אני יושב במטוס בדרך לבוסטון.
כל כך הרבה עברנו ב 5 השנים מאז הפוסטר האחרון. המון דברים ברמת המשפחה. המשפחה התרחבה. יש היום כבר 4 נינים - נווה, עומר, ליבי ורז ועוד בדרך... מהצד השני, אמא נפטרה בתחילת 2021 ואבא ראה ימים טובים יותר. הוא עוד מעט 92. תענוג מפוקפק הגיל הזה והמחויבות תובענית.
ברמה הלאומית, אלו השנים הכי מחורבנות שהמדינה ידעה. אחרי הקורונה, הממשלה הפכה לממשלה מופרעת - הפיכה המשפטית, שרים כמו בן גביר, סמוטריץ, סטרוק. באמת, תחתית הביוב הרקוב. ואז, הגיע 7 באוקטובר ומאז חיים בסיוט מלחמתי אין סופי. התקופה אחרי 7 באוקטובר הייתה נוראית. אחר כך הגיעה המלחמה עם חיזבאללה. ואז תקיפות איראן והמלחמה הקשה עם איראן (שתפסה את סיגי ואותי בוורשה. מאיתנו הארוע נחסך אבל כל המשפחה הייתה כאן וזה היה תענוג מפוקפק מאוד). הסוף לא נראה באופק בייחוד שביבי וכל המופרעים סביבו לא מעוניינים בסיום המלחמה. סיוט.
אבל, נשתדל להיות חיוביים.
לפני 6 חודשים נולדה רז. כיף בלתי נתפס. ידה, ידה, ידה, אנחנו בדרך לארה"ב לטיול בניו אינגלנד. עד הרגע האחרון נמצאים בתחושה שיש זה לא יקרה. מספיק טיל קטן או כטב"ם שנופל במקום לא נכון וכל הטיסות הזרות מבוטלות.
רציתי לכתוב. כרגיל על ההכנות לטיול. אבל נגד עין הרע, לא כתבתי כלום...
אז אנחנו בטיסת דלתא לניו יורק. טסים ביום שישי אז התענוג המפוקפק של טיסה בכולל עם המוני חרדים נחסכה מאיתנו. מכל הבחינות טיסה ממש נעימה. ארוך, אבל מתגברים.
כל טיול אני מספר איך טסנו פעם. תקף גם היום. נוסף גם AI שהפך את העולם מבחינת התנהלות. פשוט כלים מדהימים. ובמטוס, WiFi. חינם. מי היה מאמין.
אני אשתדל לא להתעצל ולכתוב את יומן הטיול ברמה יומית. אז קדימה לדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה