מתחילים לנסוע דרומה וביקור בגשר מיוחד וקנייה מרגשת במיוחד

נפרדו מבר הרבור ופארק אכדיה. היה מרשים.

מתחילים בנסיעה דרומה. היום נוסעים לאורך החוף של מיין. לאחר כשעה נסיעה עצרנו לביקור באחד הגשרים המיוחדים בארה"ב - 

Penobscot Narrows Bridge & Observatory. 

גשר פנובסקוט-נרוז הוא גשר כבלים באורך 650 מטרים מעל נהר פנובסקוט ומתנשא לגובה 135. הגשר נפתח בדצמבר 2006 והחליף את גשר וולדו-הנקוק, שנבנה ב-1931.

הגשר תוכנן, מומן, עוצב, קיבל אישור ונבנה תוך 42 חודשים בלבד. אנדרטת וושינגטון נבנתה בחלקה מגרניט מהר וולדו הסמוך, מה שהוביל לעיצוב שני המגדלים בצורת אנדרטת וושינגטון.

גשר Penobscot Narrows הוא אחד מארבעה גשרים בעולם עם תצפית. שלושת האחרים נמצאים בסין, תאילנד וסלובקיה. נקודת התצפית מתנשאת לגובה של 122 מטרים / 42 קומות - מה שהופך אותה למבנה הגבוה ביותר במיין המופעל על ידי הציבור ולתצפית גשרים הגבוהה בעולם.

הגשר מאוד מרשים.

בכניסה למעלית עומד כרטיסן שיש מצב שנולד במאה ה-19... 😂. איש זקן, עם קוקו לבן, איטי עם מקל הליכה.

אנחנו עומדים ומפטפטים וגבר שעומד לידנו שואל באיזו שפה אנחנו מדברים. אומרים עברית והוא עונה, "בוקר טוב" - 2 המילים היחידות שזכר מקורס עברית שפעם התחיל ולא סיים. מדובר בכומר אוונגליסטי עם אשתו ועוד זוג. הם ממיסיסיפי. האהדה לישראל שלהם מדהימה. אנשים נחמדים מאוד, שיחה נעימה אבל קצת ביביסטים .... 😂. אז אולי לא ביביסטים אבל רפובליקנים תומכי טראמפ זה בטוח. 

המראות והגשר מרשימים. ביקור מיוחד ושווה.

המשכנו בנסיעה בכביש 1. בדרך עצרנו במסעדה קטנה שמוכרת עוף מטוגן. היה אחלה.

הרבה עבודות בכביש שמאטות את הנסיעה. את הפנייה לתצפית על קמדן עברנו בגלל העבודות בכביש. הגענו לעיירה בשם Damariscotta. היה אמור להיות בעיירה פסטיבל גדול של דלעות. אבל אין כלום. יום רגיל. נכנסים לאתר הפסטיבל ועדיין רשום שם שזה היום... מוזר. שאלנו ואמרו שהפסטיבל יום ראשון הבא.

בדרך לפורטלנד עצרנו ליד מרכז מו"פ של חברת Garmin. במרכז נבנה ב-1998 הגלובוס המסתובב הגדול בעולם - Eartha. Eartha הוא כדור הארץ המסתובב הגדול בעולם (רשום בספר השיאים של גינס), פרי יצירתה של DeLorme, חברת מפות חדשנית. DeLorme נרכשה על ידי Garmin, אך Eartha נותר פתוח לציבור. Eartha, שעוצב על ידי המנכ"ל לשעבר דיוויד דה-לורם ונבנה על ידי צוות החברה, הוא פלא טכנולוגי וייצוג תלת-ממדי בן שלוש קומות של כדור הארץ ותנועותיו. כמו כדור הארץ, Eartha נוטה ב-23.5 מעלות, ומסתובב על "ציר", זרוע שלוחה שתוכננה במיוחד. לקח יותר משנה לקרטוגרפים של DeLorme לאסוף את הנתונים ששימשו ליצירת כדור הארץ הענק הזה, התופס את הלובי בן שלוש הקומות של Garmin.

הגענו לפורטלנד, העיר הגדולה במיין. חשבנו לעצור במרכז העיר אבל לא היה נראה שיש יותר מידי מה לעשות וגם החניה הייתה יקרה מאוד. אז המשכנו לנקודה האחרונה שלנו - מגדלור פורטלנד Portland Head Light. הו אחד המגדלורים המפורסמים והמצולמים ביותר בארה"ב והמגדלור העתיק ביותר במיין. הקמתו של המגדלור החלה בשנת 1787, בהוראת ג'ורג' וושינגטון, בזמן שמיין הייתה עדיין חלק ממסצ'וסטס.  

לאחר לא מעט עיכובים המגדלור הושלם בשנת 1790 והופעל לראשונה ב-10 בינואר 1791, כשבתחילה השתמשו בשמן לוויתנים לתאורה.

==============================

במהלך כל הטיול, קרן ובר בודקים מלאי אייפון בחנויות שונות. ע"פ האתרים, אין כמעט להשיג אייפון. הכוונה הייתה לקנות אייפון 17 באאוטלט בניו המפשייר אבל גם שם האתר מראה שאין מלאי. אז מיהרנו לקניון Maine Mall ממש ליד המלון. קרן קנתה אייפון 17 והאושר גדול כמו בכל התחדשות עם אייפון חדש. המוכר בחנות "נזף" בבר שמשלם עם Goolge Pay בחנות Apple אבל תשלום זה תשלום. גם באפל. כולנו התפנקנו ב Panda Express. יש בקניון לא מעט דוכני אוכל. בכל הדוכנים אין אף אחד. בפנדה, תור ארוך מסודר במסלול כמו בשדה תעופה. מקום פופולארי וטעים.

יצאנו למלון. רז רצתה להחליף את סבא על ההגה. עוד קצת. 

הגענו למלון. Best Western. בר הלך לבריכה ולג'קוזי וחזר מאושר. כביסה מוצלחת ולילה טוב.

איך כמעט ראינו את הזוהר הצפוני

לקרת הטיול, נרשמתי להתראות של NASA לגבי סופות סולאריות שגם נותנות פרטים על אפשרות לצפייה בזוהר הצפוני. ביום השני שלנו בבר הרבור, אני רואה התרעה שיש סופה בקטגוריה 2 שזו קטגוריה עם סבירות טובה מאוד לזוהר הצפוני. שאלתי בקבלה איפה יש מקומות מומלצים לצפייה והם אפילו לא ידעו על זה... מה שנדיר ומיוחד לאחד, זה פשוט ורגיל לאחר.

ראיתי בכמה אתרים שפסגת הר קאדילק ו Sand Beach הם מקומות מתאימים לצפייה, בעיקר בגלל החושך. בהתחלה עוד חשבתי לנסוע בסביבות 9 אבל לבסוף ויתרתי. 

א. קר מאוד.

ב. אף אחד לא באמת יודע מתי יהיה הזוהר הצפוני. אנשים לפעמים מחכים שעות ולא ראיתי עצמי מחכה. אז נשארתי ער עד אחרי 11 בלילה. ראיתי בטלוויזיה "שליחות קטלנית" ובכל הפסקת פרסומות יצאתי החוצה להביט לשמיים. זה עושה אפילו טיפה סחרחורת להסתכל ארוכות לשמיים. לצערי לא היה כלום. בסופו של דבר, אפשר היה לראות את הזוהר הצפוני באמצע הלילה.

בבוקר, בפורום בפייסבוק של זוהר צפוני במיין, ראיתי הרבה תמונות של אנשים, במקומות די קרובים לבר הרבור, שפרסמו תמונות מרהיבות של הזוהר הצפוני ואפילו את שביל החלב. 

זה היה, לצערי, עוד ניסיון כושל לצערנו לצפות בזוהר הצפוני. 

בר הרבור ופארק לאומי אכדיה, אחד הפארקים היפים שביקרנו בהם

היעד הבא - הפארק הלאומי אכדיה שנמצא ליד בר הרבור (Bar Harbor).

יצאנו מלואיסטון לנסיעה של כ-3 שעות עד בר הרבור. הגענו למלון שלנו Bar Harbor Motel. גם כאן, מדובר במוטל שיושב על שטח די גדול עם צריפים נפרדים רבים (כל צריף כ-3 חדרים). המלון מעוצב בסגנון רטרו, מאוד יפה, מאוד נוח (חוץ אולי מזה שאין יציאה אחורית מסודרת וזה בעצם 2 חדרי שינה מופרדים עם פרוזדור ושירותים / מקלחת). אבל ארוחת הבוקר טובה מאוד. יש נוטלה... 😋. המלון נמצא ממש קרוב למרכז בר הרבור.

העיירה מתויירת ברמה גבוהה מאוד. המוני אנשים ברחוב הראשי וברחובות הצדדיים, המון מסעדות, חנויות.

בלילה הראשון קרן ובר נשארו במלון. סיגי ואני יצאנו לבר הרבור בערב, אכלנו במסעדה נחמדה. סיגי הזמינה פיצה מצוינת ואני הזמנתי Lobster Roll. היה ממש טעים. הלובסטר עסיסי, מלא בשר, נקי. יקר וטעים. לקרן ובר לקחנו מנות המבורגרים מבשר וואגיו. התפנקו גם על שאריות פיצה.

בערב השני, חזרנו למלון, אני קפצתי לפיצרייה מקומית והתפנקנו על פיצה חמה וקלצונה.

בפארק יש בעצם כביש מעגלי מרכזי שאותו השארתי ליום השני. ביום הראשון, נסענו לקטע המערבי של הפארק ועצרנו בנקודות תצפית יפות. אחת הנקודות נקראת חומת הים Seaw
all. רבים מהחופים של מיין מכוסים בחלוקים, אבל קו החוף הזה הוא ייחודי. סופות באוקיינוס ​​יצרו חומת ים גדולה. כשהגלים נשברים, הם נושאים סלעים מבסיס החוף ומובילים אותם עד לחוף. כאשר הגאות והשפל נכנסים ויוצאים, אבנים כבדות יותר נערמות בחלק העליון ואבנים קטנות וקלות יותר נשארות במורד המדרון. כל נוצרה סוג של חומה על קו החוף. רצינו לבקר במגדלור אבל היה כאן פקק ענק. שלחנו את המרגל שלנו לארץ המובטחת והוא חזר ואמר שזה מגדלור קטנצ'יק ולא שווה.... אני בטוח שיש שיחלקו עליו, אבל ויתרנו. בדיוק כשאנחנו עושים פרסה, נעמד מולנו צבי בוגר ומרשים. חצה את הכביש בשקט ולא נראה מתרגש מכל הרכבים והצלמים. 

לקראת 5 וחצי הגענו לכניסה לפסגת הר קדילאק Cadillac Mountain. הר לא הכי גבוה - 1,530 רגל (466 מטר), אבל זו הפסגה הגבוהה ביותר באכדיה וגם ההר הגבוה ביותר לאורך כל החוף המזרחי של ארה"ב. הפסגה מפורסמת בנופים שלה ובעיקר מושכת מבקרים לצפייה בזריחה ושקיעה. אני בחרתי בשקיעה. חייבם לקנות כרטיס לרעב לפסגה והרבה זמן מראש. הפארק מגביל את מספר הרכבים שעולים לפסגה והכרטיסים, כרגיל, נמכרים מהר.

אבל מי שטרח בערב שבת, יראה שקיעה יפיפייה בשבת.

ירדנו מהרכב. ממש קר בחוץ. אני, כמו קיבוצניק, עם סנדלים וקצר אבל מחזיק מעמד.

הנופים מהפסגה נהדרים. השקיעה מרשימה. בקיצור - חובה למי שמגיע לפארק.

היום השני בפארק היה אחד הימים היפים שלי בטיולים. בכלל. הפארק כל כך יפה. עוצרים בנקודות תצפית על הים, הסלעים, חופים מיוחדים. נוסעים בשיירה בקצב איטי. הפארק עמוס בהמון מטיילים. אבל סביר. בכל מקום מוצאים יחסית זריז חנייה.

עצרנו Sand Beach. החול בחוף יפה במיוחד, והוא מורכב בעיקר משברי קונכיות קטנים. עד 70 אחוז מהחול מורכב מקונכיות שבורות של יצורים ימיים. המים בחוף קרים מאוד. 

עצירה מפורסמת ויפה נקראת "חור הרעם" Thunder Hole - כפי שהשם רומז, משמיע בדרך כלל קולות רועמים. גלי האוקיינוס מתנפצים על החור הצר, ולוחצים אוויר עמוק לתוך ה"חדר". כאשר האוויר הזה משתחרר, הוא יוצר קול רועם, מלווה בדרך כלל בנתזי מים. היה גל אחד משמעותי שהתפוצץ על הסלטים והעיף מים לעל עבר. כל המבקרים צוהלים וצוחקים אבל עמדו שם כמה אנשים עם ילדים קטנים שנרטבו כאילו שפכו עליהם חבית מים קרים. הילדים היו ממש אומללים ודי ריחמנו עליהם.

עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית. המראות של הים, הסלעים נהדרים.התחנה האחרונה שלנו בפארק - בית האגם Jordan Pond House. במקום מסעדה, חנות, מדשאה, תצפית על האגם הקטן. המקום עמוס. חנייה די קשה למצוא אבל הורדתי את כולם ופשוט עמדתי במקום עד שהתפנה מקום. 

המסעדה מפורסמת במסורת של הגשת תה ו- Popovers - פחזניות גדולות עם חמאה וריבה ביתית. הזמנו גם את ה- Popovers וזו הייתה מנה מיותרת לגמרי. אחרי הארוחה הקלה, ירדנו לקו המים וצפינו בנוף המרשים של האגם הקטן ושתי הגבעות הבולטות בצידו הצפוני, הנקראות "הבועות" (The Bubbles).

סיימנו את היום ברחוב המרכזי של בר הרבור. בסוף הרחוב הראשי נמצא נמל קטן. לנמל הזה הגיעה ספינת קרוזים ענקית של Norwegian.

ב-2010 לא הגענו לפארק. קראתי כמה כתבות ונראה היה שאפשר לוותר. טעות.

שוב, אחד המקומות היפים בטיול. 

ה"קאנק" / אחד מהכבישים היפים בארה"ב וגם "קצת" קניות

את הפוסט של ה-30/07/2010 התחלתי ב"התחלנו את היום בנסיעה בכביש 112 הידוע כדרך קאנקאמאגוס (Kancamagus). דרך זו עולה אל ההרים הלבנים והיא פשוט יפהפייה. בסתיו הוא נחשב לאחד הכבישים היפים בארה"ב". עברו 15 שנה והגענו לכאן בסתיו. 

ואוי, כמה שהכביש יפה. תפסנו גם יום מדהים. היה די חם (כ-27 מעלות... בסוף פסטמבר) ומושלם לטיול.

עצרנו לאורך הכביש בכמה נקודות תצפית.

הלכנו במסלול קצר ונעים למפל "שבת" Sabbaday Falls, אחד המפלים הפופולריים ביותר בניו המפשייר ובוודאי אחת התחנות הפופולריות יותר לאורך כביש קנקמאגוס. מסלול הליכה קל של 1.1 ק"מ / כ-20 דקות הופכים אותו לאחד המפלים המתויירים ביותר במדינה. מגרש החניה מלא אבל די מהר התפנה מקום וירדנו לטיול קצר ונעים. הולכים בשביל, רוח קלה מעיפה עלים מסביבנו והתמונה מרשימה.

בהמשך עצרנו ב Lower Falls - מקום יפהפה שבו נהר Swift צונח מעל סלעי גרניט חלקים לתוך בריכה גדולה.

פוסט קצר על אחד המקומות הכי יפים בטיול.כביש 112 מסתיים בעיירה קונווי (Conway). לאורך כביש 302 יש מרכזי קניות גדולים. הגדול שבהם - Settlers Green Outlet Village. יצאנו עם המון שקיות מ- Levi's, Old Navy, Gap, New Balance.

קניתי נעלי New Balance 998 תוצרת ערה"ב. 56 דולר (כ-180ש"ח). לאחר שהשבענו את הרעב לקניות, השבענו את הרעב לאוכל ב Five Guys. קרן ובר דגמו את הנקניקיות שלהם ונהנו מכל ביס.

נפרדנו מניו המפשייר ונסענו מזרחה ועצרנו ללינה בהמפטון אין (היחיד שלנו בטיול הזה) ב- Lewiston, ME.

בערב יצאנו למסעדה איטלקית מרשימה ממש ליד המלון. בין המנות שחלקנו היה רביולי ברוטב לימטו עם פיסטוקים. היה מדהים.

כל קשר בין התכנון המקורי, מקרי לחלוטין והכל לטובה

התכנון המקורי היום היה לנסוע ל- Smugglers Notch, לטייל לאורך כביש 100 וה- Food tour ולהמשיך לכיוון Franconia Notch. מסלול הנסיעה היה ללא שינוי, אבל מבחינת עצירות, די שונה מהתכנון.

הקטע הראשון היה נסיעה ב- Smugglers Notch מעבר הרים המפריד בין 2 הפסגות הגבוהות בהרים הירוקים. "מבריחים" פעלו באזור בתקופות שונות - 

• חוק האמברגו משנת 1807 אסר על סחר אמריקאי עם בריטניה וקנדה. אבל הקרבה למונטריאול הפכה אותה לשותפת סחר נוחה, והחוק גרם למצוקה גדולה עבור תושבי ורמונט, שרבים מהם המשיכו את הסחר הבלתי חוקי עם קנדה, כשהם נושאים סחורות ורועים בעלי חיים דרך ה-Notch. 
• עבדים נמלטים ממדינות הדרום השתמשו ב-Notch כדרך מילוט לקנדה. 
• הדרך עברה שדרוג כדי להתאים לתנועת מכוניות בשנת 1922 ובכך סיפקה נתיב להברחת משקאות חריפים מקנדה במהלך שנות האיסור. 

הפארק הלאומי Smugglers Notch הוקם ע"י חיל השימור האזרחי שהוקמו ביוזמת הנשיא רוזוולט בתקופת השפל הגדול של סוף שנות ה-30. בכניסה למעבר יש נתיב מתפתל של כמה מטרים על הכביש. בסופו כתוב שמי שלא מצליח לעבור בנתיב, לא יכול לעבור בכביש...

הנוף, כרגיל במחוזות הטיול מרשים אך כאן הסלטים השחורים מוסיפים לגיוון.

קצת לפני Stowe עצרנו בשוק איכרים שפועל בימי ראשון. יש באזור המון שווקים. קרן אמרה בוא נעצור קצת והייתה ממש נחמד. אווירה רגועה, מוזיקה, אכלנו בייגל עם מלח גס ועוגייה. שניהם היו מצויינים.

ממשיכים דרומה ועולים על כביש 100. קטע הכביש בין Stowe ו- Waterbury מוכר ידוע כ- Food tour ואפשר למצוא בו את בן אנד ג'רי'ס, גבינות קאבוט, יצרני שוקולד ועוד. הנקודה הראשונה שעצרנו בה הייתה מפעל הסיידר Cold Hollow Cider Mill. ב-2010 היה כאן די ריק. היום המוני אנשים ומגרש החניה היה מלא. ויתרנו והמשכנו הלאה. בהמשך הכביש יש 2 נקודות נוספות - מפעל הגבינות Cabot Creamery Store ו- חנות שוקולד של Lake Champlain Chocolates. 

גם כאן המוני אנשים ובגלל הרכב הטיול שלנו, ויתרנו על יציאה קצרה. עצירה טיפה יותר ארוכה הייתה במפעל הגלידות של בן אנד ג'ריס. לא נכנסנו לסיור במפעל. יום ראשון והמכונות לא עובדות. די מיותר. ביקרנו ב"בית הקברות לטעמים". טעם אחד קם לתחייה פעמיים. ממש תחיית המתים.

עמדנו בתור ארוך לגלידה, שייק וסאנדי. טעים. גלידה כמו שצריך להיות. רז התפנקה על כפית גלידה של בן וג'ריז לקרר קצת את השיניים.

כאן זו אמריקה. מה שכתוב Small זה ענק וזורקים חצי.... 

רצינו להספיק לבקר ב-  לערוץ פלום Flume Gorge אז ויתרנו על הרכבל להר קנון ועוד עצירה קטנה. 

ערוץ פלום Flume Gorge הוא ערוץ נהר שעומקו כ- 30 מ' ורוחבו 5 מ' בלבד. המסלול בערוץ הוא מסלול מעגלי של כשעה וחצי. במהלך המסלול ניתן לראות קירות גרניט, מפלי מים, גשרים מקורים, בריכות, סלעי קרחונים ועוד. ההליכה בערוץ לא קשה מידי אבל כוללת ירידות ועליות. 

סיימנו ב Subway ולמלון. המלון הוא, שוב, סוג של מלון Resot על הדרך כמו המון בתי מלון באזור. מזכיר קיבוץ.... המון בתים קטנים מסביב למדשאה, בריכה. פסטורלי ויפה. בר וקרן נתנו קפיצה קטנה לג'קוזי (הבריכות הרגילות קרות מידי) וכולם פרשו לשינה. גם רז.

 

מתחילים לטעום מהשלכת של ניו אינגלנד

את היום התחלנו ב... מק'דונלדס.

במלון שהיינו בו, אין ארוחת בוקר אז נסעתי למק'דולנדס קרוב והתפנקנו בארוחת הבוקר המפורסמת של מק'דונלדס 😄. האמת היה לא רע. השוקו, הקפה והתה הקר היו מצויינים.

את הטיול אנחנו מתחילים הבוקר בלנוקס שבברקשייר . 

לנוקס היא עיירה מקסימה שהייתה המרכז החברתי בברקשייר בתקופת העידן המוזהב, התקופה שבין מלחמת האזרחים למלחמת העולם הראשונה. בעיירה נבנו בתים מפוארים במאה ה-19 על ידי משפחות מפורסמות כמו ואנדרבילט (Vanderbilt)  וקארנגי (Carnegie). 

עד השפל הגדול של 1929 היו כאן יותר מ-70 אחוזות כאלה. מאז עזבו כמה מהמיליונרים, ורבים מבתיהם המפוארים הם עתה בתי ספר, מוסדות תרבות, מלונות ובתי הארחה. 

כ-60 ק"מ לאחר לנוקס, נמצאת חוות Armstrong Farm. עצירה קצרה מאוד בחווה שמפורסמת בתצוגה גדולה של דלעות ענקיות ו"שלט" Vermont עשוי מדלעת. פגשנו שם אשה חביבה. היא החזיקה תינוקת חמודה בת 9 חודשים (כנראה הנכדה). שאלה מאיפה אנחנו. אמרנו מישראל. אמרה ששמעה על המצב ויש לה סימפטיה.

ואז.... שאלה אם בישראל יש זכויות שוות לנשים😐😳😭... לפעמים פוגשים אנשים כמו בשאלונים המפורסמים של ג'יי לנו. רמת טמטום וחוסר ידע בלתי נתפסים. בר אפילו טרח לענות לה.

המשכנו לבנינגטון. עצרנו לביקור באובליסק.

בקרב בנינגטון, שנערך ב-16 אוגוסט 1777, 1,400 אנשי ניו המפשייר, בסיוע כוחות מורמונט, מסצ'וסטס, ומניו המפשייר, הביסו שתי מחלקות של הצבא הבריטי שתכננו ללכוד את מחסן המזון והנשק שבמקום. 

קרב זה הוביל לקרב סרטוגה בו הובס צבאו המוחלש של הגנרל בורגיין. נצחונות אלו נחשבים לנקודת המפנה במלחמת העצמאות האמריקאית. את הקרב מנציח אובליסק (The Bennington Battle Monument) המתנשא לגובה 93 מטר, מה שהופך אותו למבנה הגבוה במדינה המקדשת את הבנייה המסורתית הנמוכה על פני גורדי שחקים ומגדלי ענק. 

לצערנו, המעלית לא פעלה.

בחניה הגיע, לא פחות ולא יותר, הרכב של האחים בלוז כשאר אחד הנהגים היה לבוש כמו ג'ון בלושי.  

המשכנו למנצ'סטר. אולד טרפורד לא פה וגם הקבוצה הפסידה היום 3-1 לברנטפורד. עצוב וצדאיג מה שקורה עם הקבוצה הזו. אבל העיירה נחמדה. עצרנו לארוחת צהריים טעימה ב Food Truck שמכין נקניקיות ופילי צ'יז סטייק. היה לא רע בכלל.

המשכנו לווסטון Weston. בעיירה פועלות 2 חנויות מרכזיות המוכרות מזכרות ומוצרי ורמונט - Weston Village Store הוותיקה מ-1891, ו-Vermont County Store הגדולה. 

ליד וודסטוק פועלת חווה פרטית Sleepy Hollow Farm in Pomfret, VT שידועה ביופיה, במיוחד בעונת השלכת. המקום נחשב לאחד המקומות המצולמים ביותר בורמונט. בשל התיירות המוגברת, העיירה החליטה על סגירת כבישים עונתית לנוסעים שאינם תושבים בתקופות שיא השלכת כדי להגן על פרטיות התושבים המקומיים. שיא השלכת יהיה עוד כשבוע ובינתיים אנחנו נהנים מכמעט שיא לא פחות יפה. לאורך כל היום, מלווים אותנו הצבעים המדהימים של תקופת השלכת. שילוב של ירוק, צהוב ואדום. כל כך יפה

המשכנו בנסיעה למלון בברלינגטון.

היה לנו יום די עמוס שכלל נסיעה לא קצרה. בנוסף, הקליטה גרועה וקטעים משמעותיים בלי אינטרנט. פועלים על מפות שהורדנו ל Off Line. הגענו לקראת 8 למלון מצויין. שוב, סוג של דירה עם חדרים ענקיים ובאמצע סלון ומטבח. ממש כיף כך שכולם ביחד.

כרגיל, רז ילדה מדהימה. יום לא פשוט והיא ברכב ישנה, מברברת אחרי שמתעוררת. תמיד בוכה כשמחזירים אותה לכיסא. היא מבינה שיוצאים לנסיעה. ילדה מדהימה.

ניופורט, הנקודה הדרומית במעגל ניו אינגלנד ומתחילים לעלות צפונה

ניו נייבן New Haven - כאן בעצם התחלנו את הטיול שלנו ב-2010 ומכאן המשכנו לקייפ קוד.

היום אנחנו נוסעים "הפוך" ומגיעים לניו הייבן ממזרח. 

ניו הייבן New Haven ואוניברסיטת ייל Yale University הם מקשה עירונית אחת כמעט מאוחדת. 

ייל היא אולי אחת מהאוניברסיטאות המובילות והמפורסמות בעולם, שוכנת ממש לב העיר ניו-הייבן וקמפוס האוניברסיטה הוא חלק ממשי ממרקם העיר. ייל הוקמה ב-1701 על-ידי מתיישבים פוריטנים מאוניברסיטת הארווארד ומאז שתי האוניברסיטאות המובילות בארה"ב מתחרות אחת מול השנייה על תואר האוניברסיטה מספר 1 בעולם. ניו-הייבן עצמה היא עיר אוניברסיטאית מקסימה, עם דאונטאון קטן בו בניינים גבוהים המצלים על בניינים מהמאה ה-18 שעוד נותרו מהעיר ההיסטורית. בעיר ובקמפוס האוניברסיטה המוני מוזיאונים מעולים, פארקים ירוקים ובניינים מרתקים.

דבר אחד לא מציינים בכל המדריכים - בניו הייבן הרבה הומלסים וטיפוסים לא הכי נעימים שמסתובבים סביב לפארק New Haven Green מול בית העירייה. לא מחזה הכי מלהיב ודורש מענה אחרת זה יפגע בתיירות.

בבית העיריה עומד פסל לציון פרשת האמיסטד.

אמיסטאד (בספרדית: La Amistad, "הידידות") הייתה ספינת עבדים ספרדית שיצאה ב-1839 מהוואנה אל פוארטו פרינציפה בקובה. בספינה הובלו 53 עבדים בתת-תנאים. במהלך ההפלגה השתלטו האפריקאים על הספינה, הרגו את רב החובל וחלק מאנשי הצוות. הם הכריחו את נווט האונייה להשיטה לאפריקה, אך המלחים הספרדים הסיטו בחשאי את הספינה מדרכה לכיוון צפון. בעודה בדרך נתפסה "אמיסטאד" על ידי ספינה אמריקאית והושטה אל נמל ניו הייבן. אז החל אחד המשפטים המפורסמים בתולדות ארה"ב - "ארה"ב נגד לה אמיסטאד".

הספרדים דרשו את החזרתם של העבדים לקובה. נשיא ארה"ב, נטה להסכים אך התעקש שישפטו על רצח בארה"ב. שיקוליו היו לרצות את הספרדים ותומכי העבדות בדרום על מנת להיבחר לכהונה נוספת. בבית המשפט נטען כי אף שהעבדות הייתה חוקית בקובה, הבאת העבדים מאפריקה הייתה בניגוד לחוק, כך שזאת הייתה בעצם חטיפה והייתה לחטופים הזכות הטבעית להשתמש באלימות להשתחרר ולזכות בעצמאותם. השופט הסכים לטיעון על אף שהיה ידוע כתומך נלהב ברעיון עליונות האדם הלבן, ופסק לזכות העבדים המורדים.

