היום זהו אחד הימים המיוחדים בחיי.
אחרי כמעט 30 שנות עבודה (התחלתי לעבוד בשטרן, אברדם את וייסקופף במרץ 1990), אני יוצא באופן פורמאלי לדרך חדשה, לא ידועה. אתמול החזרתי את הרכב לקיבוץ חניתה. עוד "לבנה" בקיר היציאה לדרך החדשה.
השנתיים האחרונות היו שנתיים "מיוחדות" שאולי ארחיב עליהן בהמשך. עכשיו זה עוד לא הזמן. אני עוד לא מוכן לזה.
אני שלם עם השינוי באופן לא יאומן. בבית כבר חודשיים, מתחיל לחשוב על מה עושה הלאה וזה יגיע.
בינתיים, אין כמו קפיצה קטנה לחו"ל כדי להתחיל את הפרק הבא.
אז נדב, סיגי ואני נוסעים לקרקוב ל-5 ימים. קרן בארה"ב, איתי בדיוק חזר מקמבודיה, אוקה ומושיק בצרפת, ליאור אדווה ונווה בהודו, ניר בסיני. רק בבה ופידר "תקועים" בקרית ביאליק.
אז אני מאחל לעצמי הצלחה והנאה מהדרך החדשה. מגיע לי.
