל, רז ילדה מדהימה. יום לא פשוט והיא ברכב ישנה, מברברת אחרי שמתעוררת. תמיד בוכה כשמחזירים אותה לכיסא. היא מבינה שיוצאים לנסיעה. ילדה מדהימה.

ניופורט, הנקודה הדרומית במעגל ניו אינגלנד ומתחילים לעלות צפונה

ניו נייבן New Haven - כאן בעצם התחלנו את הטיול שלנו ב-2010 ומכאן המשכנו לקייפ קוד.

היום אנחנו נוסעים "הפוך" ומגיעים לניו הייבן ממזרח. 

ניו הייבן New Haven ואוניברסיטת ייל Yale University הם מקשה עירונית אחת כמעט מאוחדת. 

ייל היא אולי אחת מהאוניברסיטאות המובילות והמפורסמות בעולם, שוכנת ממש לב העיר ניו-הייבן וקמפוס האוניברסיטה הוא חלק ממשי ממרקם העיר. ייל הוקמה ב-1701 על-ידי מתיישבים פוריטנים מאוניברסיטת הארווארד ומאז שתי האוניברסיטאות המובילות בארה"ב מתחרות אחת מול השנייה על תואר האוניברסיטה מספר 1 בעולם. ניו-הייבן עצמה היא עיר אוניברסיטאית מקסימה, עם דאונטאון קטן בו בניינים גבוהים המצלים על בניינים מהמאה ה-18 שעוד נותרו מהעיר ההיסטורית. בעיר ובקמפוס האוניברסיטה המוני מוזיאונים מעולים, פארקים ירוקים ובניינים מרתקים.

דבר אחד לא מציינים בכל המדריכים - בניו הייבן הרבה הומלסים וטיפוסים לא הכי נעימים שמסתובבים סביב לפארק New Haven Green מול בית העירייה. לא מחזה הכי מלהיב ודורש מענה אחרת זה יפגע בתיירות.

בבית העיריה עומד פסל לציון פרשת האמיסטד.

אמיסטאד (בספרדית: La Amistad, "הידידות") הייתה ספינת עבדים ספרדית שיצאה ב-1839 מהוואנה אל פוארטו פרינציפה בקובה. בספינה הובלו 53 עבדים בתת-תנאים. במהלך ההפלגה השתלטו האפריקאים על הספינה, הרגו את רב החובל וחלק מאנשי הצוות. הם הכריחו את נווט האונייה להשיטה לאפריקה, אך המלחים הספרדים הסיטו בחשאי את הספינה מדרכה לכיוון צפון. בעודה בדרך נתפסה "אמיסטאד" על ידי ספינה אמריקאית והושטה אל נמל ניו הייבן. אז החל אחד המשפטים המפורסמים בתולדות ארה"ב - "ארה"ב נגד לה אמיסטאד".

הספרדים דרשו את החזרתם של העבדים לקובה. נשיא ארה"ב, נטה להסכים אך התעקש שישפטו על רצח בארה"ב. שיקוליו היו לרצות את הספרדים ותומכי העבדות בדרום על מנת להיבחר לכהונה נוספת. בבית המשפט נטען כי אף שהעבדות הייתה חוקית בקובה, הבאת העבדים מאפריקה הייתה בניגוד לחוק, כך שזאת הייתה בעצם חטיפה והייתה לחטופים הזכות הטבעית להשתמש באלימות להשתחרר ולזכות בעצמאותם. השופט הסכים לטיעון על אף שהיה ידוע כתומך נלהב ברעיון עליונות האדם הלבן, ופסק לזכות העבדים המורדים.

ממשלת ארה"ב עתרה לבית המשפט העליון. ג'ון קווינסי אדמס, לשעבר הנשיא ה-6 של ארה"ב (שאביו הנשיא ג'ון אדמס היה מחותמי הצהרת העצמאות), נטל על עצמו בגיל 73 את ההגנה בתיק מול הממשלה. למשפט ניתן סיקור עיתונאי נרחב. נאומו המרגש בן שמונה השעות של הנשיא לשעבר, שיש הרואים אותו כרגע התהילה שלו, הביא לשחרור העבדים המורדים.

בין היתר טען בנאום - "ואם זה אומר מלחמת אזרחים, אז ניתן לה לבוא. וכשזה יקרה, שזה יהיה, סוף סוף, הקרב האחרון של המהפכה האמריקאית". ראה את הנולד.

האוניברסיטה של הנשיאים - אוניברסיטת ייל Yale University

בין הבוגרים של ייל - 10 מהאבות המייסדים של ארה"ב, 5 נשיאים, 19 שופטי בימ"ש העליון, 68 זוכי פרס נובל. טיילנו בחלק מהקמפוסים המרשימים. 

במקומות שונים באוניברסיטה ניתן להבחין בסמלה של האוניברסיטה, המכיל את הביטוי העברי "אורים ותומים". מתחת למגן על מגילה מופיע המוטו הרשמי של ייל, Lux et Veritas (לטינית עבור "אור ואמת"). 

לפי התנ"ך, האורים והתומים הם פריטים שהונחו בדרך קבע בתוך החושן שלבש הכהן הגדול על חזהו, ונועדו לקבלת מסרים מאלוהים בתשובה לשאלות. החותם הידוע הראשון של ייל מופיע על תעודת המאסטר של נשיאה לעתיד עזרא סטיילס בשנת 1746.

אחת האטרקציות בסיור שלנו היא ספרית ביינקה (Beinecke Library) שקירותיה נבנו כך, שאור השמש החודר לתוכם, משתקף דרכם ויוצר מקטעים צהובים שנראים בפנים הספרייה. בספרייה מוצג "תנ"ך גוטנברג" - מהדורת הדפוס הראשונה של כתבי הקודש הכוללים את התנ"ך והברית החדשה שהודפסו בין 1455-1458.

סיימנו את הביקור באוניברסיטה לקראת 12 בצהריים.

היעד הבא - מוסד אמריקאי -  - Louis’ Lunch הלאנץ' של לואי, אשר הוקמה בשנת 1895 וידועה כמקום הולדתו של ההמבורגר האמריקאי. בשנת 1900, בעל המסעדה, לואיס לאסן, הגיש ללקוח את מה שיהפוך לאייקון קולינרי - קציצת בשר טחון בין שתי פרוסות לחם קלוי.

כיום, בני המשפחה ממשיכים את המורשת המשפחתית. ההמבורגרים עדיין עשויים טריים מדי יום מתערובת של חמישה סוגי בשר, ונצלים על גרילי ברזל יצוק מקוריים משנת 1898. בהתאם למסורת, ההמבורגרים מוגשים ללא תבלינים, כאשר גבינה, עגבנייה ובצל הם התוספות היחידות.

המסעדה היא בפועל בית מרזח עתיק ויפה. סיגי החליטה לוותר ונשארה עם רז בחוץ. ההמבורגר היה מצויין. השילוב עם פרוסות הלחם הפשוטות היה מפתיע לטובה. בקיצור, אחלה ארוחה ואחלה היסטוריה.

מניו הייבן יצאנו לכיוון ברקשייר Berkshire, Massachusetts. זהו הוא אזור הידוע בשל נופיו המרהיבים הכוללים הרים, עמקים ירוקים ונהרות. המלון שהזמנו הוא מלון נופש למשפחות. סוג של כפר. מקבלים דירה מרווחת. יש בריכות, מתקני משחקים, פעילויות. היינו מבלים כאן בכיף שבוע. אנחנו נכנסו לג'קוזי לטבילה חמימה.

הייתה לנו כאן תקלה "קטנה" עם הכביסה. בהפעלת המכונה, היא הופעלה על Heavy Load שמציף במים. עצרתי את המכונה והפעלתי מחדש אבל הבגדים כנראה היו ספוגים במים. לקחת יותר משעתיים במייבש כדי לייבש את הבגדים. היה קטע מתסכל.

3 מדינות - מסצ'וסטס, רוד איילנד וקונטיקט

אתמול היה לנו יום גשום שקצת הפריע למהלך הטיול, בעיקר בהתנהלות עם רז.

היום התחזית כללה גשם אבל בהפוגות וקיווינו שזה אכן יהיה המצב. יצאנו מהיאניס בקייפ קוד. הנקודה הראשונה הייתה מפרץ ספינות הקרב Battleship Cove. נסיעה של שעה. בשעה הזו ירד מבול ממש מרשים. לזה יש להוסיף ראות מוגבלת מאוד בנסיעה. די חששנו שכך יהיה היום. אבל למזלנו, מזג האוויר נרגע קצת. עדיין ירד טפטוף פה ושם אבל בסך הכל היה נעים וטיילנו (כמעט) ללא הפרעות מגז אוויר. 

כאמור, העצירה הראשונה הייתה במפרץ ספינות הקרב Battleship Cove. במקום פועל מוזיאון ימי הכולל את האוסף הגדול בעולם של ספינות חיל הים מתקופת מלחמת העולם ה-2. 

חוץ מספינות הקרב, פועלת במקום קרוסלה שנבנתה ב-1920. לא נכנסנו למוזיאון אבל עצרנו בפארק הסמוך, Fall River Heritage State Park לכוס קפה, מאפה. אני לקחתי את רז לקרוסלה היפייפיה. הייתה חוייה נהדרת. אין ספק שסבא נהנה פי כמה מהנכדה...

רז הייתה מסוקרנת מהקרוסלה, לא פחדה אבל הסתכלה לכל הצדדים בניסיון להבין כדרכה, מה קורה פה.

הילדה הזו היא משהו מיוחד.

המשכנו ליעד המרכזי שלנו היום - ניופורט.

ניופורט משלבת היסטוריה עשירה עם מעמד של עיר קיט יוקרתית ונחשבת בירת היאכטות העולמית. כדי להבין את מעמדה כבירת היאכטות, מומלץ לבחון את מפרץ ניופורט במבט לוויני במפות גוגל ולהתרשם מכמות היאכטות העוגנות בו.

בניופורט יש גם נקודה יהודית מיוחדת. בית הכנסת טורו Touro Synagogue הוא בית הכנסת העתיק ביותר בארה"ב (השני שנבנה בצפון אמריקה). קהילת "ישועת ישראל", הקהילה היהודית הראשונה בצפון אמריקה, נוסדה בשנת 1658 על ידי יהודים אנוסים ממוצא ספרדי שהגיעו בעיקר מהקריביים. בית הכנסת עצמו נבנה בשנת 1759 ביוזמת מנהיג הקהילה, יצחק דה-טורו מאמסטרדם, והושלם בשנת 1763. בנייתו התאפשרה הודות לתרומות מקהילות יהודיות אחרות בצפון אמריקה. האדריכל שתכנן את בית הכנסת היה פיטר הריסון, דמות בולטת באדריכלות הצפון אמריקאית של התקופה. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, כאשר הבריטים כבשו את ניופורט והעלו באש את רוב מבניה, שרדו רק שני מבנים: הכנסייה המקומית, שהכריזה על נאמנות לכתר הבריטי, ובית הכנסת היהודי, שרבים ממתפלליו היו דווקא תומכי המהפכה. אגדה אורבנית מספרת כי קצין בריטי, שנכנס לבית הכנסת וראה את שלושת הכתרים שעל ארון הקודש, הורה לחייליו שלא לפגוע במקום. למרות שהכתרים מסמלים את התורה, הכהונה והמלכות, האגדה מספרת שהקצין הבריטי פירש אותם כסימן לנאמנות לכתר האנגלי. הבריטים החזיקו בניופורט עד שנת 1779, ובתקופה זו רבים מתושבי העיר, כולל היהודים, נטשו אותה.

בשנת 1790 ביקר נשיא ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, בבית הכנסת ולאחר מספר ימים שלח מכתב לקהילה ובו הצהרה על חופש דת ליהודים.

נכנסו לסיור בבית הכנסת. הגיע מדריך שע"פ כמות הדפים שהחזיק, היה מדובר בסיור ארו......ך. אחרי כחצי שעה, התנצלנו בנימוס ויצאנו. היהודי הנחמד אמר בנימוס - "בפעם הבאה" 😀. אולי.

אז אחרי הביקור הדי ארוך בבית הכנסת, הלכנו לכיוון המרינה ואכלנו פיצה טעימה. משם יצאנו לסיור באזור טיילת הצוק 

Cliff Walk. לא ממש טיילנו לאורך הטיילת (כמו ב-2010). קרן ובר צעדו בחלק ממנו וסיגי ואני נשארנו ברכב עם רז. לא פחות כיף. משם נסענו לתצפית על המפרץ וגשר ניופורט מפורט אדמס. המשכנו למיסטיק. על הפיצה המפורסמת ויתרנו אבל טיילנו רגלית ברחוב המרכזי של העיירה הנחמדה.

יום שהתחיל במבול רציני אבל בסוף, היה מזג אוויר סביר והצלחנו לטייל כמעט לפי התכנון. 

קייפ קוד בגשם שלא מפסיק לרדת

טיילנו היום בקייפ קוד.

לצערנו, מהבוקר, ירד גשם בלי הפסקה. הגשם הפסיק כשחזרנו למלון... תחזית מגז האוויר הייתה שהטמפרטורות נעימות ויהיה גשם. אז לבשתי קצר וסנדלים. לא חשבתי שיהיה גשם כל היום. לא היה קר, אבל בכפות הרגליים היה טיפה רטוב. 

הטיול בקייפ קוד הוא בעיקר עצירות יחסית קצרות בנקודות חן שונות. עצירה יותר ארוכה מתוכננת בצהריים בפרובינסטאון. אבל כשיורד גשם, זה אפילו מקשה את העצירות כשמטיילים עם תינוקת. ורז תינוקת מדהימה. הכי נוחה שיכולה להיות, אבל עדיין, מידי פעם גם לה לא נוח ממשהו. אבל הכל זרם באופן סביר והיה יום מהנה בסך הכל, למרות הגשם.

התחלנו בצ'ת'ם Chatham. עיירה נחמדה על הפינה הדרומית של קייפ קוד. בגלל מבנה הקייפ, צ'ת'ם בעצם מוקפת ים מ-3 כיוונים. בגלל המיקום, כמובן שחובה להציב במקום מגדלור שפעיל עד היום ומופעל ע"י משמר החופים של ארה"ב. כמו כן, יש בצ'ת'ם שוק דייגים. ליש השוק יש מסוף הטענה של הדגים. כמה כלבי ים מסתובבים קבוע ליד השוק מתוך ידיעה שיקבלו את מנת הדגים היומית שלהם. זה מו הסתם גם מושך כמה תיירים...

המשכנו צפונה ועלינו על כביש US 6. זהו הכביש השני באורכו בארה"ב, אחרי US 20 שגם בקטע שלו ניסע בהמשך. אורך
כביש 6 הוא 5,148 ק"מ. עד 1964 הוא היה הכביש הארוך ביותר בארה"ב. הכביש התחיל בפרובינסטאון והסתיים בקליפורניה, בחוף המערבי. בשנות ה 60, מדינת קליפורניה שינתה את מספור הכבישים וכך, כביש 6 מסתיים על גבול קליפורניה והוא הפך לכביש השני באורכו.