ממשלת ארה"ב עתרה לבית המשפט העליון. ג'ון קווינסי אדמס, לשעבר הנשיא ה-6 של ארה"ב (שאביו הנשיא ג'ון אדמס היה מחותמי הצהרת העצמאות), נטל על עצמו בגיל 73 את ההגנה בתיק מול הממשלה. למשפט ניתן סיקור עיתונאי נרחב. נאומו המרגש בן שמונה השעות של הנשיא לשעבר, שיש הרואים אותו כרגע התהילה שלו, הביא לשחרור העבדים המורדים.

בין היתר טען בנאום - "ואם זה אומר מלחמת אזרחים, אז ניתן לה לבוא. וכשזה יקרה, שזה יהיה, סוף סוף, הקרב האחרון של המהפכה האמריקאית". ראה את הנולד.

האוניברסיטה של הנשיאים - אוניברסיטת ייל Yale University

בין הבוגרים של ייל - 10 מהאבות המייסדים של ארה"ב, 5 נשיאים, 19 שופטי בימ"ש העליון, 68 זוכי פרס נובל. טיילנו בחלק מהקמפוסים המרשימים. 

במקומות שונים באוניברסיטה ניתן להבחין בסמלה של האוניברסיטה, המכיל את הביטוי העברי "אורים ותומים". מתחת למגן על מגילה מופיע המוטו הרשמי של ייל, Lux et Veritas (לטינית עבור "אור ואמת"). 

לפי התנ"ך, האורים והתומים הם פריטים שהונחו בדרך קבע בתוך החושן שלבש הכהן הגדול על חזהו, ונועדו לקבלת מסרים מאלוהים בתשובה לשאלות. החותם הידוע הראשון של ייל מופיע על תעודת המאסטר של נשיאה לעתיד עזרא סטיילס בשנת 1746.

אחת האטרקציות בסיור שלנו היא ספרית ביינקה (Beinecke Library) שקירותיה נבנו כך, שאור השמש החודר לתוכם, משתקף דרכם ויוצר מקטעים צהובים שנראים בפנים הספרייה. בספרייה מוצג "תנ"ך גוטנברג" - מהדורת הדפוס הראשונה של כתבי הקודש הכוללים את התנ"ך והברית החדשה שהודפסו בין 1455-1458.

סיימנו את הביקור באוניברסיטה לקראת 12 בצהריים.

היעד הבא - מוסד אמריקאי -  - Louis’ Lunch הלאנץ' של לואי, אשר הוקמה בשנת 1895 וידועה כמקום הולדתו של ההמבורגר האמריקאי. בשנת 1900, בעל המסעדה, לואיס לאסן, הגיש ללקוח את מה שיהפוך לאייקון קולינרי - קציצת בשר טחון בין שתי פרוסות לחם קלוי.

כיום, בני המשפחה ממשיכים את המורשת המשפחתית. ההמבורגרים עדיין עשויים טריים מדי יום מתערובת של חמישה סוגי בשר, ונצלים על גרילי ברזל יצוק מקוריים משנת 1898. בהתאם למסורת, ההמבורגרים מוגשים ללא תבלינים, כאשר גבינה, עגבנייה ובצל הם התוספות היחידות.

המסעדה היא בפועל בית מרזח עתיק ויפה. סיגי החליטה לוותר ונשארה עם רז בחוץ. ההמבורגר היה מצויין. השילוב עם פרוסות הלחם הפשוטות היה מפתיע לטובה. בקיצור, אחלה ארוחה ואחלה היסטוריה.

מניו הייבן יצאנו לכיוון ברקשייר Berkshire, Massachusetts. זהו הוא אזור הידוע בשל נופיו המרהיבים הכוללים הרים, עמקים ירוקים ונהרות. המלון שהזמנו הוא מלון נופש למשפחות. סוג של כפר. מקבלים דירה מרווחת. יש בריכות, מתקני משחקים, פעילויות. היינו מבלים כאן בכיף שבוע. אנחנו נכנסו לג'קוזי לטבילה חמימה.

הייתה לנו כאן תקלה "קטנה" עם הכביסה. בהפעלת המכונה, היא הופעלה על Heavy Load שמציף במים. עצרתי את המכונה והפעלתי מחדש אבל הבגדים כנראה היו ספוגים במים. לקחת יותר משעתיים במייבש כדי לייבש את הבגדים. היה קטע מתסכל.

3 מדינות - מסצ'וסטס, רוד איילנד וקונטיקט

אתמול היה לנו יום גשום שקצת הפריע למהלך הטיול, בעיקר בהתנהלות עם רז.

