טרנד הכנאפה שמציף את המדינה כבר שנה+. שבוע שעבר נדב וירין הביאו מגש מ"כנאפה נוטלה"
היום הכנתי את הכנאפה שלי. עם גבינת עיזים חמאה ומי סוכר, כמו שצריך. פינקתי עם נוטלה. אומר בצניעות המוכרת שלי - אין בכלל מה להשוות.
כמה מילים על התקופה שאנחנו עוברים עם אמא. לא בדיוק התקופה שנרצה לזכור, אבל עדיין, תקופה מורכבת.
אמא דמנטית והמצב הקוגנטיבי שלה מתדרדר מיום ליום. היום באנו לבקר. היינו איתי, שובל, קרן סיגי ואני. אחר כך הגיעה גם אוקה. כשקרן הייתה שם לבד עוד היה נחמד וסביר. כאשר נכנסו איתי ושובל, כמו קלפים שנטרפו. מתקשה לזהות את שובל שלא ראתה אותה כבר זמן. אומרת שהיא מכירה אותה מאז שהייתה ילדה קטנה לפני 30 שנה. קרן קמה ועברה כסא ופתאום היא לא מזהה אותה. בקיצור, כל שינוי יוצר תגובות שאנחנו מתקשים לעכל.
האישה שהייתה אוהבת, חכמה, בשלנית, דעתנית היום חיה בעולם משלה. זו אמא שלי, הסבתא של הילדים וכבר סבתא רבה ל-2 נינים ועצוב שהיא מאבדת את זה. אין שום דרך אחרת אלא להמשיך ולתמוך. אני ואוקה בתורנות יום כן / יום לא ועדיין כל פעם שאני בא, היא אומרת שהמון זמן לא הייתי וכשאני הולך היא מבקשת שאבוא כשיהיה לי זמן.
הנכדים זהב טהור. באמת. מגיעים לבקר, מתקשרים. איזה קשר נהדר בין חבר'ה צעירים לסבא וסבתא שלהם. בשביל אבא הם סם החיים העיקרי היום. רמת האהבה היא בלתי נתפסת.