עצרנו לתצפית קצרה ב- פורט היל Fort Hill והמשכנו לנקודה היסטרית מרכזית בטכנולוגיה של המאה ה-20 - תחנת הקשר של מרקוני - Marconi Wireless Station Site. מרקוני היה מהנדס חשמל איטלקי וזוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1909 על תרומתו להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית. ב-1895 הצליח לשלוח אותות חשמליים למרחק של 1.5 מייל. ב-1901 הוא היה נחוש להוכיח כי גלים אלחוטיים אינם מושפעים מעקמומיותו של כדור הארץ והשתמש במערכת שלו להעברת האותות האלחוטיים הראשונים על פני האוקיינוס האטלנטי, מאנגליה לניופאונדלנד קנדה, למרחק של 2,100 מיילים. אירוע מרכזי היה בשנת 1912 - טביעת אוניית הפאר "טיטניק". אלחוטן באוניה שהיה שליח של חברת מרקוני שידר אותות מצוקה וקריאה לעזרה באמצעות מכשירי החברה. דעת הקהל ייחסה את הצלת חלק מהנוסעים לטכנולוגיה החדשה. 

אתר תחנת האלחוט הוא אתר התקשורת האלחוטית הטרנס-אטלנטית הראשונה בין ארה"ב לאירופה, במקום זה, מרקוני הקים מערך אנטנות גדול על ארבעה מגדלי עץ בגובה 64 מטר, והקים תחנת שידור לשליחת אותות לתחנה דומה באנגליה. ב-18 בינואר 1903 התרחשה התקשורת האלחוטית הדו-כיוונית הציבורית הראשונה בין אירופה לאמריקה. הודעות מהנשיא תאודור רוזוולט והמלך אדוארד השביעי תורגמו לקוד מורס בינלאומי ושודרו. 

הגענו לפרובינסטאון. תזכורת - עדיין יורד גשם בלי הפסקה. יצאנו לטייל ברחוב המרכזי והציורי. אכלנו במסעדה נחמדה שקרן מצאה, קנינו פאדג' מסורתי טעים. למרות הגשם, הצלחנו לטייל באופן נעים. 

מפרובינסטאון המשכנו למגדלור הכי מפורסם בקייפ קוד - מגדלור נאוסט Nauset Light. ב-2010 ירדנו כאן לחוף והיה נחמד מאוד. הפעם, בגלל הגשם עצרנו להתרשם מהמגדלור היפה והמשכנו הלאה. מכאן כבר חזרנו למלון.

בערב הלכנו למסעדה נחמדה מאוד די קרוב למלון. רז התחלה קצת בכתה אבל קרן בתושיה אימהית, שמה מנשא והילדה שקרובה לאמא נרגעת ונרדמה ואנחנו אכלנו ברוגע. אני הזמנתי פריטי ניו אינגלנד - מרק Clam chowder וליד הסלט גם Crab cake (סוג של קציצה מבשר סרטנים). היה ממש טעים. אף אחד לא ביקש ביס...

מחר נוסעים לניופורט. נקווה שמגז האוויר יאפשר לנו לטייל בה כמתוכנן.

מייפלאואר - היכן שהכל התחיל וגם חמוציות

נפרדנו מבוסטון ויצאנו דרומה.

התחנה הראשונה שלנו - Scituate וגם המגדלור הראשון שלנו - Scituate Lighthouse. 

לפני המגדלור עצרנו ליד מגדל מים מיוחד שאומרים שהוא מגדל המים היפה, המצולם והיקר ביותר בעולם… Lawson Tower. תומאס לוסון, סוחר בורסה עשיר קנה שטח גדול על גבעה המשקיפה על האוקיינוס. ואז…. בשנת 1901, חברת המים החליטה לבנות מיכל מים מפלדה בנפח 276,000 גלונים ובגובה 153 רגל במרכז העיר. גב' לוסון ראתה במגדל העצום הזה מפלצת, ולחצה על בעלה לעשות משהו בנידון. לוסון שכר אדריכל שהתרשם ממגדלי שמירה באזור נהר הריין בגרמניה וחזר עם סקיצה של מגדל שמירה מהמאה ה-15. 