היום התחזית כללה גשם אבל בהפוגות וקיווינו שזה אכן יהיה המצב. יצאנו מהיאניס בקייפ קוד. הנקודה הראשונה הייתה מפרץ ספינות הקרב Battleship Cove. נסיעה של שעה. בשעה הזו ירד מבול ממש מרשים. לזה יש להוסיף ראות מוגבלת מאוד בנסיעה. די חששנו שכך יהיה היום. אבל למזלנו, מזג האוויר נרגע קצת. עדיין ירד טפטוף פה ושם אבל בסך הכל היה נעים וטיילנו (כמעט) ללא הפרעות מגז אוויר. 

כאמור, העצירה הראשונה הייתה במפרץ ספינות הקרב Battleship Cove. במקום פועל מוזיאון ימי הכולל את האוסף הגדול בעולם של ספינות חיל הים מתקופת מלחמת העולם ה-2. 

חוץ מספינות הקרב, פועלת במקום קרוסלה שנבנתה ב-1920. לא נכנסנו למוזיאון אבל עצרנו בפארק הסמוך, Fall River Heritage State Park לכוס קפה, מאפה. אני לקחתי את רז לקרוסלה היפייפיה. הייתה חוייה נהדרת. אין ספק שסבא נהנה פי כמה מהנכדה...

רז הייתה מסוקרנת מהקרוסלה, לא פחדה אבל הסתכלה לכל הצדדים בניסיון להבין כדרכה, מה קורה פה.

הילדה הזו היא משהו מיוחד.

המשכנו ליעד המרכזי שלנו היום - ניופורט.

ניופורט משלבת היסטוריה עשירה עם מעמד של עיר קיט יוקרתית ונחשבת בירת היאכטות העולמית. כדי להבין את מעמדה כבירת היאכטות, מומלץ לבחון את מפרץ ניופורט במבט לוויני במפות גוגל ולהתרשם מכמות היאכטות העוגנות בו.

בניופורט יש גם נקודה יהודית מיוחדת. בית הכנסת טורו Touro Synagogue הוא בית הכנסת העתיק ביותר בארה"ב (השני שנבנה בצפון אמריקה). קהילת "ישועת ישראל", הקהילה היהודית הראשונה בצפון אמריקה, נוסדה בשנת 1658 על ידי יהודים אנוסים ממוצא ספרדי שהגיעו בעיקר מהקריביים. בית הכנסת עצמו נבנה בשנת 1759 ביוזמת מנהיג הקהילה, יצחק דה-טורו מאמסטרדם, והושלם בשנת 1763. בנייתו התאפשרה הודות לתרומות מקהילות יהודיות אחרות בצפון אמריקה. האדריכל שתכנן את בית הכנסת היה פיטר הריסון, דמות בולטת באדריכלות הצפון אמריקאית של התקופה. במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, כאשר הבריטים כבשו את ניופורט והעלו באש את רוב מבניה, שרדו רק שני מבנים: הכנסייה המקומית, שהכריזה על נאמנות לכתר הבריטי, ובית הכנסת היהודי, שרבים ממתפלליו היו דווקא תומכי המהפכה. אגדה אורבנית מספרת כי קצין בריטי, שנכנס לבית הכנסת וראה את שלושת הכתרים שעל ארון הקודש, הורה לחייליו שלא לפגוע במקום. למרות שהכתרים מסמלים את התורה, הכהונה והמלכות, האגדה מספרת שהקצין הבריטי פירש אותם כסימן לנאמנות לכתר האנגלי. הבריטים החזיקו בניופורט עד שנת 1779, ובתקופה זו רבים מתושבי העיר, כולל היהודים, נטשו אותה.

בשנת 1790 ביקר נשיא ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, בבית הכנסת ולאחר מספר ימים שלח מכתב לקהילה ובו הצהרה על חופש דת ליהודים.

נכנסו לסיור בבית הכנסת. הגיע מדריך שע"פ כמות הדפים שהחזיק, היה מדובר בסיור ארו......ך. אחרי כחצי שעה, התנצלנו בנימוס ויצאנו. היהודי הנחמד אמר בנימוס - "בפעם הבאה" 😀. אולי.

אז אחרי הביקור הדי ארוך בבית הכנסת, הלכנו לכיוון המרינה ואכלנו פיצה טעימה. משם יצאנו לסיור באזור טיילת הצוק 

Cliff Walk. לא ממש טיילנו לאורך הטיילת (כמו ב-2010). קרן ובר צעדו בחלק ממנו וסיגי ואני נשארנו ברכב עם רז. לא פחות כיף. משם נסענו לתצפית על המפרץ וגשר ניופורט מפורט אדמס. המשכנו למיסטיק. על הפיצה המפורסמת ויתרנו אבל טיילנו רגלית ברחוב המרכזי של העיירה הנחמדה.

יום שהתחיל במבול רציני אבל בסוף, היה מזג אוויר סביר והצלחנו לטייל כמעט לפי התכנון.