בשנת 1902 נבנה מגדל לוסון ש"עוטף" את מיכל המים.  

המשכנו למגדלור Scituate. המגדלור מפורסם בשל הסיפור של 2 אחיות שהפכו לדמויות הרואיות בהיסטוריה של המגדלורים האמריקאים. 

סיפורם ידוע בשם - American Army of Two. בספטמבר 1814, שומר המגדלור ורוב משפחתו לא היו בתחנה כאשר הבריטים הנחיתו ספינת מלחמה ליד הנמל. הספינה הבריטית השיקה 2 סירות ארוכות מלאות בחיילים. 2 מבנות שומר התחנה, רבקה ואביגיל, אז בנות 21 ו-17, שנותרו לבד עם אמם בתחנה, הבינו שאין זמן להזהיר את האזרחים. הם תפסו כלי נגינה ותוף שהושארו מאחור בתחנה והחלו לנגן. החיילים, בהנחה שהצליל מאותת על התקרבות המיליציה של העיר, נסוגו בחיפזון. האחיות בייטס חיו עד גיל מבוגר למדי. רבקה מכרה תצהירים תמורת 10 סנט כל אחד, ותמיד הצהירה על אמיתות סיפורה למרות ספקות שעלו בנושא. חבר האגודה ההיסטורית בעיירה ערך מחקר מקיף על הסיפור ומאמין שהוא כנראה נכון.

המשכנו ליעד המרכזי שלנו - פלימות' Plymouth. העיר נוסדה בשנת 1620 על ידי עולי הרגל (Pilgrims), נוסעיה של הספינה המפורסמת מייפלאואר. פלימות' היא היישוב הראשון שהוקם בניו אינגלנד ובארה"ב בכלל. העיר הייתה מקום התרחשותם של כמה אירועים בולטים בתולדות ארה"ב, ביניהם חג ההודיה הראשון. עלינו על הספינה המשוחזרת (סיגי ורז ויתרו על הביקור), ראינו את סלע פלימות' וגם.... אכלנו גלידה טעימה.

אזור קייפ קוד, הוא אחד האזורים המובילים בארה"ב בגידול חמוציות (Cranberries). החמוציות גדלות באדמות ביצה עשירות בכבול. אסיף החמוציות, המתקיים מדי שנה מהמחצית השנייה של ספטמבר ועד סוף אוקטובר, הוא מחזה מרהיב וייחודי. אחת משיטות הקטיף היא השיטה הרטובה - מציפים את שטחי הגידול במים, והחמוציות, בזכות כיסי אוויר קטנים בתוכן, צפות על פני המים לאחר שהשיחים מטולטלים היטב על ידי מכונה מיוחדת. 

התוצאה היא שדה אדום ועגול הצף על פני המים. פועלים הלבושים בסרבלים ומגפיים מיוחדים נכנסים למים ומרכזים את החמוציות בעזרת מגבים גדולים, עד שמגיעה מכולה גדולה השואבת את הפירות, לאחר סינונם מהמים. שיטת הקציר הרטוב מאפשרת איסוף של כ-99% מהיבול.

יצאנו משטחי גידול החמוציות והחבר'ה רעבים. הפלא ופלא - יש ממש בסמוך - Five Guys. כולנו התפנקנו על ההמבורגר, הצ'יפס והבוטנים. גם רז השתתפה בארוחה הפרטית שלה. המשכנו לכיוון קייפ קוד. עצרנו לתצפית על תעלת קייפ קוד והמשכנו לטיילת סנדביץ' Sandwich Boardwalk שנחשבת אחת היפות בארה"ב.

הגענו למלון. המלון נחמד מאוד. סוג של מוטל אמריקאי טיפוסי אבל נוח ונעים. הבעלים בכניסה ציין שהוא הוריד מחירים ולכן גם לנו הוא מפחית את המחיר ב-50 דולר (חסכון של 100 דולר). 

כל הכבוד ...

בוסטון

בתכנון הטיול לקחנו יום "אקסטרא" בבוסטון. המחשבה הייתה בעיקר מנוחה והסתגלות אחרי טיסה בעיקר עם תינוקת. בדיעבד, בוסטון הייתה עיר מהנה מכל ההיבטים.

בעצם כמעט - דבר מרכזי שמהווה בעיה בבוסטון, וזה מפתיע מאוד, זה חוסר הנוחות שאנחנו חווינו בנסיעה עם עגלת תינוקת בתחבורה ציבורית (ומן הסתם לא רק לעגלות תינוק אלא גם לנכים). בתחנות שאנחנו נסענו בהן, לא מעט מעליות לא פעלו והיינו צריכים לרדת עם העגלה במדרגות. אחר הצהריים בר ואני נסענו להביא את הרכב. קרן וסיגי נשארו בפרימרק ואחר כך נסעו בחזרה למלון. הן עבדו קשה מאוד עם ההגלה במסע חזרה למלון. בנוסף, אף אחד גם לא ממש הציע עזרה במדרגות.... אמריקה ורסנו.

קרן ובר עברו לילה לא קל עם רז. בסוף כולם נרדמו לפנות בוקר. אז יצאנו בסביבות 11 מהמלון.

נסענו לטיול בטיילת Fan Pier Park היפה. בגשר לפני הטיילת פועל מוזיאון "מסיבת התה של בוסטון". עוגנת כאן ספינה והמבקרים עולים עם מציגים בתלבושות מסורתיות ובסוף, לצהלת המבקרים, זורקים תיבות גדולות (לא לדאוג... הן קשורות בחבלים....) לים. מסורת. אנחנו לא נכנסו אבל רואים הכל מהגשר.

לאחר הסיור הרגלי בטיילת, המשכנו לכיוון מרכז העיר (אזור שוק קווינסי). בדרך עצרנו בבית הקפה המועדף עלינו - Tatte. לפי המנות שמוגשות (שקשוקה, חלומי, בייגל ירושלמי), נראה היה שיש קשר ישראלי ואכן זה רשת גדלה של שפית ישראלי מקבוצת כנרת שעבדה בהפקות סרטים והחליטה לשנות כיוון עם הצלחה ענקית. בלי קשר להקשר הישראלי, המסעדות מאוד יפות והמנות ממש טעימות. אנחנו התפנקנו על סלט פשוט רענן וטעים

בשוק קווינסי קנינו לאיתי כובע לקולקציה המיוחדת שלו 😇. גם בר התחדש בכובע וגם בארוחה סינית.

הלכנו לפרימרק ובר ואני נסענו להביא את הרכב. קצת בלבלו אותנו עם תחנות האוטובוס (אגב, במרכז העיר, התחבורה הציבורית - כולל אוטובוסים - תת קרקעי) אבל מצאנו והבאנו את הרכב. לא היה בסוכנות כסא תינוק שהוזמן (😠) אז נסענו לשדה התעופה לאסוף כסא. מזל שזו נסיעה ממש קצרה.

חזרנו למלון, אספנו בטארגט את מיטת התינוקת החדשה של בר ואז הלכנו למסעדה יפנית Gyu-Kaku Japanese BBQ. לאוהבי הבשר, זה מקום מיוחד. מקבלים המון (אבל המון) נתחי בשר ובאמצע השולחן בור אש עם רשת ואז צולים את הבשר. היה מיוחד.

הבוקר אנחנו נפרדים מבוסטון עד הפעם הבאה.